"התארגנות טרור"

בכבוד בשר ודם מחיתם בכבודי לא מחיתם

את הבלוג הזה התכוונתי להקדיש לסיים את 'סדרת' הבלוגים האחרונים שעסקו במצוות הורשת הארץ, אבל נדחה אותו לפעם הבאה כדי לדבר על נושאים יותר אקטואלים.

בשבוע האחרון פרסם השב"כ בתקשורת על 'חשיפת' חוליית טרור יהודי, שהציתה את הכנסייה בצפון הכינרת, ושתי יהודים שהוגש נגדם כתב אישום בחשד למעורבות במעשה ההצתה.

בהשגחה פרטית הזדמנה הגשת כתב האישום, ופרסום הפרשה ליום בו אירעו שתי אירועים שנתנו תנופה חיובית למאבק על ארץ ישראל, פינוי בתי דריינוף שהתנהל שם מאבק גאה (בעל כורחם של מנהיגי הציבור), על כבוד ארץ ישראל אחרי שנים של הסכמים, ו'טריקים', והעליה לשאנור ת"ו.

רש"י מביא את הסבר חז"ל מדוע כשעם ישראל יוצאים למלחמה נגד שבט בנימין כמחאה על המעשה המזעזע של פילגש בגבעה, נהרגים דווקא מעם ישראל אלפים? הם עונים לפי שמיחו בכבוד עצמם ולא מיחו בכבוד שמים, שכל אותם שנים היה מיתמר עשן פסל מיכה ומתערבב בעשן של משכן שילה".

המחאה על פלגש בגבעה, היא בודאי מחאה על מעשה חמור ונבעה מקנאות לשם שמים, ובכל זאת אומרים חז"ל שבני ישראל נענשו, על כך שלא מחו על פסל מיכה. וקוראת לזה מחאה על "כבודכם", כאילו כביכול עם ישראל נלחם על כבודו האישי.

גם מחאה לשם שמים, על ענייני ארץ ישראל, יכולה להצטרף להרבה מאד אינטרסים אישיים, במחאה על פגיעה בכבוד האישי, בציבור שלנו, ובהתיישבות. באופן מיוחד במאבקים על ההתיישבות בשנים האחרונות (המפורסם שבהם הוא גבעת האולפנה, אבל גם בבתי דרייהנוף) מעורבים הרבה מאד אינטרסים אישיים, מנהיגים שמעוניינים במאבק של הצעירים על מנת ל"הרוויח" הסכמים יותר טובים. אבל מעבר לכך הפגיעה בהתיישבות נתפסת אצל המתנחלים כפגיעה אישית בציבור שלנו, או במפעל חיים.

לצערנו, גם במקרים האלו, כפי שרבנים רבים רצים "לגנות" ומסתירים את דבר ההלכה בנושאים שהם מפחדים מהתקשורת, כך אותם רבנים מפחדים להגיד את דבר ה' באופן ברור כשזה מגיע לענייני ארץ ישראל, כך יוצא שבמקום דיבור ברור חד ורהוט על זכותנו על הארץ, ועל כך שאין לאף גוי בעלות בארץ ישראל. מעדיפים להתפתל באמירות שיש בהם יותר "כבוד עצמם" מאשר "כבוד שמים".

המבחן של המאבק על ארץ ישראל, האם הוא נוגע לכבוד בשר ודם, או מאבק אמיתי על קידוש ה' מכוח התורה. תלוי ברגישות לכבודו של ה' המחולל בעבודה זרה שארץ הקודש מלאה בה. שלמות מצוות יישוב ארץ ישראל, היא בביעור העבודה זרה כמו שמפורש בסוף פרשתנו (ואתחנן). ומצווה זו היא המשאירה חותם, שמעיד על יישוב הארץ שבאמת נעשה לשם שמים, לכבוד השם יתברך.

למחאה החשובה על ארץ ישראל צריכה להצטרף מחאה של ממש, על החטא הגדול של מדינת ישראל שמאפשרת קיום עבודה זרה, כנסיות ומנזרים לרוב, בארץ ישראל אשר קול צלצול פעמוניהם מתערב עם הקול הערב של התורה והתפילה שיש ב"ה בארץ הקודש לרוב. ופי שניים מחאה, כאשר מדינת ישראל הוסיפה חטא על פשע, ולא רק שלא מקיימת את החובה והמצווה שרק בעבורה קיבלנו את הארץ הזו, היא גם עצרה ומחזיקה בשבי בשני הנערים בחשד להצתת הכנסיה.

ה"ערבות ההדדית' מחייבת התגייסות של כולם, לא לשכוח את העצורים שיושבים בעצם בשבילנו, ורק להגביר את המחאה על חילול ה' שמדינת ישראל מאפשרת, מממנת ומסייעת לקיומה של עבודה זרה בארץ הקודש.

"התארגנות טרור"

ובנימה קצת יותר אישית, במסגרת ההודעה הרברבנית של השב"כ על ההתארגנות שהשב"כ "חשף", צוטטו דברים שכתבתי בבלוג זה לפני כמה שבועות כדברי 'ראש ההתארגנות'...

ת'אמת לא יודע מה הם רצו שם בשב"כ שאני יארגן, ובטח כדאי שיחפשו אנשים אחרים שיתנדבו לתפקידים שהם צריכים עבור ההצגה לתקשורת, אבל הדחף הזה של השב"כ לייצר אווירה ולהמציא מיצגים כאילו יש איזו 'התארגנות' שהוא חשף, מסביר לנו היטב את מה ששם בשב"כ מבינים כל כך ומפחדים ממנו כל כך.

האמת היא שמי שהמציא את השקר יודע יותר מכולם שמה שהוא אומר זה שקר, בשב"כ מבינים שכל הפעולות שהם רודפים אחריהם, לא צומחות מ'התארגנות' אלא פשוט מהשטח ומתובנות הכי פשוטות והכי עממיות שמניעה אנשים להרגיש שהם צריכים לעשות משהו, הרוח הרעה שמבעתת את הממסד, ובמקרה זה את השב"כ נוח לה להסתתר מאחורי ציור כאילו יש התארגנויות שונות שאותם צריכות לסכל.

המציאות מוכיחה להפך, ככל שבשב"כ ובמחלקות ל"פשיעה לאומנית" מנסים לסכל "חוליות והתארגנויות", הדבר משול למי שמנסה לעקר שורשים מהגינה אבל היא מצמיחה שוב ושוב, כך בכל פעם מפרסם השב"כ שעכשיו עצרנו את ההתארגנות, אבל אחרי זה היא "ההתארגנות" צומחת במקום אחר.

את האמת צריך להגיד – אין שום התארגנות טרור, אבל כן יש המון המון יהודים, הרבה יותר ממה שחושבים, שסולם הערכים שונה לחלוטין מזה של בג"ץ או שב"כ, ושהחוקים שמחייבים אותם הם לא חוקי המדינה - הבורות הנשברים, אלא חוקים הרבה יותר נצחיים, אמיתיים ממקור מים חיים.

אלו אותם יהודים שראינו בבית אל ושראינו בשא-נור, אלא אותם יהודים שיודעים באמת שאת זכותם על הארץ הם מקבלים מכוח התורה, ולא מכוח חוקי המדינה, וחוקים אלו הם בטלים ומבוטלים - האמת בתחומים רבים זהו רוב (או על כל פנים קרוב לרוב) עם ישראל.

אמנם, בנושאים רבים, כמו זה, יהודים רבים (ובמקרים רבים גם אנחנו) נמצאים בשבי. מפחדים להגיד את מה שבאמת חושבים, או שבמקום לעסוק בעיקר – במחאה כנגד המדינה, שמממנת ומקיימת ע"ז, מתעסקים בטפל - האם מעשה כזה או אחר הוא חכם ויעיל. אבל הגיע הזמן - וזה בעיקר העניין שבשבילו אני מקדיש בלוגים אלו - שבמקום להתעסק בטפל, במעשים של אנשים פרטיים כאלו או אחרים, נקדיש את עיקר הזמן למה שחשוב באמת – למחאה על מדינת ישראל שמקיימת עבודה זרה, ובכך מעקרת את כל התוכן של החזרה לארץ מפנימיותה ומטרתה, לדאוג ל"כבוד שמים".

לצערנו כלי התקשורת כמעט כולם מגויסים להציג את מה שיש לדמוקרטיה להגיד, אבל את הצד היהודי רובו של עם ישראל כמעט ולא שומע. עלינו לצאת למבצע הסברה "להגיע לכל יהודי עם הצד היהודי" של הסיפור של יהודה אסרף וינון ראובני, כי הגיע הזמן לשבור את החומות השבי הנפשי שלנו, לפחד רק מה' ולהתחיל לדבר "יהודית" בקול.