חוסר ביטחון

פתיחת המחסומים

גל טרור, רצף פיגועים, אינתיפאדה ממש... תכל'ס לא כל כך משנה כיצד נקרא לזה. עוד יהודי נרצח ועוד יהודי נרצח, תחושת הביטחון ועוד יותר ממנה הכבוד היהודי נפגעים. וכולם שואלים מה הפיתרון? כיצד ניתן להחזיר את הביטחון? איך מתמודדים עם הטרור?

בדרך כלל לאחר כל פיגוע יש תחושה חריפה בציבור שלא דואגים מספיק לביטחון היהודים. "טרור ללא מענה" (כותרת ראשית ב'בשבע'), "ממשלת ישראל וצה"ל לא מציבים תשובה לגל הטרור" (כותרת משנית). התחושה שלא דואגים מספיק לביטחון היהודים ושלצבא יש אינטרסים זרים שמביאים לקלות ראש ברצח של יהודים רווחת בציבור, ואצל אנשים בעלי לב רגיש וחם, היא מובילה לפעולות תגמול פרטיות.

אבל בצה"ל שמופקד על הביטחון עושים – לכאורה – לילות כימים לאסוף מודיעין, לתפוס מחבלים ולסכל פיגועים. אם צה"ל מופקד על הביטחון מן הראוי לסמוך עליו ועל מערכת הביטחון שעושים ככל יכולתם למנוע טרור. לגיטימי לכאורה שאחרי כל העבודה הקשה למניעת פיגועים ישנם פיגועים (מחבלים 'בודדים') שלא ניתן לעצור. מדוע לא סומכים על המומחים – צה"ל והשב"כ – שהם אלו שמופקדים על הביטחון?

ובכל זאת היהודים לא כל כך טפשים והתחושה ש"אי אפשר לסמוך על צה"ל", היא לא דמיונית, היא מבוססת למשל על מה שהתפרסם רק לאחרונה על מחקרים על התחזיות הביטחוניות שנתן צה"ל ערב ההתנתקות, שהתבדו כולם. שמלמדים עד כמה השיקולים הזרים נוגעים לסוגיות בטחוניות, קבלת החלטות והערכת מודיעין.

או למשל על חוות הדעת שנתן ראש השב"כ יורם כהן, מי שללא ספק אפשר להגיד שחלק גדול מהתנהלות של מערכת הביטחון תלויה בו, שהצהיר שהוא לוקח ריזיקה אישית על המחבלים שישוחררו בעסקת שליט, וכיום כבר התפרסם על העבודה שעשו משוחררי שליט לשקם את תשתיות הטרור, חוץ מהפיגועים שבוצעו ישירות על ידי משוחררי העסקה.

וכמובן, ההקלות שאישר הרמטכ"ל כעת לפני הרמאדן, על הסרת מחסומים והקלות באישורי מעבר שלדעת כולם הקלו על מבצעי הפיגועים האחרונים.

רגע, אז למה באמת בצה"ל פותחים מחסומים ונותנים הקלות לערבים, האם הם לא יודעים שפתיחת מחסומים מאפשרת לבצע פיגועי ירי ולחמוק ביתר קלות?

סיכול הפיגועים ולכידת המחבלים היא החלק הקל בהתמודדות עם האוייב, אבל עיקר ההתמודדות היא בכיצד מונעים את היווצרות הטרור, כיצד פותרים את הבעיה לא רק ע"י אקמולים בדמות מעצרים, והשמדת תשתיות טרור.

הפיתרון של צה"ל והשב"כ הוא 'שלום כלכלי', עידוד ופיתוח הקידמה באוכלסיה הפלסטינית, על מנת לגרום לסביבה תומכת הטרור, שיהיה להם 'מה להפסיד'. במסגרת זו משקיע בעיקר 'המנהל האזרחי', הון ואמצעים רבים בשיקום ופיתוח הכלכלה החקלאות, והתעשיה הפלסטינית, ולשם כך פותחים את המחסומים, ומבצעים את ההקלות (וגם.. הורסים מאחזים, ונותנים להם לעבד אדמות על יד היישובים), תוך רברבנות כמו זו של יורם כהן, שאפשר לסמוך על המודיעין של צה"ל והשב"כ שיוכלו לעצור את הפיגועים.

התפיסה הביטחונית

פעם ישב אחד החברים להתפלל במצפה יוסף, ותוך כדי התבודדות הגיעה למקום קבוצת מילואמניקים שהיו אמורים לתפוס קו בחטיבת שומרון, והגיעו לעשות סיור היכרות עם הגזרה מטעם קציני החטיבה – "העיר שכם היא עיר מאד שקטה ומתפתחת שתושביה סובלים מהפעילות החבלנית של מחנה הפליטים בלטה..". במהלך הסקירה על ההיסטוריה של הגזרה סיפר אחד הקצינים את הסיפור המדהים הבא: לפני כחודשיים ירו 2 אחים מחבלים ממחנה הפליטים בלטה על הג'יפ של מח"ט שומרון במהלך מעצר (מבצע שובו אחים), צה"ל הכריז על 2 האחים כמבוקשים, ולאחר כחודש הם נעצרו ע"י המשטרה הפלשתינית, ישבו במעצר כמה ימים והפכו לשוטרים מן המניין במשטרה הפלשתינית. "אמנם הם לא יושבים אצלנו, אבל זה גם דרך שהם לא יחזרו לעסוק בטרור" סיים הקצין בקריצת עין.

הסיפור הזה הוא כמובן דוגמא בלבד, לכך שהמקור לתחושה ש"אי אפשר לסמוך על צה"ל" הוא לא בגלל שלא מספיק מבצעים מעצרים, או צה"ל לא מספיק מקצועי באיסוף המודיעין, אלא שהבעיה היא מהותית, בעומק התפיסה הבטחונית של קציני צה"ל והשב"כ.

לתורה יש תפיסה בטחונית אחרת – כל ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, ולכן כדי למנוע את הטרור, לא בדרך של כניעה וויתור על ארץ ישראל, ולא בדרך של נתינת חניה של קבע לגויים בארץ ישראל, ישנו רק פיתרון אחד – הורשת הגויים "וירשתם אותה וישבתם בה".

כל פיתרון אחר שאינו מבוסס על כך, סופו להביא גם בפועל לזלזול בחיי יהודים, ולהימורים בטחוניים כפי שאנחנו רואים על מנת להקל את חיי האוייב, לוויתור על שטחי ארץ ישראל. ואינו מסוגל לעצור את ה'מפגעים הבודדים' הרבים.

מי שאוהב את הארץ ורוצה בהרחבת גבולות ההאחזות בה אינו יכול לסמוך על צה"ל שהוא ידאג לביטחון.

פיתרון??

מקובל להגיד שלא כדאי לדבר על נושא, אם אין מה להציע כפיתרון מעשי. מה הרווחנו מלהגיד שלא ניתן לסמוך על צה"ל, אם אין מה להציע במקום?

אמנם, כדי להקים פתרון מעשי של לקיחת אחריות ודאגה לביטחון היהודים, כדי להביא למצב שבו יהודים יראי שמים יושבים ובונים תוכנית בטחונית אמיתית, ודואגים להביא אותה לידי מעשה.

וגם כדי להציע מה ניתן לעשות בינתיים, כיצד ניתן 'לעזור' במצבנו הדל, ואפילו איזה סיסמאות צריך להגיד בהפגנות, צריך דווקא לדבר אפילו כאשר עדיין אין פיתרון מעשי, לנתח את הבעיה ולהפנים לעצמנו ולאחרים שאנחנו לא יכולים לסמוך על צה"ל במה שנוגע לביטחוננו, ולכבוד היהודי.