לדחות או להקדים את הסכסוך?

אחרי שראינו לאן מובילה הגישה ה'ריאלית', של אלו ש'התפכחו' לאחר ההתנתקות, ובחרו להשתלב ב'שיח הישראלי' בנושא מה עושים עם ערביי ישראל. ראינו את המלחמה של נפתלי בנט בעבודה עברית, ואת הפעילות של אורי אריאל להסדרת יישובי הבדואים בנגב. השאלה הנשאלת היא מה יש לדרך השניה להציע.

מה רוצים שנתעלם מכך שיש ערבים, שלא נתייחס אליהם?

ברור שאי אפשר להתעלם מכך שיש גויים בארץ ישראל. להיפך, חייבים לתת את הדעת לסכנה הגדולה הטמונה במצב הנוכחי - הן לרוב היהודי, הן לזהות היהודית, אבל יותר מכל - לייעודו ולקדושתו של עם ישראל. חייבים למצוא פיתרון מהותי, ולא להמשיך בשיטת ההדחקה רבת השנים בכל מה שקשור לנושא ערביי ישראל.

הפיתרון, כפי שהתורה כבר כתבה הוא שההתיישבות בארץ ישראל והקמת מלכות ישראל יכולה להחזיק מעמד רק על בסיס הורשת יושבי הארץ, כפי שכבר רש"י כותב "והורשתם אותה מיושביה – ואז וישבתם בה, תוכלו להתקיים בה". גם אם לא רואים את הפיתרון הזה כמעשי למחר בבוקר, חייבים להגדיר מראש שזהו היעד.

כאשר הציבור הדתי לאומי התנחל על הגבעות, הוא השתדל להדחיק את קיומה של הבעיה הזאת, הוא התחמק מאמירה ברורה בנוגע לבעיית הערבים. בכל נושא השתדלו להתרחק ככל שניתן מאזורי החיכוך עם הקונפליקט הזה ונמנעו מלהכריע בסוגיה הזאת. וכפי שהארכנו בשבוע שעבר, הבעיה הזאת, המחדל הזה, נמשכים עד היום בתרוצים שונים ומשונים.

ההבדל הוא שבעבר דבקו אנשי ה'ימין' בעמדה של 'אף שעל' והתעלמו לחלוטין מהשאלה של הזהות היהודית. כיום, אימוץ ה'גישה הריאלית' יצרה מצב שבו יש שלושה שיטות שמציעות אותו פיתרון בלתי מוצלח – מסירת שטחים מסויימים (באחוזים משתנים), אזרחות מלאה והדחקה של אלו שישארו בתוך הגבולות.

בקצה אחד נמצאים אנשי ה'מחנה הציוני' שתומכים במסירת יו"ש לערבים מתוך דאגה (לפחות מהשפה ולחוץ) לזהות היהודית. ושוויון זכויות לערביי ישראל. באמצע נמצאים אנשי הליכוד שתומכים בסיפוח גושי ההתיישבות ומסירת שאר השטחים והתעלמות משאר הערבים שנמצאים בתוך שטחי "המדינה". בקצה "הימני" נמצאים אנשי הבית היהודי שמציעים מדינה פלשתינית בשטחי אי ובי, וסיפוח שטחי יו"ש כולל אזרחות מלאה לערביי שטחי סי.

אז מה יש לכם להציע?

מילת המפתח היא לא לחפש לדחות את הפיצוץ, אלא להשתדל לעשות אותו כמה שיותר מוקדם וביוזמתנו.

למה הכוונה? מי שמבין משכלו שבעיית הזהות היהודית בארץ ביחס לערביי ישראל תגיע יום אחד לפיצוץ, כאשר הערבים יהיו רוב בגליל או בנגב, או כאשר מחצית מהמשטרה יהיו לא יהודים או כאשר מפלגה ערבית תהיה הראשונה או השניה בגודלה בכנסת. או לחילופין מי שמאמין לאזהרת התורה מאי הורשת הגויים שיהיו 'לשיכים בעינינו ולצנינים בצידנו', מבין שהרעיון המסוכן ביותר הוא להמתין או להדחיק את העיסוק בנושא זה.

ככל שנדחיק או נרחיק את הבירור והעיסוק בסוגייא הזו באופן רציני, כך תתחזק עם הזמן השתלבות הערבים בחברה בישראל ואיתה ההתבוללות הרוחנית וטשטוש הזהות נעשית יותר חריפה ומסוכנת.

לכן כאשר שואלים מה אנחנו מציעים לעשות התשובה היא דבר ראשון לדרוש ממנהיגי הציבור, ומעצמנו, לא להדחיק ולתת פתרונות 'אקמוליים' שיתפוצצו לנו מאוחר יותר בפנים, אלא להגיד את דבר התורה על החובה להוריש את הגויים בקול ובפומבי.

גם אם כרגע האופציה נראית בלתי מעשית, וממילא יש טענות שהדיבור על הנושא יצית את המזרח התיכון או יעורר סערה בינלאומית – לא צריך לפחד מכך, להפך, הדבר הטוב ביותר הוא להקדים את הבירור ויפה שעה אחת קודם. בכגון זה אמרה התורה "כי תאמר בלבבך רבים הגויים האלה ממני איכה אוכל להורישם", שאלה לגיטימית ומתבקשת לכאורה... התורה עונה בפשטות – "לא תירא מהם זכור תזכור...".

כמובן שההשלכות של העמדת פיתרון התורה על סדר היום, הם גם על החלטות היום יום. לדוגמא: הסיבה שבגללה אורי אריאל מחליט לאמץ תוכנית שמפקירה את אדמות הנגב לבדואים, היא בודאי לא כי הוא מאמין בכך שהנגב שייך לבדואים. אלא כי הוא מרגיש שמדובר במצב של חוסר ברירה וחייבים להסתדר עם מה שאפשר. לעומתו מי שברור לו שהפיתרון הנכון והאמיתי היחיד הוא הורשת יושבי הארץ, מבין שכל הכרה בזכויות הגויים על הארץ רק מזיקה ותקשה עלינו בהמשך.

ומה איתנו? מה אני יכול לעשות?

בפועל, כידוע מדינת ישראל לא הולכת ע"פ התורה ולכן היא מעדיפה את ההתבוללות על פני הורשת יושבי הארץ, הקמת מדינה יהודית מתאפשרת רק כאשר הולכים בדרך התורה, כי כדי לשמור על הזהות היהודית, מוכרחים גם דבקות בחלום ובייעוד היהודי, וגם אמונה וביטחון בה', לעמוד כנגד כל לחצי העולם, מבית ומבפנים. מסיבה זו גם הנציגים הדתיים במערכות המדינה לא מוכנים או לא מעיזים להגיד באופן ברור את דעת התורה, ואם כן האחריות חוזרת אלינו.

אבל אם נבין שככל שטיפול יסודי ייעשה מוקדם יותר, וככל שנקדים את הסכסוך כך ייטב לעם ישראל ולארץ ישראל, כל אחד ימצא המון תחומי פעילות הן לעורר הן לפעול והן להסביר מדוע מוכרחים, חייבים, וזה אפשרי להשאיר את הארץ אך ורק ליהודים.