השתדל להיות משיח

בהיכרותי עם הרב יצחק נוכחתי שאפשר לשאול אותו כל שאלה שבעולם, שאלות יסודיות בענייני אמונה, גם שאלות שנוגעות לדברים רגישים מאוד, גם על היחסים ביני לבינו, על היחסים בינו לבין הרבי, ממש כל דבר. בדרך כלל כאשר אתה שואל חסיד לגבי הרבי שלו, אתה חש שהוא מקובע, ואילו אצל הרב הכל מאוד פתוח ועומד לדיון כל הזמן.

יכולתי לשאול אותו דברים הכי רגישים לגביו שנגעו לי ואוכל ללמוד מהם והוא ענה בפשטות, נינוחות ועדינות כאילו שהוא מדבר על מזג האוויר. כך יכולתי לברר הרבה סוגיות עם עצמי ואיתו.

הרב מסוגל לדבר על הדברים הכי רגישים - "הייתי בסדר או לא" - בצורה נקייה לחלוטין. אתה מגיע עד לקרקעית שלו ואתה חש שהמים צלולים. הוא אומר לך בדיוק מה הוא חש בפנים.

פעם בשנת תשנ"א, בתקופה שבה דיברו בחב"ד על היותו של הרבי משיח ונהיה רעש גדול, שאלתי אותו אם הרבי הוא משיח. הרב ענה לי מיד:

"זו משנה מפורשת!".

"איזו משנה?!", תמהתי.

"במקום שאין משיח השתדל להיות משיח...", ענה כלשון המשנה ב'פרקי אבות'.

פעם אירע מקרה שבו אנשים נפגעו מהרב בישיבת 'עוד יוסף חי'. הוא הגיע לישיבה ואמר: "אצל חסידים נהוג שלא מבקשים סליחה. כתוב 'ואהבת לרעך כמוך' ומקשה על כך הירושלמי: איך ניתן לקיים זאת?!, ועונה: וכי אם יד ימין מכה את יד שמאל, תשוב יד שמאל ותכה את יד ימין?!", והוסיף הרב: "חסידים צריכים להרגיש כגוף אחד, וממילא אם יד ימין הכתה את יד שמאל, העיקר זה להרגיש אותו גוף, וממילא אין צורך לבקש סליחה באופן מלאכותי".

זו היתה דוגמא יפה מאוד לרגישותו המורכבת. הוא לוקח על עצמו את משימת הפיוס, ומאידך לא מוותר ואומר: אתם אמורים להתפייס! בעצם אמר: אני מודה, אבל אני דורש מכם להתפייס! תוך כדי זה נתן שיעור. זה היה לימוד חשוב, ממש מלאכת מחשבת.

זכרתי שהרצי"ה התייחס לדברים רגישים בצורה מאוד מורכבת. סיפרו לי כי פעם בביקורו באחת ההתנחלויות, הוא נעמד לברכת כהנים עם כהנים נוספים. מישהו בא והניח את מעילו מתחת לרגלי הרצי"ה, ואילו כול הכהנים האחרים עמדו על אדמת הטרשים. מה עשה? הוא נעמד ברגל אחת על המעיל ובשנייה על האדמה...

מחד רצה להביע תודה למי שדאג לו ברגל אחת ומאידך להביע הזדהות עם יתר הכוהנים ברגל השנייה.

תקיפותו של הרב לא נובעת מעוצמה וכוח, אלא כי פשוט הוא חש שאינו חייב לאף אחד מאומה וזה נובע מכך שאינו רוצה לקחת מאומה מאף אחד. אם יש לך משהו טוב, הוא שמח בזה לגמרי. אצלו הציווי "לא תחמוד" הינו יסוד מאוד חזק. הוא כלל לא רכושני.

להפוך את המציאות לתורה

הרב לא נראה כחוזר בתשובה אופייני. כאשר מישהו עובר לקיים תורה ומצוות זו מהפכה שלא נעשית אצלו פעם נוספת, ואילו הרב עושה מהפכה פנימית מדי יום. מה שעבד בעבר לא נוגע למה שהוא עובד עכשיו. יש הרבה שעוברים מאי קיום תורה ומצוות לקיום תורה ומצוות, ואילו הרב עושה מהפכה להיות צדיק ומהפכה גדולה יותר להיות מנהיג הדור.

כמו שהקב"ה מביע את עצמו דרך התורה, כך הרב מביע את עצמו דרך תורתו. הרבה פעמים כאשר הרב נותן שיעור, הוא מביע משהו שאירע לו לפני כן. אפשר לומר שהוא משתמש בתורה כדי להביע את רחשי לבו, ואפשר לומר גם להפך - שכל דבר שעובר עליו הוא מתבונן בו והופכו לתורה.

מבחינתו יש תורה חדשה שהתבררה והתלבנה והיא יכולה להופיע כהמשך תורה שבעל פה, עוד תורה. יש קשר מאוד חזק בין תורתו לבין אישיותו. כאשר אתה שומע אותו אינך בא רק לשמוע דרך בעבודת השם, אלא גם לשמוע את האדם, כי בכל פעם שעובר עליו משהו, מיד הוא הופך את זה לתורה.

להאמין בצדיקים בימינו

היתה תקופה שעקיבא הכהן ארגן התוועדויות מלכות של הרב באולמי 'חפצדי' בירושלים, התוועדויות משמעותיות מאוד. באחת מהן הרב דיבר על כך שיש להתחזק באמונת צדיקים, דיבר על רבי זושא, ר' לוי יצחק מברדיטשוב, וניגן את הניגון "ה' מתיר אסורים... ה' אוהב צדיקים". התחושה היתה שמדובר על צדיקים של פעם. כאשר יוסי פלאי ואיתיאל סיכמו את השיעור היה משמע שמדובר על צדיקים באופן כללי ולא דווקא מפעם.

בשיעור הבא הרב אמר, שכאשר מדברים על צדיקים באופן כללי, זה נובע מפחד לומר במפורש שגם היום יש צדיקים. התלמידים טענו, ש"אדרבה, כתבנו באופן שיהיה משמע שגם היום יכולים להיות צדיקים", והרב ענה להם שכתוב בחז"ל שהמלך מפיל את קלונו על עבדיו. זה שלא מאמינים שיש צדיקים בדור הזה, זה באמת קלון וצריך להפיל אותו על אחרים. אני לא מאמין בזה מספיק טוב, אז אני מוכיח אתכם שאתם לא מאמינים בזה מספיק...".

החלפה בין הכיפות

פעם היה ויכוח קצת מתוח בבית הרב בכפר חב"ד בין אחי, הרב יהושע, שהציג עמדה מרכזניקית דתית לאומית, לבין הרב שדיבר לפי השקפת הרבי. הרב ליווה אותנו החוצה ואז לפתע הציע לאחי:

"מה דעתך שנעשה החלפה בין הכיפות?...".

יפה אמר ועשה. הרב החליף בין הכיפות. על ראשו של אחי הניח את כיפתו השחורה ועל ראשו הניח כיפה סרוגה...

ואז הניח ידו על כתף אחי ואמר: "היה ראוי להצטלם כך!".

איני זוכר אם מישהו צילם זאת.