כמו פרפר אל האור

ימים של חושך ואור משמשים בערבוביא. לילות כסליו הארוכים כשהחושך בא מוקדם כל כך. הימים אפורים יותר, ימים חורפיים. אומנם מבורכים, אבל לא מעט אנשים חשים בחורף ובאפור שמסביב עגמימות ונטייה להסתגר בתוך הבית ובא בעת ולעומת זאת דווקא בעיצומה של תקופה זו, ממשמשים ובאים ימי החנוכה. סיפור על יהודים שבאו לגרש את החושך, שהצליחו להדליק כנגד כל הסיכויים אור בבית ד'(אף שדווקא הלילה הכי ארוך בשנה הוא בתקופת חנוכה). אין יהודי שלא מכיר ומתחבר לחג חנוכה יש בו את המוטיבים כלליים שמדברים אל הלב אור, גבורה יהודית. כך גם באירועי התקופה והשעה שבה אנו נמצאים, חושך ואור נמצאים בעירבוביא. חושך מהדרג המדיני, חושך של גירוש ומלחמה בין אחים. חושך של עוול ואי צדק משווע של הצדקת הרשע.

והאור? היכן הוא האור? לכאורה, כרגע לא רואים את האור במלואו. אך משהו ממנו בוקע ועולה בתוך הישוב הקטן עמונה, בנשיאת הראש בגאווה יהודית, באחדות שבין התושבים, בעשיה וההתעוררות למען ארץ ישראל, בתמיכה, בתפילה והרבה אהבה שמורעפים על תושבי עמונה.

אנחנו, בני האנוש מטבענו רצים כמו פרפרים אל האור כל נקודת אור ממגנטת אותנו נותנת תקווה וכיוון ובמציאות שבה החושך כובש לו מקום משמעותי ונוכח פושטת החולשה, נרתעים לאחור, הולכים לאיבוד.

בא ננסה לדבר קצת על החושך- מה זה חושך?

[1]יש שני טעויות שנגרמות לנו מהחושך הראשונה- בחושך לא רואים טוב את מה שלפנינו, גם אם ישנה אבן שמוטלת לפני האדם הוא לא מסוגל לראות אותה ונופל והטעות השנייה שהיא טעות יותר גדולה מהראשונה החושך הוא מטעה, כשיוצאים החוצה והכל מסביב חשוך רואים אבן או דמות אדם ואפילו שמדובר באדם אוהב פתאום הוא נדמה כמשהו אחר מפחיד מאיים וכו' האוהב נדמה כאויב, רואים את הרע כאילו הוא טוב ואת הטוב כאילו הוא רע.

בחושך לא זוכרים להדליק לעצמינו את האור, שוכחים איך מבצעים פעולה פשוטה שכזאת. אנו זקוקים למישהו מבחוץ שיזכיר לנו לגשת לחושך וללמוד ממנו משהו.

רבי ישראל בעל שם טוב, מחולל תנועת החסידות, לימד איך להפוך את החושך לאור 'אין מגרשים את החושך במקל' ויש לפזר את חושך במציאות על ידי השפעת אור דווקא "אור חדש על ציון תאיר" – אורו החדש של רבי ישראל בעש"ט). במקום להילחם בחושך בתחומו שלו, ובכך לייחס לו ממשות, יש להאיר לעומתו את אור האמת, שאזי הוא יתפוגג ויימוג מאליו – "מעט אור דוחה הרבה מן החושך", וכל שכן ריבוי אור הדוחה את החושך לגמרי ואף הופך את החושך עצמו לאור גדול ("לאהפכא חשוכא לנהורא", שאז יש בו יתרון "כיתרון האור [הבא] מן החשך [עצמו]").

ועדין נשאלת השאלה לאיזה מטרה הופיע החושך? חשכה בחילוף אותיות שכחה. מה נשכח מאתנו בחושך ובענן שעלה מהימים הרודפים בחיינו? איזו איכות יש לחושך?

אולי יש משהו מרכך ומזמין בחושך, משהו שאומר שאנחנו יכולים להיות שונים מכפי שאנחנו באור?

באור אנחנו מוכרים לעצמנו, מובלים בשגרת חיינו, בעבודה, בבית, במשימות האינסופיות ובחושך אנחנו חדשים, לפעמים מרשים לעצמנו להיות ולגלות בנו משהו אחר. דוגמא לדבר, כשמארגנים ערב שירה בציבור, סוגרים את האור ואז אנשים מרגישם יותר בנוח, "מרשים" לעצמם לשיר ולשמוח כמו שלא היו יכולים באור.

החושך גורם לנו להיעצר לחשוב ולחשב מסלול מחדש.

יש משהו, שנשכח מאתנו ועלינו להיזכר בו מחדש, החושך נהפך לאור והמר למתוק על ידי הארת הקב"ה בתוך מציאותינו וזה מה שמביא את המציאות השלמה והאמתית. לחוות בבהירות את תחושת ההכרה מי מנהל את העולם הזה שלפניו אנו עומדים.

מספרים שזו הייתה דרכו של הבעל שם טוב, כאשר יהודי חדש היה מגיע כדי להתקרב אליו, הדבר הראשון שהבעש"ט היה שואלו הוא: "מה אתה זוכר?" מטרתו הייתה לעורר ולגלות אצל המתקרב את הזיכרון הראשון שלו, הזיכרון הכי מודחק בנפש, הכי עמוק בעל-מודע.

שאלת הבעש"ט הייתה מזכירה ליהודי את כל הנשכחות שלו, כל מה ששכח, אותיות חשך. הבעש"ט היה מאיר את כל החושך בנפש המתקרב.

בסיפור הבריאה המושגים של אור וחושך הם שייכים וקשורים זה לזה כמו שכתוב: "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" ביהדות היום מתחיל מהלילה. המושגים אור וחושך נועדו לעזור לגילוי להתרחש, שכן הגילוי קורה בעת המעבר- כשאנחנו נעים מסביבת האור לסביבת החושך.

זה לעומת זה ברא אלוקים. כל כוח רע יש לעומתו כוח בעל אותה עוצמה של טוב. נקודת החושך הגדולה ביותר מלמדת על הימצאותה של נקודת האור הגדולה ביותר.

אחת מנקודות המפנה המשמעותיות בהיסטוריה היא גילוי פצצת האטום, אפשרות השימוש בנשק גרעיני היא נקודה ששינתה את אופי המלחמות והיחסים הבינלאומיים בכלל.השפעת הרס וחורבן רחבי היקף ברגע אחד כעוצמתה של פצצת האטום, מתמתקת ע"י המחשבה על דמותו של המשיח, שגם משיח למרות שהוא דמות של יחיד מול כל באי עולם — יכול לפעול שינוי דרמתי ולהפוך את העולם מקצה לקצה. כשם שאפשר להרוס ברגע אחד, כך אפשר לתקן ביותר ברגע אחד ועוד כלל נקוט בידינו שמידה טובה מרובה ממידת פורענות.

וכפי שעולה בגימטריא פצצת אטום = משיח משיח[2].

בחושך מתגלה הכפירה בכל המציאות, בחושך מתגלה עצם החולי של הנפש, שטועם את המר כמתוק ואת המתוק כמר. אך דווקא המקום הנמוך ללא מוצא שבו אנו נמצאים הוא מחזיר אותנו למקומנו הטבעי והנכון. מחזיר אותנו לאמונה וההכרה שאנו נמצאים בידיו של הבורא והוא מנהל את העולם ומכוחו ברגע אחד כל מיני החושך שבעולם יהפכו לאור גדול! ומכוחו אנחנו יכולים לפעול גם במקומות שבהם נראה שאין לנו יכולת הגיונית לנצח, שכן יכול לקרות נס, יכולה לבא גאולה – 'אני מאמין בביאת המשיח בכל יום שיבוא ואף על פי שיתמהמה אם כל זה אני מאמין'. שנזכה בימים ההם בזמן הזה!

מוקדש באהבה לכל אנשי עמונה היקרים לכל הפעילים בשטח שקופאים עכשיו מקור (בפרט לביתי המקסימה)ולכל המתפללים והמייחלים לנס שנזכה בתוך שאר בית ישראל לראות ניסי ניסים!