רוקד בייסורין

רוקד בייסורין

בתחילת שנות תש"מ הרב יצחק גינזבורג היה ראש כולל 'שובה ישראל' במאה שערים בירושלים. התגוררתי במבוא מודיעים ובכל יום שלישי וחמישי נסעתי בטרמפים לכביש מספר אחת. עמדתי תחת הגשר, והרכב שהסיע את הרב מכפר חב"ד אסף אותי לירושלים. השיעורים היו מארבע אחר הצהרים עד תשע בלילה. בחזרה ירדתי תחת הגשר וחיכיתי לטרמפים לכיוון יישובי.

חיכיתי ולא עברו כמעט מכוניות. רק פעם בחצי שעה עבר רכב. בתחילה כאשר רכב לא עצר הייתי מצטער. במשך הזמן תפסתי את זה כצער מזכך על לימוד תורה, כשכר הליכה ללמוד תורה, ממש כזכות! ובכל פעם שרכב לא עצר התחלתי לשיר ולרקוד...

קבלה זה לא קשה!...

שיטת הלימוד של הרב בישיבת 'שובה ישראל' היתה מיוחדת במינה. הוא לימד סוגיה בגמרא, ואחר כך ראשונים - הר"ן, הרי"ף ועוד. אחר כך לימד 'שולחן ערוך' על הסוגיה, הפן ההלכתי, וגם 'שולחן ערוך' של אדמו"ר הזקן ואחרונים, ובסוף לימד קבלה וחסידות על הסוגיה. זה היה מאוד מסודר. בתוך שעתיים וחצי הגיע לכל השלבים. אחר כך העביר שיעור נוסף של שעה וחצי בקבלה וחסידות. הגעתי לשם פעמיים בשבוע. אלה היו שיעורים מדהימים.

יום אחד היה 'ליקוטי מוהר"ן', יום שני 'מי השילוח'. זה היה פלא כי באותם ימים 'מי השילוח' לא היה מקובל כל כך, ודווקא הרב ור' שלמה לימדו אותו בקביעות מבלי שהכירו זה את זה. היום רבים לומדים את ספרו של הרבי מאיזביצה ומצטטים אותו. בשאר הימים הרב לימד ספרי חסידות חשובים נוספים כמו 'פלח הרימון' ועוד.

ערב אחד הרב לימד בעומק עצום את 'פלח הרימון'. מישהו שאל:

"למה אתה מלמד אותנו את זה?! זה קשה מדי עבורנו. אנחנו לא מבינים כמעט כלום...".

הרב ממש נדהם ואמר בפליאה: "קבלה זה קשה?! דף גמרא עם רש"י ותוספות זה קשה, אבל קבלה זה לא קשה!...".

לא אשכח את אותו רגע. זה כל כך נגע בי, ועד היום קשה לי באופן יחסי עם גמרא רש"י ותוספות, ואילו קבלה לא קשה לי...

בימי 'שובה ישראל' הרב לא ניסה לצמצם את עצמו, כאילו חשב שכולם בדרגה שלו. הבאתי כמה אנשים לשיעורים שם. הם יצאו ואמרו: "פלא שיש איש עם שכל כזה, אבל אני לא הבנתי כלום...".

הרב נהג להשתמש בלוח שעליו רשם את כל הגימטריות והחישובים. כאשר הרב הבין שרוב האנשים רחוקים מלהבין אותו, לאט לאט במשך הזמן למד איך ללמד באופן יותר יעיל. הפלא הוא שהבנתי אותו היטב מהרגע הראשון. אמנם לא הבנתי את כל המושגים של הקבלה, אבל תפסתי את העניין. והסיבה לכך היא שלא באתי סתם ללמוד חכמה, אלא ממש התקשרתי אליו.

בכל אופן לדעתי חשוב מאוד שיצאו ספרים שקרובים ללשון הרב כמו ספרי הרב עמרם לידא או ספרים המלקטים את שיעוריו. אמנם יש ערך רב לספרים שערוכים על ידי תלמידיו, אבל בספרים הפשוטים אתה ממש חש שהרב מדבר.

פעם נשארנו מאוחר מאוד, בשתיים בבוקר. עבדנו על אחת האותיות, והרב אמר משפט כזה בערך: "לפעמים הרב צריך לצמצם את השכל שלו כדי שהתלמידים יבינו למה הוא מתכוון, כמו אב שצריך להוריד את דרגתו כאשר הוא פונה אל ילדיו הקטנים ומדבר אליהם בקול, צליל ושפה פשוטים כדי שיוכלו להבינו". המשפט שהרב אמר היה מאוד מורכב וארוך. כשהוא אמר את זה חשתי שזה מדבר בדיוק עלינו כעת, שזה קשה עבורו כעת לצמצם את נביעת האינסוף שלו כדי למסור מה שהוא רוצה למסור.

זה היה כל כך קולע עד שלא יכולתי להתאפק וצחקתי. המשכתי לצחוק ולא הייתי מסוגל לעצור. הרב נדבק בצחוקי והחל לצחוק גם הוא. שנינו לא היינו מסוגלים לעצור. וכך צחקנו מבלי יכולת להפסיק במשך עשר דקות!...