ריבונות וקמעה קמעה – הילכו שניים יחדיו?

ריבונות וקמעה קמעה – הילכו שניים יחדיו?

המדיניות הציונית בימי טרום המדינה של "עוד דונם ועוד עז" – קודשה על ידי הרואים עצמם כממשיכי מקימי המדינה - בני הציונות הדתית ביהודה ושומרון. היאחזות עיקשת בקרקע וגידול מתמיד, גם אם היא באה בגלים קטנים – תביא למסה המיוחלת. שיטת "עוד דונם ועוד עז" החילונית קודשה בעגה הדתית לאומית והרי היא תורת "הקמעא קמעא" – גאולתן של ישראל באה ותבוא עקב בצד אגודל – דונם בצעדי עז.

אין להתכחש לכך שלמרות צעדי העז – הרי שבמרוצת השנים מדיניות זו נשאה פירות והביאה לתשתית להקמת המדינה ובהמשך ליישוב מאות אלפים ביהודה שומרון ולהבדיל בין החיים למתים אף בחבל עזה ז"ל. ואכן בניין מכל סוג שהוא דורש תכנון, משאבים וזמן. ונבנה מהמסד ועד הטפחות. אם כן הגיוני כעת עם תחילת משטרו האוהד לכאורה של הנשיא טראמפ לדרוש החלת ריבונות ביהודה ושומרון רק על חלקים שבקונצנזוס – בשיטת "עוד דונם ועוד עז" – ואכן מועצת יש"ע בצעד מתבקש וכתשובה ציונית הולמת יוצאת בקמפיין של "ריבונות תחילה" – במעלה אדומים.

בשיטת העוד דונם ועוד עז – אפשר להשיג גידול כמותי שיכול להיות הכנה להקמת המדינה או לריבונות. אך יש שלב שבו צריכים לקבל הכרעה – וההכרעה צריכה להיות על כל הקופה. לא יעלה על הדעת שאת עצם ההכרזה על הקמת המדינה היה ניתן לבצע בשיטת הקמעה קמעה. יש צוהר של סיטואציה בינלאומית שאם לא תנצל אותה, העז תברח והדונם יישמט מבין האצבעות.

ויוכיחו – סיפוח מזרח ירושלים שעבר כהחלטת ממשלה מיד לאחר ששת הימים ללא חקיקה בכנסת. חוק רמת הגולן שהועבר בין יום בכנסת בקריאה ראשונה שניה ושלישית. וצעדים מרחיקי לכת יותר אשר נעשו בחיפזון בזמן יחסית מועט כהגליית ומנוסת מרבית ערביי ישראל – מרביתם במהלך חודש אפריל 1948 עוד לפני הקמת המדינה ועם השלמות אחרי הקמתה. מהלך שתרם להרבה דונם וקצת עיזים לעבור ולהיות מיושבים ונשלטים על ידי יהודים. ניתן להוסיף לכך את גירוש עשרות אלפי הסורים תושבי רמת הגולן על ידי דדו מיד עם סיום ששת הימים. דדו יישם את הפרקטיקה הפלמחניקית ממלחמת השחרור בגירוש שביצע בגולן בתוקף היותו אלוף פיקוד הצפון. מעשים אלו שנעשו בחטף כגנבים בלילה לא היו יכולים להתרחש בצעדי צב או עז.

מה אם כן "המתכון" הפוליטי מדיני לניצול שעות כושר? לשם כך ננסה להיעזר במקיאוולי שספר העצות שלו, "הנסיך", להישרדות בשלטון בכל מחיר – הביא לו תהילת עולם בשל ישירותו וכנותו. וכן דיראון עולם בשל חוסר תקינותו הפוליטי – ה"פוליטיקלי קורקט".

"ולכן יש לשים לב שכאשר משתלטים על מדינה, הכובש חייב לשקול בדעתו את כל הפגיעות שעליו לבצע, ולבצע את כולם בבת אחת כדי שלא יהיה עליו לחדשן מדי יום, ועל ידי כך שלא יחודשו יוכל להקנות לאנשים ביטחון ולרכשו את לבם על ידי כך שיטיב עימם. מי שעושה אחרת, אם בגלל הססנות ואם בגלל שיקול דעת לקוי, נאלץ להחזיק תמיד סכין ביד ולעולם אינו יכול לסמוך על נתיניו, כי הם, בגלל הפגיעות הטריות והמתמשכות, אינם יכולים להיות בטוחים מפניו. לכן את הפגיעות יש לעשות כולן ביחד, כך שאם טועמים מהם פחות, הן פוגעות פחות; ואת הטובות יש לעשות טיפין טיפין, כדי שיערב ביותר טעמן". (ניקולו מקיאוולי, הנסיך, הוצאת דביר, עמ' 45)

"עוד דונם ועוד עז" – זו חשיבה טקטית שיש בה היגיון מצטבר, לינארי, טוען מקיאוולי – שאומנם לכאורה הפגיעה באוכלוסיה המקומית קטנה – אך כיוון שהיא יומיומית ומתמשכת סופה שתיצור מרירות והתנגדות. לכן האינתיפאדות מופיעות בעיקר בשטחי יו"ש ולא בתחומי ישראל הריבונית.

על הריבון החדש – לעבוד בשיטת המקל והגזר – כשאת המקל להנחית באיבחה אחת ואילו את ה"גזר" לחלק לאורך זמן. כך האוכלוסייה האזרחית תפנים את הגזר ותשכח את המקל שחבט בה. את המודל הזה ניתן לאמץ לא רק כשיטת שלטון על אוכלוסייה נכבשת – אלא בעיקר כשיטת פעולה מול הקהילה הבינלאומית והלחצים שהיא מפעילה על ישראל.

למעשה כל פעולת התיישבות המינורית ביותר – תזכה לגינויים בינלאומיים. כשמבחינתם דין מעלה אדומים כדין יצהר ואף כדין ירושלים – לכן במקום תהליך איטי ומעורר התנגדות של החלת הריבונות יש לבצע בשעת כושר של תחילת ממשל טראמפ ביום אחד, בלי הודעה מוקדמת – החלת הריבונות על כל שטחי C שבשליטת ישראל וראה פלא שדין פרוטה יהיה כדין מאה.

קבוצת כדורגל שרוצה לכבוש גביע לא יכולה להסתפק בשוער ובלם מרכזי טובים כדי למנוע התקפות של הקבוצה היריבה – כיוון שכך תמזער הפסדים אך ללא "חלוץ מרכזי" העסוק בהתקפת היריב ובהבקעת שערים הקבוצה לעולם לא תוכל לזכות בגביע. נתניהו שימש באופן לא רע כבלם מרכזי מול ממשל אובמה. הוא גרם להקפאת המצב ועבד כבלם מוערך מול החלוץ המרכזי אובמה. בסיומו של המשחק בין השניים נרשם בתודעת הציבור אף יתרון לטובת נתניהו – ראש מדינה קטנה שהצליח להוציא את אובמה נשיא המעצמה החזקה בעולם מדעתו.

אך כבר מזמן שאצל נתניהו לא מדובר בגישה מדינית מושכלת אלא כפרופיל אישיותי. הגיע הזמן שיתנער, ישנה דיסקט ויחליף תפקידים מבלם מזדקן לחלוץ צעיר ממוקד מטרה המסתער להבקעת שערים בדקה התשעים – ולא, קפטן הקבוצה שהינו הציבור בעזרת בתי המשפט יראה לו את הדרך אל הספסל האחורי יחד עם שחקני חיזוק מפוהקים. נתניהו הוא כלשונו של מקיאוולי הססן כרוני שההססנות מובילה אותו לשיקול דעת לקוי.

"ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות" – אומר מרדכי לאסתר – יש שעת כושר וצריך לנצל אותה הכדור בידיים שלך. ואם תחליטי להסס ותעצרי את ההסתערות – "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר...". אז נתניהו קדימה. חלוץ מרכזי או הביתה. שבענו שמונה שנים של שוער מוצלח.

ומילה על מועצת יש"ע והקמפיין של מעלה אדומים תחילה - קשה לומר שיש כאן הססנות. נראה יותר שיש כאן חשיבה פוליטית מפוכחת של ניצול עת רצון – אך יחד עם זאת יש עננה מתמשכת מעל המועצה של שיקול דעת לקוי השמה את הטקטיקה במרכז וזונחת את האסטרטגיה.

הטובים לטיס.