פרשת אלאור עזריה, מאז ראשיתה, משכה תשומת-לב כה רבה בארץ ובעולם. חשבתי לעשות סרט פארודי המראה עד כמה העניין הפך לאבסורדי. ואולם, הפקת סרט כרוכה בעלויות כספיות גבוהות, ועם כל המיליונים שמשרד התרבות הישראלי מעביר לקרנות הקולנוע להפקת סרטים ישראליים, כספים אלה מעולם אינם מוענקים לסרטים המתפארים במסרים ציוניים גאים. אי לכך, ביקשתי מאחד מבני ליצור עבורי משהו בתוכנת פוטושופ, כך שבמקום לעבור את כל כאב-הראש הכרוך ביצירת סרט, פשוט אצור את כרזת הסרט ואת התסריט, כשהרקע להתרחשות הוא תקופת דוד המלך.
הנה התסריט:
חוץ. המטה הכללי של הצבא הישראלי. יום
עיתונאי, הלבוש בבגדים ברוח התקופה, עומד מחוץ למחנות אוהלים גדולים מחוץ לירושלים.
עיתונאי
בעצם היום הזה, עיני כל ישראל ועיני כל העולם נשואות לירושלים ולבית-הדין הצבאי, שם עתיד להינתן פסק הדין במשפטו של הרועה הצעיר, יפה-העיניים, דוד בן-ישי. על פניו, נראה כי הגיבור, או בן-הבליעל, הצעיר של הפרשה מעולם לא היה מוצא עצמו בבית-הדין. אולם, כאן בישראל, ארץ הניסים והנפלאות, נראה כי שום דבר אינו מתרחש לפי מהלך העניינים הנורמאלי.
בתחילה, הריגת דוד את גוליית הפלישתי הביאה לפרץ של תשואות. אולם לאחר מכן, להפתעת תושבי המדינה, שר הביטחון הישראלי, הכריז כי מעשהו של החייל הוא פשע. שלא לציטוט, שרים המקורבים למלך שאול רמזו כי הדרגים הבכירים בצבא הישראלי הם אלה העומדים מאחורי מאסרו של דוד, הצעיר האהוד שהפך בן-לילה לגיבור וזכה לכינוי "הבן של כולנו".
מקורות אמינים מוסרים כי הצו שהוצא על-ידי הצבא, ואולי על-ידי שאול המלך עצמו, משקף את החשש מפני הופעתם של נערי הגבעות ביש"ע כמנהיגים פופולאריים וכריזמטיים חדשים. בעוד ארגון השמאל הקיצוני "דמוקרטיה עכשיו" דרבן את משפחתו של גוליית לתבוע לדין את החייל הצעיר, עולות כל מיני ספקולציות סביב תמרונים מאחורי הקלעים שיביאו את המקרה לבית-המשפט. אולם נכון לעכשיו, הבה נכנס פנימה לשמוע את פסק-הדין מפי השופט.
קאט ל:
פנים. בית משפת צבאי. יום
ראש חבר השופטים יושב על משטח מוגבה בחזית אולם המשפט, מעיין בערימת ניירות. בצדו האחד של האולם יושב דוד עם בני משפחתו ועורך-דינו. בצדו השני של האולם יושבים בני משפחתו של גוליית, משפחת ענקים, מוקפים בעורכי-דין ובעורכי-דין צבאיים. קהל הצופים יושב בירכתי האוהל הגדול.
ראש חבר השופטים
על-פי עדות המומחה של הרופא הראשי, לא ייתכן כי האבן הקטנטנה שהיכתה את גוליית במצחו היא זו שגרמה למותו של הענק. עדי-ראייה שהיו נוכחים במקום האירוע העידו כי הם לא ראו שום דם כשגוליית נפל לראשונה על הקרקע. לפי עדותו של הרופא הראשי, גם אם גוליית אכן קיבל מכה כשנפל, הרי שלא ייתכן שהמכה הזו הייתה הגורם למותו, שכן ראשו היה מוגן על-ידי קסדה. אשר על כן, הרופא הראשי קובע ללא כל ספק כי גוליית היה בחיים כאשר דוד ערף את ראשו.
על פי החוק הבינלאומי, כאשר האוייב פצוע עד כדי כך שהוא מנוטרל ואינו מהווה עוד איום פיזי, חל איסור חמור להרוג אותו; יש לטפל בפצעיו ולאחר מכן לקחת אותו בשבי כשבוי-מלחמה, כשבתקופה בה הוא מרצה את גזר-דינו בכלא יש לאפשר לו ללמוד לקראת תואר אקדמי, ואפילו לקראת דוקטורט.
ההמון פורץ בצעקות בעד ונגד.
עורך דינו של דוד קופץ ממקומו ועומד על רגליו.
עורך דינו של דוד
על בית-המשפט לזכור כי הרופא מבית טודוס מעיד כי, לדעתו, המוות נגרם באופן מיידי כתוצאה מהשלכת האבן.
אחד מעורכי דינו של גוליית קופץ ממקומו ועומד על רגליו.
עורך דינו של גוליית
שמענו כבר את עדותו של החייל שהיה נוכח בעת האירוע וסיפר כי ראה את ידו של גוליית מפרפרת כשהיה על הקרקע, מה שמראה בבירור כי גוליית עדיין היה בחיים כאשר הנאשם ערף את ראשו, ועל כך שפעולה זו של הנאשם לא הייתה אלא רצח בדם קר.
עורך דינו של דוד(מוחה)
מאחר והמנוח היה, ככלות הכל, לוחם מנוסה, הרי שאילו היה בחיים, אפילו כשהיה על הקרקע הוא היווה סכנה ברורה ומיידית. בכוחו העצום הוא היה יכול בקלות רבה להפיל את דוד בתנועת רגלו ולאחר מכן לדקור את הנער היהודי בסכין.
עורך דינו של גוליית(מוחה)
כל אלה אינן עובדות, אלא הנחות חסרות בסיס!
ההמון פורץ בצעקות נוספות.
תומך של דוד (צועק)
"ארדוף אוייבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם"!
ראש חבר השופטים מכה בפטישו על השולחן. הוא נעמד.
ראש חבר השופטים (גם צועק)
לאור הראיות, בית המשפט מאשים את הנאשם, דוד בן ישי, בהריגה!
מהומה פורצת בקרב ההמון באולם בית המשפט.
קאט ל:
חוץ. מחנה צבאי. יום
העיתונאי עומד מחוץ למחנה האוהלים הצבאי.
עיתונאי
גזר-הדין יוכרז בימים הקרובים. בינתיים, דוד, הרועה הצעיר, יושב בכלא, ואנשים רבים טוענים כי יחד אתו נכלאו החברה הישראלית, והמורשת המוסרית של עם-הספר.... כאן חדשות CNN מירושלים......
סוף
ר' צבי פישמן- מבטא במדוייק את רחשי ליבי- 2 כ' טבת תשע"ז 17:05 רוני
אהבתי 1 י"ח טבת תשע"ז 11:35 ישראל