"עוון האמורי" או – למה לגרש?

"וידבר ה' אל משה בערבות מואב על ירדן ירחו לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם עברים את הירדן אל ארץ כנען. והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם ואבדתם את כל משכיותם ואת כל צלמי מסכתם תאבדו ואת כל במתם תשמידו. והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה"

רגילות היא בידינו לחשוב ולדבר על מצות ישוב ארץ ישראל וחשיבותה. אך אם נתבונן במקור למצוה זו בתורה, נמצא שיש לדייק יותר בהגדרתה.

הרמב"ן (הוספות לס' המצוות לרמב"ם מצוה ד') כתב:" שנצטוינו לרשת את הארץ אשר נתן האל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב. ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה. והוא אמרו להם: והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה. ונכפל כזה הענין במצוה זו במקומות אחרים כאמרו יתברך: באו ורשו את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם... "עלה רש כאשר דיבר ה' א-להיך לך אל תירא ואל תחת"..."עלו ורשו את הארץ"...

נצטוינו להרוג האומות ההם בהלחמם עמנו. ואם רצו להשלים עמנו נשלים עמהם ונעזבם בתנאים ידועים. אבל הארץ, לא נניח אותה בידם ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות. וכן אם ברחו האומות... וכן אחרי הכריתנו את העממים הנזכרים, אם רצו אחר כן שבטינו לעזוב את הארץ, ולכבוש להם את ארץ שנער או את ארץ אשור וזולתם מן המקומות - אינם רשאים שנצטוינו בכיבושה ובישיבתה... המצוה הזו היא בכיבוש... ואומר אני, כי המצוה שהחכמים מפליגין בה והיא דירת ארץ ישראל... הכל הוא ממצות עשה הזה שנצטוינו לרשת הארץ ולשבת בה..."

מדברי הרמב"ן הללו ומכל הפסוקים שמביא, נראה שנדייק יותר אם נדבר על מצות ירושת הארץ.

ב. הורשת וירושת הארץ

אך מה הכוונה בלהוריש את הארץ או את יושביה? להוריש הוא משורש ר.ו.ש. 'רש', פרושו חסר כל-

"ולרש אין כל" (שמואל ב יב ג) ע"פ זה, וכן עולה מדברי הרמב"ן, התורה מצוה אותנו לרוקן את הארץ מיושביה או לרוקן את יושביה, כלומר: לגרשם - וזאת הורשת הארץ. או להרגם. או לרקנם מכל ביטוי של בעלות בארץ (וכלשון הרמב"ן "נעזבם בתנאים ידועים") - וזוהי הורשת יושבי הארץ.

הפסוקים שלעיל מסיימים "...כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה". יש כאן לשון נופלת על לשון אך המילה לרשת היא משורש אחר י.ר.ש. פועל זהה לירושת בן מאביו (למשל "לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך" [בראשית טו' ד']).  ומשמעותה: קבלת בעלות על משהו במקום מישהו אחר שהיה לפני כן הבעלים עליו. הפועל הזה מופיע גם בקשר לעמים אחרים וארצות אחרות. למשל:" ובשעיר ישבו החרים לפנים ובני עשו יירשום ויישבו תחתם" (דברים ב יב)

כך גם משמע מדברי הרמב"ן שאומר שאסור לנו לעזוב את הארץ בידי אומות אחרות אלא עלינו לבוא אליה ולשבת בה במקומם.

ג. שיטת רש"י

בכיוון זה הולך גם  רש"י, שבפרושו לפסוקים שהובאו לעיל הוא מסביר: "והורשתם אותה מיושביה. ואז: וישבתם בה –         תוכלו להתקיים בה. ואם לאו, לא תוכלו להתקיים בה". כלומר, שלרש"י גירוש יושבי הארץ הוא תנאי הכרחי לכך שישראל יוכלו     לשבת בה. בפרושו לגמרא, אפשר לראות את דבריו גם בהלכה מעשית. במסכת גיטין (ח:) אומרת הגמרא שמותר ליהודי לומר אפילו בשבת! לגוי שיכתוב שטר מכירה על בית שהוא קונה ממנו אם הגוי מבקש שהמכירה תהיה בשטר. וזאת מפני ישוב הארץ. ומסביר שם רש"י מהו 'ישוב הארץ' :"לגרש גויים ולישב ישראל בה".

ד.בין ירושה לישיבה

יש הבדל גדול בין הבנת חובתינו כלפי ארץ ישראל כחובת ישיבה בה, לבין ההבנה שהוצגה כאן לפיה החובה היא לגרש את יושביה מעליה ולבוא במקומם. אם ההבנה היא של ישיבה, אז אפשר ואולי גם נוח להסתדר עם גויים אחרים שגרים בארץ ישראל אך כפי שראינו אין זאת כוונת התורה וכל זמן שיש זרים היושבים בארץ ומרגישים בה כבשלהם, ישנו חסרון גדול בקיום מצוות ירושת ארץ ישראל אף אם קיימת התיישבות של בני ישראל במרחבים גדולים של הארץ. ואין אנחנו יכולים להישאר אדישים כלפי מצב כזה.

ה. למה לגרש?

מה כל כך חשוב בלגרש את יושבי הארץ ממנה?  האם לשם כך היא ניתנה לאברהם, 'אב המון גויים' האחראי ללמד לכל העולם את דרך ה' ולעשות צדקה ומשפט? תשובה פשוטה וראשונה היא מכך שהארץ קדושה היא לה וכמו שכתוב "כי לי הארץ" (פרשת בהר) והציווי להשמיד או לגרש ממנה בה את הגויים קשור להיותם עובדי עבודת אלילים שאין ה' סובל אותה בארצו. ועל כן נצמד הציווי בפרשת מסעי להורשת יושבי הארץ לציווי לאבד את מזבחותם ופסיליהם. הסבר זה ודאי נכון הוא לדור הנכנסים לארץ. אך אם נסתכל במקורות ההלכה השונים, נראה שאף גויים שאינם עובדים ע"ז, אין להשאיר בארץ כאשר הם מרגישים שהיא שלהם אלא רק בתנאי, כניעתם ועבדותם לישראל יושביה. אם כן, מהם הטעם וההצדקה לכך?

ו. ברית בין הבתרים - ביאור למצות הירושה

לשם תשובה על שאלה זו, נתבונן בפרשת ברית בין הבתרים. בה אומר ה' לאברהם לראשונה שהוא יירש את ארץ כנען.

"ויאמר אליו: אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה; ויאמר אברם: במה אידע כי אירשנה? ויאמר אליו: קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל; ויקח לו את כל אלה ויבתר אותם בתוך ויתן איש בתרו לקראת רעהו ואת הצפר לא בתר; וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם; ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדולה נפלת עליו; ויאמר לאברם: ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה; וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ואתה תבא אל אבתיך בשלום תקבר בשיבה טובה; ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה; ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה;"

מה פשר כל זה?

ברית בין הבתרים, מופיעה בתורה, לאחר ניצחון אברם על ארבעת המלכים. לאחריו אומר לו ה' "אל תירא אברם". ממה היה ירא אברם שבגללו הרגיעו ה'? רש"י שם מבאר, שאברם דאג בגלל כל אותם אנשים שאותם הוא הרג במלחמה. האם עשה כהוגן? על כך משיב לו ה' שלא ידאג.  כי הוא נהג כראוי בצאתו למלחמה זו. דבר זה מובן, כיון שאברם נלחם בארבעה מלכים שיצאו למלחמה כדי לכבוש ארץ ועמים שאינם שלהם להרגם ולשבותם. ואברם נהג בכובשים כדין רודף שמצוה להרגו ולהציל מידו את קרבנו. וכחזקה (המופיעה בסנהדרין פ"ח) המתירה לנגזל לעמוד על שלו ולהילחם בגוזלו כדי להציל רכושו מידו. אם כן, מלחמת אברם היתה מוצדקת ביותר והיא היא חלק מעשייתו "צדקה ומשפט" בעולם. על כך אמר לו ה' "שכרך הרבה מאד".

על רקע זה יובן גם פשר חזון ברית בין הבתרים. ה' בישר לאברם שהוא וזרעו יירשו את ארץ כנען מידי תושביה הגרים בה עתה. על כך שואל אברם: "במה אדע כי אירשנה"? כאומר: אנא ה', למדני באיזו זכות יהיה מותר לי לגרש ואף להרוג במלחמה את יושבי הארץ ולבוא במקומם? על כך עונה לו ה' בחזיון ובברית.

כדי להבין מהי תשובת ה', עלינו להכיר את המצב המדיני בעת ההיא בארץ כנען. על הפסוק: "והכנעני אז בארץ" מלמדנו רש"י, שלאחר המבול, נח חילק את ארצות תבל בין שלושת בניו. וחבל הארץ שנקרא בתורה ארץ כנען, הוא מחלקו של שם בן נח (שהוא לדעת חז"ל, מלכיצדק מלך  העיר שלם) אלא שבאותו זמן, ('אז') הכנעני היה הולך וכובש, וגוזל את הארץ הזו מידי זרעו.

ז. שליחות אברם -  השבת הגזילה

ה' אומר לאברם שיקח עגלה, עז ואיל ויבתר אותם. על פי ההקדמות שלעיל, שלוש הבהמות המבותרות- המחולקות, מייצגות את שלושה בני נח, להם התחלק העולם בנחלה. בנוסף מצוה אותו ה', לקחת תור וגוזל ולא לבתרם. נראה לומר שהתור הוא כנגד אברם, שאין לו נחלה כיון שה' ציוה אותו ללכת מארצו וממולדתו. והגוזל – בן היונה מייצג את זרעו של אברם, שגם לו אין נחלה. שכן כפי שאומר לו ה' בהמשך, זרעו יהיה גר בארץ לא להם 400 שנה. וגם שם לא תהיה להם עצמאות אלא יהיו משועבדים.

כאשר אברם מסדר את הפגרים כציווי ה', בא לפתע עיט ומנסה לחטוף אותם. אברם לא מניח לו לעשות זאת, ומשיב את הפגרים למקומם. כאן טמונה תשובת ה' לשאלתו. מרמז לו ה': אתה שואל, באיזו זכות תיקח ארץ מיושבת מיושביה? דע והכר, שהעולם לא מתחיל מהמציאות שאתה רואה למול עיניך, אלא משכבר הימים, העולם נתחלק בין 3 בני נוח. אך ישנם בעולם רשעים, שכעיטים חמסנים, רוצים לקחת לעצמם מאחרים, חלקים שאינם מגיעים להם. ואני ה' אומר לך לירש את הארץ הזו, כי אני חפץ בך שתעשה דין צדק ותשיב את הגזילה לבעליה האמיתיים. על כן, ראוי אתה לרשת את הארץ, ואף להילחם ולהרוג אם יש בכך צורך.

חז"ל אמרו, שברית בין הבתרים קדמה ליציאת אברם מארצו וממולדתו והיא שעומדת ביסוד הליכתו לארץ כנען. יש ערך חשוב בהדגשת עברו של אברם כבן ארץ אחרת של בני שם. והיא מחזקת את ההבנה שלא למען עצמו אברם צריך את ארץ כנען. כבר יש לו נחלה טובה בארץ אבותיו. אך הוא מוכן לעזבה – ללכת לו מארצו,מולדתו ובית אביו, כדי לתקן עולם בשליחות ה', לעשות בו צדקה ומשפט. להציל ארצות מגוזליהם ועמים מיד עושקיהם. עזיבתו את ארצו והשבתו את הארץ הזו לידי בני שם, תהיה סמל לכל עמי העולם. ממנו יראו וילמדו שיש מנהיג לבירה, ויש לו שלוחים לעשות דין אמת ולתקן עוולות.

גם מלחמתו בארבעת המלכים, לימדה את בני העולם את אותו ענין: יש מי שמגן על עמים חלשים מידי הקמים עליהם לשעבדם. וזרוע רשע לא תעמוד לו כי יהיה מי שישברה בשליחות אל עליון אשר לו השמים והארץ והוא משגיח ושומר עליהם. כדברי מלכיצדק לאברם "ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ".

ז. עוון האמורי

לפי זה יובן, ענין קשה נוסף בפרשה. הסיבה שה' נותן לכך שבני אברם יהיו גרים ומשועבדים בארץ לא להם 400 שנה היא כיוון שעוון האמרי עוד לא שלם עדיין. והתמיהה גדולה, מדוע על ישראל לסבול גלות קשה בשל חטאי עם אחר? וכי הם עשו איזה רע (שאינו רמוז בפשט פרשה זו) שבשל כך עליהם לסבול כך? אלא ודאי ישנו קשר הגיוני בין עון האמורי לבין גלותם זו.

לפי דברי רש"י, שהובאו לעיל, נראה שנכון להבין את עוון האמורי לא כע"ז, עריות וכד' אלא כגזל הארץ הזו מידי בני שם. גם ירידת זרע אברם למצרים, תוסבר כהמשך שליחות אברם שיצא ממולדתו וארצו כדי לעשות צדק בעולם. ומה מטרתה? מטרתה היא כפולה: הראשונה היא להראות לעולם את דין ה' שיעשה במצרים לאחר שהשתעבדו בישראל בחינם, ואת הוצאתו מתוכם ביד רמה. וכשלאחריה הם יבואו לחזור לארץ כנען, יהיה שלם עון האמורי לחלוטין. כיוון שהם מסרבים לתת לפליטי שעבוד מבני שם, הנעים ונדים בעולם, לחזור לארץ המגיעה להם על פי ה'. אז תגדל נקמת ה' בהם. ותוכר לעין כל רשעתם ,והצדק שבהורשתם מארץ זו.

גם האפשרות שניתנת על פי התורה ליושבי הארץ להישאר בה תוך קבלת 7 מצות ושעבוד לישראל, תואר באור חדש - כתיקון וקבלה מחדש את דין נח אבי האנושות שבחלוקתו את הארצות מרדו ואת המצוות שנצטוה לא קיימו. אם יכירו בבעלות בני שם על ארצם, ישמרו את 7 המצוות שנצטוו בני נח, וכן יקבלו על עצמם שעבוד לבני שם, כפי שקללם נח סבם - יורשו להישאר על מקומם הטבעי כעבדים לבני ישראל. ואם לא - יגלו להם לארץ אחרת מנחלתם הם, או יומתו במלחמה.

ח. ירושת הארץ וצדק עולמי - גם כיום .

חז"ל אמרו לנו שבברית בין הבתרים, רמוזות כל גלויות ישראל לאורך ההיסטוריה, והגאולה מהם.  (רש"י בראשית פט"ז פס' י ויז). גם בימינו, ישנו קידוש ה' גדול בכך שעם ישראל, לאחר שעבר גלות נוראה, לא בחר ללכת אל ארץ נוחה כמו שהיה באפשרותו (אוגנדה למשל). אלא התעקש במסירות, לשוב אל ארץ אבותיו שנגזלה ממנו למרות שעמים רבים רוצים אותה לעצמם. מלחמתו בהם ומסירותו על כך, הינה תופעה שאין כדוגמתה בעולם כולו. היא מלמדת את הגויים, שיש א-לוהים לעולם ויש לו שלוחים שמוכנים לפעול במסירות כדי לעשות בו צדק. גם כשהדבר כרוך באובדן נוחות גדול.

אמנם גורמים רבים בתוכנו, מתפתים לעזוב את השליחות הקשה הזו. אך מגלגולי המאורעות בעולם, מתברר שוב ושוב שגורל עם ישראל הוא כגורלו של יונה הנביא. שגם אם ינסה לברוח מהשליחות שהוטלה עליו ,אירועים משונים וצרות מוזרות ינתכו עליו עד אשר ישוב ויקבל עליו למלא את יעודו.

גם אנו בדורינו נקראים להמשך המשימה - להמשיך בדרך של הורשת הארץ מיושביה הזרים. דבר זה (אם ילווה בהסברת הסיבות שמביאות אליו. אשר פעם היו ברורות אך גורמים רבים מנסים לטשטשן ולהכחישן) יגרום לקידוש השם גדול בעולם כולו. לתחילת תהליך עולמי של הכרה במלכות ה' על העולם, ולהחזרת הצדקה והמשפט כגורמים המניעים את פעולות כל יושבי תבל.