לשבור את השיגרה! על מסירות נפש רוחנית

בתחילת פרשת וירא, מתוארת התגלות ה' לאברהם אבינו ובאמצעה מגיעים שלושה עוברי אורח. ומה עושה אברהם במצב זה? "ויאמר: א-דני, אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך". הגמרא (מסכת שבת דף קכז.) אומרת: גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה. ומסבירה שכוונת אברהם כאן היתה לומר לה': אנא ה', אל נא תעבור מעלי אבל אני חייב להפסיק את המפגש איתך כדי לעזור לעוברי האורח הללו! כלומר, אברהם מוותר על גילוי השכינה כדי לעסוק בעזרה לבריות -  הכנסת אורחים!

ב.       הרב שלמה קרליבך – מסירות נפש רוחנית

אחד מגדולי ישראל בדורות האחרונים שהלך מאד בדרכו זו של אברהם אבינו, היה ללא ספק הרב שלמה קרליבך. בתחילת דרכו הוא היה עילוי מבריק בישיבת ליקווד של ר' אהרן קוטלר. אך גם היה מקורב לרבי מלובביטש. קודם לאדמור הרייצ ולאחר מכן לר' מנחם מנדל. לאחר פטירת הרייצ, קרא הרמ"מ לרב קרליבך וציווהו לצאת למסע בעולם הקולג'ים ובאוניברסיטאות ולהפיץ שם יהדות וחסידות.

קודם שיצא ר' שלמה לדרכו, נכנס לישיבת ליקווד כדי להיפרד מרבותיו ומידידיו. כאשר יצא משער הישיבה, עמד ר' אהרן קוטלר אצל החלון, הביט בו בעצב ובכה:"עם ישראל הפסיד בבלי וירושלמי", אמר לתלמידים אשר סביבו.

משהגיעו הדברים לאוזני ר' שלמה, עשו עליו רושם רב וזיעזעוהו. הלך אצל הרבי ושטח בפניו את ספקותיו. הרבי האזין לו ושכנע אותו כי מסירות נפש למען כלל ישראל, איננה מסירת גופו וחייו בלבד, אלא מסירת נפש פשוטו כמשמעו. הוא הוסיף לו הבטחה ששלוחי מצוה אינם ניזוקים, ואז יצא לדרכו.

ארבע שנים לאחר מכן, נדרש הרב קרליבך למסירות נפש רוחנית נוספת, כאשר הפעם זה היה 'על חשבון' מי שלימד אותו ללכת בדרך הזו. הרב קרליבך אמר לרבי כי אין הוא יכול ללכת בדרך הסלולה של קיום הופעות נפרדות לגברים ונשים אם ברצונו לגעת באמת בנפשם של הסטודנטים. והוא שאל את דעתו לכך. הרבי ענה לו שיש בכך בעיות רבות. ואם הוא רוצה, שיעשה כפי הבנתו. אך בזאת תיפרד דרכו מלובביטש. בזאת, נתיימה למעשה שליחותו החב"דית והוא היה לאיש של עצמו בלבד. (על פי הספר 'ר'שלוימל'ה')

הרב קרליבך הקריב את כל 'ההצלחות' הרוחניות שהיו לו בקרב רבנים ואדמ"ורים כדי להציל נשמות ישראל ולקרבם לאביהם שבשמים!

ג.        לשנות את התפיסה

בדברים שהוא עצמו אמר,  אפשר לראות מה עמד בבסיס דרכו זאת. וכך הם דבריו: (מובאים בספר "לב השמים" לפסח על קריעת ים סוף) "ישנם אנשים דתיים, שעבורם מה שקורה היום בעולם לא מסתדר עם התוכניות שלהם. עם התפיסה שהם בחרו בה. אז מה הם עושים? הם פשוט מתעלמים.

קשה לדבר על זה: בזמן השואה הם לא עשו כלום, נכון? אתם יודעים מדוע? מפני שלתסריט האימה הזה לא היה מקום בתפיסה המגובשת שלהם. ולא היה להם הכוח לשנות אותה. הם לא הבינו שצריך לעבור לסדר יום חדש.

טוב, עשרים שנה אחר כך, זה הפך לחלק מסדר היום שלהם לדבר על השואה...

בשנות הששים, אלפי בני נוער הלכו לאיבוד בסמים. הרבנים לא דיברו על זה. הם לא עסקו בזה. מדוע? מפני שהנושא לא היה על סדר היום שלהם.

חשבתם על שינוי? מלהיות ים תהפכו ליבשה! תהיו משהו אחר! זה נכון שרב אמור בדרך כלל לשבת במשרד. אבל לפעמים צריך לצאת החוצה. למה שלא תצאו לרחוב מדי פעם?

אם אתה אוהב מישהו מאד, מה המבחן האמיתי? המבחן הוא: האם תהיה מוכן להשתנות עבורו, ולו לרגע אחד?

ד.  מה זה אומר לנו?

אז מה יוצא לנו מכאן? נראה שהשאלה איך להתנהג תלויה קודם כל בשאלה איך קוראים את המפה, מהי המציאות? אם חושבים שהמציאות היא פחות או יותר בסדר, הכל יציב ורגיל, אז גם ההתנהגות היא לפי מה שרגיל ומקובל. גם ביום יום וגם בדרך עבודת ה'. הליכה בדרכים הסלולות ומקובלות מדור לדור.

אך אם מבינים, שהמציאות בוערת, אזי אין זמן ללכת בדרכים רגילות! צריך להשתנות ולהבין את חומרת המצב ולפעול לשינויו בדרכים מגוונות ויצירתיות! אין זמן לאבד ואין זמן לחשוב: איך אני אראה ומה עם הכבוד שלי ואפילו מה עם העולם הבא שלי! פשוט יש לצאת ולפעול כדי לשנות את המצב.

כמובן שגם דרכים יצירתיות ולא רגילות אלו, צריכות להיות על פי תורה. אך כאן גייס הרב קרליבך לעזרתו את כל אוצר התורה והחסידות שלמד והתעמק בו במשך השנים ואת האמון שרבותיו נתנו לו במשך השנים, כדי לקחת על כתפיו את ההכרעה כי הוא מפרש נכון את המציאות ואת הדרך להצליח להביא לה ישועה.

אם ניקח מכאן לימוד לימינו: ברור שגם היום יש מחלוקת בין גדולי ישראל איך לקרוא את המציאות ומה לעשות. אך כל אחד וחד מאיתנו, איננו יכול להתחבא מאחורי 'הסינר' של גדול כזה או אחר. אלא עליו לקחת כמה שיותר אחריות, לנסות ולהבין נכון את המצב, ויחד עם העמקה בתורה ובפנימיותה, למצוא דרכים מקוריות בהן הוא יכול להביא לשינוי מהותי בה.

הניסיון של הרב קרליבך, הוכיח שזה אפשרי.