חמישה ימים של סערה קשה, מצור, הפסקות חשמל וקור עז עברו על חלקים נרחבים מארץ ישראל. מי שעמדו בחזית של החזית היו אנשי הגבעות ביהודה ושומרון, אשר מטבע הדברים מבודדים יותר וכך היו מנותקים עוד יותר מאשר בישובים.
אולם למרות המצור והקושי, בגבעות רבות, גם בעת מצוקה שכזאת התעקשו להקפיד על ערך העבודה העברית ולא להכניס ערבים לעבוד בפילוס השלג הרב שחסם את הדרכים.
המועצות האיזוריות, אשר יחד עם צוותי החירום וכלל הגורמים עבדו מסביב לשעון, הביאו לרבים מהישובים נהגי טרקטורים ושופלים ערבים בכדי לפלס את השלג הרב, ובחלק מהמקומות נתקלו בסירוב, למרות ההשלכות הלא פשוטות.המועצה האיזורית שומרון שכרה בין השאר את שרותיו של ואליד חסן, קבלן ערבי מטירה העובד ברבים מישובי המועצה.
בגבעות רכס הגדעונים באיתמר החלו ביום ראשון לעבוד הטרקטורים, אולם כשגילו התושבים כי הנהגים אינם יהודים ביקשו מהמועצה להוציא אותם מהאיזור. בהמשך הובאו כלים של יהודים ובהם חברת הר כביר, ואת המחיר של השארת דרכים רבות חסומות, הסכימו התושבים לשלם.
"מבחינתנו זו מלחמה. עדיף לנו להישאר נצורים מאשר להכניס ערבים", אמר לקול היהודירן סגל תושב גבעה 777 באיתמר. "עבודה עברית זה ערך וזה שקצת קשה זו לא סיבה להישבר. מי שמגדל אורגני לא יתחיל לרסס בגלל שנכנס מזיק, אם כן אז מה העניין? זה כבר לא היה מצב של פיקוח נפש ולא היו חסרים כלים של יהודים ולכן העדפנו שישארו אפילו דרכים חסומות מאשר שיכנסו ערבים", אומר סגל. "אני קצת הצטערתי שהמועצה בהתחלה שלחה לכאן ערבים כי זה ידוע שלכאן הם לא נכנסים. בישוב שנכנסים תמיד ערבים, בכבוד, אני לא הולך לחנך את כל העולם אבל טוב שנותנים תנו לנו לחיות על פי דרכנו".
גם בגבעת רונן הסמוכה להר ברכה, בה מתגוררות כ-25 משפחות, סירבו התושבים להכניס את ואליד חסן והפועלים שלו, והמתינו עד שהתפנו מפעילי כלים יהודים.
"ביום ראשון הודיעו לנו מהמועצה שיוכלו לבוא לפלס רק עאם נהג ערבי", סיפר לקול היהודימשה בן אייל תושב הגבעה. "התייעצנו וועד הגבעה והחלטנו שאנחנו לא מוכנים להכניס גויים לגבעה. החלטנו שלא נוותר על כל הערכים שלנו בגלל מצוקה קטנה. נשארנו עוד יום בלי פילוס שלג ולמחרת ארגנו לנו נהג יהודי בשם קובי שעשה עבודה טובה יפה ומקצועית יותר מכל ערבי שהיה מגיע. ב"ה הצלחנו להסתדר".
"משפחות שהיו צריכות עזרה בלצאת מהגבעה – קיבלו את מלוא העזרה מהשכנים ומהמועצה ועל כך מלוא התודה והערכה אמיתית, כי היתה כאן מסירות גדולה יעילה ומובנת של המערכות והמון התנדבות", מוסיף מנחם בן שחר מגבעת רונן.
"לגבי פילוס הכניסה לגבעה הוצע לנו באמת נהג ערבי אבל החשיבה שלנו היא שאמנם להיות תקועים ומבודדים יש בזה סכנה מסוימת והרבה חוסר נוחות. אבל העירוב בין יהודים לגויים, שהוא בגדר תופעה רחבה היום, הוא סכנה גדולה הרבה יותר, אולי הסכנה של עם ישראל בהא הידיעה. אז למרות שהמצב היה באמת קצת מלחיץ החלטנו להגיד לא, ולשלם על כך מחיר.ב"ה כעת זה פשוט ומובן לכולם וישנה התחשבות ברצון התושבים שהשכונה כולה תהיה על טהרת העבודה העברית. ישנם ב"ה המון מפעילי מחפרונים יהודים באזור, ונשמח לפגוש אותם מועסקים בסערה הבאה עלינו לטובה אם וכאשר".
גם בגבעות להב"ה תקומה ושלהבת י-ה ביצהר סירבו התושבים לאפשר את כניסת ואליד חסן ואנשיו, אם כי בישוב יצהר עצמו כן עבדו המפעילים הערבים. גם באלון מורה דרשו תושבים רבים להוציא את מפעילי הכלים הערבים וחלקם אף חסמו את תנועת הכלים.
700 מטר של שלג עם אתי חפירה
אולם מי שלא הסתפקו בהמתנה לטרקטוריסט יהודי היו תושבי גבעת גל הסמוכה לחברון, בה פילסו התושבים בכוחות עצמם לא פחות מ- 700 מטר של כביש באמצעות טוריות ואתי חפירה!.
"מועצת קרית ארבע הביאה קבלן ערבי מהכפר יאטה לפנות את השלג ואנחנו לא הסכמנו להכניס אותו לגבעה", סיפר לקול היהודייוסף דרשן תושב הגבעה. "כגבעה שעומדת בחזית בנושא של התיישבות, אחד הערכים החשובים שאנחנו רואים זה הנושא של עבודה עברית, והיה חשוב לנו שכל העבודות יעשו בידי יהודים", אומר דרשן.
במשך יומיים עמלו התושבים מהבוקר עד הלילה בפילוס הכביש ולבסוף השלימו את המלאכה. "כשראינו שלא בטוח שיביאו לנו טרקטור עם מפעיל יהודי עבדנו בעצמינו. אמנם זה היה בעמל קשה מאוד, אבל בידיים יהודיות, וכך מה שהיה נראה לא אפשרי הפך להיות אפשרי".
