גשר לקשר - יעוץ נישואין – אפשר גם אחרת

האווירה בחדר הייתה טעונה, משפטים קשים עמדו תלויים באוויר, כל אחד מבני הזוג סיים להטיח בשני את כל אשר על ליבו ובתום חילופי האש ישבו מכונסים בכיסאותיהם בשתיקה זועפת. במקום שהדיבור ייתן פורקן ויוריד מעט מעומס הלב, מפלס המתח בחדר גבר מרגע לרגע..

מילותיו של היועץ שישב מולם נאמרו בקול שקט והם נאלצו לרכון ולהתאמץ על מנת לשמוע את דבריו:

"אם הייתה לי רוח הקודש" - פתח – "והייתי יודע מה אתם עומדים לומר, הייתי מבקש מכם לעצור את המילים ולא לומר את כל הטיעונים שהעליתם" אמר בקול חודר. והמשיך מיד בדבריו למול מבטיהם המתקוממים וסימני השאלה.

"שלא תבינו אותי לא נכון, יש לי הרבה כבוד ואמפטיה למה שכל אחד מכם אמר, וזה לא שלא מעניין אותי איך כל אחד מכם רואה את הדברים, אבל העובדה היא, שבניגוד למה שאתם חושבים שהדיבור אודות הרע מפרק משהו ממנו ומשחרר אותו, בפועל זה עובד הפוך. נראה לנו שכשאנחנו מספרים על הרע שארע במציאות, אנחנו מפנים את הטענות למישהו אחר. אבל זה לא נכון, לא נוצר כלל שיח בין שניים, אלא רק של האדם עם עצמו, זה בסה"כ סוג של שינון עצמי, וכניסה לאיזה לוּפּ שתופס אותנו ומדגיש לפנינו את כל הרע שיש במציאות' עד שאנו שוכחים שיש עוד דברים חוץ ממנו, ממש שוכחים שיש טוב. הדיבור משמש לעיתים רבות כעין התבוננות פרטית, שלוקחת את המחשבה השלילית מלבישה אותה במילים, ומרחיבה אותה להיות תמונה שלימה, וככל שהתמונה בהירה יותר היא מותירה את המציאות עגומה יותר, שבורה יותר ורחוקה יותר מתיקון. יתירה מכך, היא מסיחה את הדעת מהמציאות השלימה, ומהדברים הטובים שיש בין בני הזוג, זו היא המציאות האמתית של הקשר ביניהם, וזה הוא העוגן שיכול להשיב את החיים למסלול תקין".

>הירשם עכשיו ותקבל את הכותרות החשובות למייל האישי!<

"למעשה", סיכם, "כשהאדם אומר דברים רעים, הוא אומר אותם בעיקר לעצמו, זה סוג של שעשועים עצמיים שאין להם תולדות. רק חיזוק האחיזה ברע והבלטתו".

"זו אינה בעיה ייחודית שלכם, כל זוג שהיו נותנים לו במה כזו לשבת ולספר על הקשיים ועל הנפילות, היה יכול לשבת ולספר במשך שעה ארוכה ולא לסיים. אבל מאחורי הדברים עומדת האמת, והיא אחרת לגמרי! הקשר האמתי ביניכם עומד מעל לכל המלל והפרטים שנאמרו.

ראשית כשבאתם בברית הנישואין קיבלתם חותם אלוקי, גושפנקא מד' שהקשר שלכם הוא דבק טוב. יתירה מכך זכיתם ויש לכם גם עדים לקשר הזה, אלו הילדים שנולדו לכם. זאת עוד בטרם הזכרנו את העובדה ששניכם עסוקים ביצירה, יש לכם שליחות, אותה אתם ממלאים יחד בחיים. אלא מה, עכשיו יש משהו מקומי שמסתיר זאת. האמת היא שהקשר הוא עמוק יותר מגילויים חיצוניים אלו, שככל שמספרים ומתעמקים בהם עולים יותר ויותר פרטים וטענות מחץ שמשכיחות את נקודת האמת".

פניהם נותרו חתומות, הם הקפידו לא להסתכל זה על זה, ומידי פעם עוד סיננו משפט עוקצני אחד לשני.

לרגעים מספר, התעטף היועץ בשתיקה, מתכנס בתוך עצמו כמו מנסה לכווץ את הנוכחות האנושית המוגבלת שבחדר ולהניח לאור ממקור עליון יותר לחדור ולטהר את האוויר בחדר. הם נשארו שותקים עמו עד שהמשיך בדבריו:

"מה שכן אפשר וצריך ללמוד מתוך מה שקורה עכשיו הוא איזה מסר שיש כאן בהשגחה פרטית. בכל המציאות ובכל רגע ורגע יש השגחה פרטית, מין ענן של אור ששורה מעלינו ומקיף אותנו בחום. דווקא אחרי שהדגשתם וצבעתם את המציאות בצבעי שחור ואפור קודר, כשקולות הייאוש והקור מילאו את החלל עד אפס מקום דווקא מתוך האבחנה הברורה שאין מוצא, אבחנה שעלתה מתוך שימוש בכלי השכל והגיון האנושיים שהוכיחו מעל לכל ספק עד כמה המציאות היא תקועה ואין שום דרך לצאת ממנה. זו ההזדמנות הכי נכונה להמליך את ד', כוח עליון שמחדש את המציאות כל הזמן רק כך נוכל לחזור למקומנו הנכון כבני אנוש שאלמלא הקב"ה עוזרו איננו יכול לו, מדבר לא רק באדם הפרטי אלא גם כזוג בלעדי העזר והסיוע בלעדי השכינה ביניהם, אין יכולת לבנות חיים תקינים. על פני השטח הכל נראה כל כך שבור והרוס עד היסוד והנקודה היא להחזיק מלמעלה להרים את העיניים אליו יתברך ולהחזיר לו את המושכות בתחינה "אבא, תוציא אותנו מהבור הזה, לא יכולים יותר בלעדיך!" וברגע שיש גילוי של ד' יתברך במקום הכי תחתון אז משהו במציאות מתרכך ונפתח חרך של אור וכפי שידוע מעט של אור דוחה הרבה מהחושך". הדברים נכנסו לאט לאט אל ליבם, פניהם התרככו בעת שהקשיבו להם ברב קשב מבקשים בליבם את הנחמה הטמונה בהם, להתחבר לאמונה במה שכרגע נראה כל כך רחוק ונשגב".

לאחר שתיקה נוספת המשיך, "הרע הוא כמו צל, ערפל, שבזמן קצר הוא מכסה אזורים שלמים ולא רק שהוא חוסם את מרחב הראיה אל מול האופק אפילו מה שעומד במרחק קצר מאד ממנו נכסה מהעין.

לרגע אנו מתפתים לצל השחור שמכסה את חיינו ומדמיינים שהוא כאן בשביל להישאר, ושאי אפשר לצאת ממנו אבל באמת ברגע אחד הוא מתפוגג ונעלם ולא נותר ממנו כל רושם.

צריך לדעת שהמריבה הזאת היא בהשגחה פרטית פלאית ממש וכמה שעכשיו היא נראית לכם כדבר שבא להפריד ביניכם ולשים טריז של ממש במערכת היחסים. ההיפך הוא הנכון כל ענינה שאתם תצאו מחוזקים יותר מהקשר שתדעו שעברתם את זה והקשר הוא מעל ומעבר לכל סיבה לפירוד".

המילים היו חמות ונגעו בליבם אך הצל לא מיהר לפנות את מקומו ועמד בכל עוז לשוב ולמלא את האוויר בכבדות ובחושך. המילים ריצדו באוויר עולים ויורדים כמו להבת נר מרצדת שהפתילה שלה עומדת להסתיים. מאבק איתנים התרחש בתוכם רגע לפני שיעלה בידי האור לגבור על החושך מסביב.

היועץ דיבר בריכוז וניכר שהוציא את המילים מפיו לאחר מחשבה הוא ניסה לתפוס שוב את הנקודה הפנימית שבלב

הוא סיפר להם על בני זוג ללא ילדים העוברים כל מיני טיפולי פוריות. וכל פעם שהם מקבלים תשובה שלילית של הטיפול זה קושי מאד גדול והאשה חווה את זה בצורה של משבר קשה מאד. "באמת סיפור לא קל, אבל הקשר בין בני הזוג הוא חזק, יש ביניהם הרבה אהבה אני מספר זאת לכם" אמר "רק כדי שתדעו שבהשגחה פרטית ד' נותן לכל זוג את הכוח לעמוד בניסיונות שלו אף אם נראה מבחוץ שאי אפשר לעמוד בניסיון כזה. כל זה נכון כל עוד עומדים מבחוץ, אבל באמת לאותו הזוג ניתן כוח מיוחד כדי לגבור על הקשיים ואפילו המורכבים ביותר ולצאת חזקים ומחושלים יחד ולא להיפך ח"ו.

הפעולה הנכונה, שצריך לעשות עכשיו היא תיחום המחשבה, לשמור את המחשבה מכל נדנוד של דאגה. הכל מתחיל בראש, כשנותנים למחשבת דאגה אחת להיכנס, נכנסת עוד מחשבה ועוד אחת, עד שזה מציף את הכל ופתאום מתפרץ בדיבור ובמעשה. תחימת המחשבה ממחשבות על העתיד -מה יהיה? מה יהיה מחר או מחרתיים? מה יהיה אם ככה או אחרת?! מחשבה כזו אוכלת את האדם ולופתת אותו והוא לא יכול להפטר ממנה. העניין הוא להחזיק חזק, לחשוב על המריבה רק בלשון הווה- עכשיו קרה משהו, זה משהו ספציפי מקומי, זה לא מעיד על כל המערכת ואין לזה שום קשר עם משהו שקרה בעבר וברגע הבא זה יחלוף.

המחשבה שמצליחה ללפות אותנו במלחציים של ברזל, היא המחשבה, שאם עכשיו המציאות היא באופן הזה אז אנו נאלץ להיות ככה כל החיים ולא עוד, שיכול להיות יותר גרוע ובוודאי שיהיה יותר גרוע ומביאים הוכחות שכך היה כבר בעבר וזהו כבר אי אפשר לצאת מין המקום הצר שנוצר.

"צריך להניח למריבה לרגע ולצאת יחד בלי מילים..." הוא עצר לרגע והם שתקו עמו מקשיבים לכל מילה "אתם יודעים זוג שנמצאים ביחד כבר איזו תקופה וביחוד זוג שחיים ביחד כבר שנים רבות, יש להם שפה משלהם, קודים שרק הם מבינים, הם יכולים לשבת בשולחן שבת ומסביב אורחים רבים והם ינהלו ביניהם שיחה שלימה בלי מילים ורק הם יבינו את תוכנה. צריך לדעת להשתמש בשפה המיוחדת הזו, לדבר בלי מילים אחד עם השני". הוא הפסיק לרגע והשתיקה הטיבה עימם והניחה לדברים לבעבע בתוכם ולמלא אותם בהם. מבטים גנובים נשלחו מאחד אל השני והקור ביניהם החל להפשיר המילים שבו ונשמעו "לפעמים אחרי מריבה, צריך לעצור לרגע, בלי מילים, בלי להרחיב ולנתח מה היה ומי צודק ומי צריך לבקש סליחה ולחזור אל הקשר האיתן שלכם, לעשות משהו נחמד ביחד, לשבת לדבר או לאכול ביחד או משהו אחר שאוהבים לעשות וכל זה בכח הגילוי של ההשגחה הפרטית ואז נכנס משהו חדש לתוך המציאות. זו שהייתה נדמית כחשוכה ובלי מוצא. נכנס בה אור אמת ומתחדש חיבור איתן בין בני הזוג, חיבור מיוחד שלא היה לפני כן ובלשון חז"ל שכינה ביניהם".

כן, זיק של הבנה חלף ביניהם. לרגע כבר רצו לצאת יחד מן המקום כמו לא זוכרים מדוע הגיעו לכאן. הזיכרון של חלקת אלוקים הפרטית שאותה עמלו וטיפחו כמו צף ועלה יותר מוחשי מאי פעם..