בני הפעוט לאחרונה למד ללכת.
כשניסינו ללמדו ללכת אחד הדברים שהקשו עליו היה:
הרצון כבר להצליח עד הסוף
עוד לפני שידע ללכת הוא ניסה כבר לרוץ
והיה עלינו למקד אותו. ללכת ולא לרוץ.
להתחיל מצעד אחד ולאט לאט לעלות.
עשה והצליח ב"ה.
כך גם אצל המבוגרים, וכך גם בחיים הלאומיים.
המיקוד במשימה הניצבת לפנינו, היכולת לבצע אותה, כמו שצריך.
בלי להסס ובלי, להחליף נושא, קריטית. ודווקא כך מתקדמים!
ישנם הרבה סיבות, גם טובות יותר מסיבה זו, שעלינו לכבוש את רפיח כולה.
לא להשאיר שם מחבל אחד. ולהחיל שם את ריבונותנו.
ודווקא אם נתמקד בנקודה זו (וכמובן תמיד בנקודה העומדת לפנינו:)
נזכה במהרה להשלמת הגאולה.
עכשיו - שיטוח רפיח.
היעד הבא - השבת לבנון לידנו, עם חיסולם המלא של חיזבאללה.
אח"כ חיסול המחבלים והחלת ריבונותנו המלאה בכל מרחבי ארץ קודשנו.
וכך עם כל יעד שמתממש, נפתחים אפיקים חדשים.
עליה ארצה של יהודי התפוצות.
תיקון המשפט בארצנו.
חינוך יהודי.
עד שנזכה במהרה בימינו למימוש מלא של חזון הנביאים. עם משיח צדקינו, ובית מקדשנו.
שנזכה במהרה בימינו.
