הרב מרדכי אליהו התייצב לביקור אצל נשיא דרום אמריקאי עריץ ואנטישמי, ונלוו אליו נכבדי הקהילה היהודית, שגריר ישראל ומתורגמן. הרב אליהו הושיט לנשיא את מתנתו - ספר 'פרקי אבות' מתורגם לספרדית. הנשיא הודה לרב, עלעל בספר, והניחו על השולחן.

הנשיא החל לעשן סיגר והניח את המאפרה על הספר. הרב הושיט את ידו, הזיז את המאפרה מהספר והניחה על השולחן.

היושבים בחדר נדהמו ממעשה הרב, והשגריר החוויר. הנשיא החזיר את המאפרה למקומה הקודם על הספר מבלי לומר דבר.

"אמור לנשיא שלא מניחים מאפרה על ספר קודש!", לחש הרב לשגריר.

"זה... בלתי אפשרי", גמגם השגריר, "הוא ממש לא אוהב כשמעירים לו".

"בכל זאת אמור לו! זה ספר קודש!", התעקש הרב.

כאשר הנשיא הבחין בהתלחשותם דרש מהשגריר לדעת מה אמר הרב. השגריר גמגם והנשיא דרש מהמתורגמן שיסביר לו מה נאמר. הרב הסביר למתורגמן שלא מניחים מאפרה על ספר קודש, ותוך כדי הסברו הסיר שוב את המאפרה מעל הספר.

הנשיא לא נגע במאפרה עד תום השיחה.

בסיום הפגישה קם הנשיא, תפס את הרב בידו והחל ללוותו. המשתתפים התלבטו אם הנשיא מתכוון לגרור את הרב אל הכלא או שמא בדעתו למוסרו לקלגסים הניצבים מחוץ לארמון.

לתדהמתם ראו שטיח אדום נפרש לרגליהם ומשמר כבוד מוכן לקראתם. הנשיא ליווה את הרב עד לרכבו, פתח את הדלת ונפרד ממנו בקידה, כשהוא מבקש ממנו להיפגש שוב בטרם ישוב לישראל.

פגישתם הבאה נערכה בארבע עיניים. הם הסתגרו זמן מה ויצאו מהחדר בפנים חתומות, כשהם מסרבים לגלות מה אירע בפגישתם. הם נפרדו בלבביות והרב חזר לישראל.

הרב אליהו סרב לגלות לאיש מה התרחש באותה פגישה. כעבור כמה שנים נכדי הרב, בניו של הרב שמואל אליהו, העזו לשאול:

"סבא, מה היה באותה פגישה מסתורית עם הנשיא הדרום אמריקאי?!"

הרב אליהו חייך וסיפר: "תהיתי מהי מטרת הפגישה ומדוע הנשיא רצה שתהיה חסויה. ברגע שנסגרה הדלת מאחורינו, הופתעתי לראות את הנשיא המטיל אימה יורד על ארבע, כורע ברך לפני ומנשק את ברכיי! הוא הרכין את ראשו וביקש שאברכו. לפני שברכתי שאלתי אותו במה יוכל לעזור לעם ישראל. הוא חשב מעט ואמר שיוכל למכור נפט בזול למדינת ישראל ומעתה יכבד את נתיניו היהודים. הנחתי את ידי על ראשו וברכתי אותו שיזכה להיות שליט טוב ולהועיל לעם ישראל. הנשיא התרגש ונפרדנו לשלום".

"כאשר שאל אותי השגריר", המשיך הרב, "במה זכיתי לכבוד כה גדול מהנשיא הקמצן במחוותיו, עניתי לו: 'כתוב בפסוק 'סלסלה ותרוממך', כלומר אם תכבד את התורה, יכבדו גם אותך. לא זכיתי לכבוד כאדם פרטי, אלא דאגתי לכבוד התורה, והאדם העומד מולי ידע להעריך זאת וכיבד גם הוא את התורה ואת נושאיה'".

עפ"י הספר "אביהם של ישראל" א'

מרדכי לא יכרע

יש כמה סיפורים על הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שמאופיינים בגאוותו היהודית כלפי שליטי אומות העולם, שתחילתם חשש דיפלומטי כבד וסופם קידוש ה' ברבים, וזה אחד מהם.

יש כמה אנשים שניתן לפחד או לחשוש מהם - אדם אלים, גוי אנטישמי, והקשה מכולם הוא מלך גוי אנטישמי. מובא בהלכה שאם מלך ישראל שואל בשלומו של אדם המתפלל שמונה עשרה לא יפסיק לכבודו, אבל אם מדובר במלך גוי, שיש חשש לפיקוח נפש, מותר להפסיק.

יתירה מכך, אצל הרב אליהו, כמו אצל מרדכי היהודי, החשש אינו רק לחיי יהודי אחד, אלא לגורל היהודים כולם. רק מנהיג יהודי וצדיק אמת, שדרכו היא "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה" יכול להתעמת מולו ולגבור עליו.

היסוד של מנהיג יהודי הוא היסוד שעליו גדל הבעל שם טוב מילדותו, בעת שאביו ר' אליעזר ציווה לו לפני מותו: "לא לפחד מאף אחד, חוץ מה'!". מי שמקיים זאת בשלימות לא מפחד מהאדם המפחיד ביותר - מלך גוי אנטישמי, שכוחו להרע ליהודים, חלילה, גדול במיוחד.

עיקר קידוש ה' בעיני העמים הוא גבורת ישראל, הגבורה לומר את האמת ולנהוג לפיה - "ואין אמת אלא תורה". אין לסטות מהתורה כהוא זה בגלל שיקולים זרים.

חז"ל אומרים "גדול קידוש ה' מחילול ה'". קידוש השם הגדול ביותר יוצא דווקא ממצב שבו עלול היה להיות חילול השם כמו בסיפורינו. חייבת להיות הכרעה בין הקדושה לבין הטומאה, ולא מצב ביניים דיפלומטי של סטטוס קוו.

מובא שהיצר הרע בפנימיותו רוצה שינצחו אותו. כך גם הגוי העריץ מחכה בסתר לבו לפגוש יהודי אמיתי, שאינו מפחד ממנו, אלא רק מהקדוש ברוך הוא, וכאשר הוא פוגש בו, הוא מתבטל בפניו לחלוטין.

יש בסיפורינו מפגש נוסף בין עשו ויעקב. יעקב השתחווה לעשו בגלל שהשעה לא היתה מסוגלת לגאולה שלמה, ואילו היום, על סף ביאת המשיח, צריך להיות 'נהפוך הוא' - עשו צריך להשתחוות ליעקב כמו שאירע בסיפור.

פורסם לראשונה בעלון 'גל עיני'