מבצע "צוק איתן" התחיל למעשה 'בטעות': בשורה התחתונה מקבלי ההחלטות לא רצו לצאת למבצע, ונמנעו ככל האפשר מפעולה יזומה נגד חמאס בעזה, לא רק שבמערכת הביטחון לא רצו בעימות מול חמאס - גם אם התכוננו אליו, אלא שראשי מערכת הביטחון כולל הרמטכ"ל ושר הביטחון המשיכו גם לאחר המבצע - שבו נחשפו עשרות מנהרות התקפיות של חמאס, לטעון כי גם חמאס לא רצה מלחמה מול ישראל, אלא לכל היותר פיגוע מקומי גדול.
חודשיים לאחר סיום מבצע 'צוק איתן', פרסמה אילנה דיין בתוכנית 'עובדה' כתבת תחקיר ששטחה את טענות אנשי השב"כ. הטענה המרכזית: בשב"כ זיהו כבר סביב חודש ינואר 2014 הכנות של חמאס למערכה, והתריעו בפני צה"ל על האיום והצורך להתכונן למערכה לקראת חודש יולי. בכתבה סיפרה אילנה דיין כי לשב"כ הגיעו דברים שאמר מפקד בזרוע הצבאית של חמאס: "חמאס יזום מלחמה לפני שהאויב יספיק להיערך, מטרת המלחמה הבאה היא כיבוש יישובים, מלחמת שחרור, ולאחר מכן חטיפת חיילים". דובר צה"ל אלמוז הכחיש באותה כתבה את ההאשמות כלפי צה"ל: בהחלטיות "לא היה אירוע כזה".
הכתבה שפורסמה ב'עובדה' גררה עימות מתוקשר בין ראש השב"כ דאז - יורם כהן לרמטכ"ל גנץ, שזעם על העובדה כי הכתבה הציגה "מיצג שווא כאילו היתה התרעה למלחמה". הרמטכ"ל בני גנץ שלח מכתב תלונה לנתניהו נגד ראש השב"כ שבה הכחיש כי צה"ל קיבל "התרעה למלחמה". יעלון - שר הביטחון, שגיבה את גנץ, הודיע כי הוא "דורש הסברים מראש השב"כ", ולבסוף השב"כ פרסם מכתב הבהרה שבו דייקו את הטענות ובו הודו כי "לא העבירו התרעה למלחמה ביולי", אלא כי "החל מסוף חודש אפריל, בעקבות מידע חדש, הופצה על ידי שב"כ התרעה על כוונות חמאס להוציא לפועל פיגוע גדול אשר עלול להוביל למערכה".
המידע היה קשור להכנות שעשה חמאס בחפירת עשרות מנהרות התקפיות שחצו את הגבול לעבר עוטף עזה, כאשר באותם חודשים כבר נחשפו מספר מנהרות. לאחר ה-7 באוקטובר מוחזרה ה"חשיפה" בתוכנית זמן אמת שהאשימה את נתניהו כמי שהתעלם מהתרעה שהעביר יורם כהן על מתקפת פתע של כוחות הנוח'בה.
ב-2017, כשנתיים וחצי לאחר סיום המבצע, פורסם דו"ח מבקר המדינה על תהליכי קבלת ההחלטות במבצע "צוק איתן". בדיון שהתקיים אז בכנסת בוועדה לביקורת המדינה על ממצאי הדו"ח תיאר נתניהו את "התוכנית האופרטיבית" כפי שהוא קרא לה של חמאס ערב צוק איתן. התיאור שהשמיע אז נתניהו מזכיר באופן מצמרר את מה שהצליח חמאס לעשות בפועל ב-7 באוקטובר, 9 שנים לאחר צוק איתן.
"מתקפה משולבת רבת זרועות. התקפה קודם כל אווירית, כלומר, התקפה טילית עם אלפי טילים, דבר ראשון, על ערי ישראל, במקביל התקפה דרך הים באמצעות כוחות של פשיטות קומנדו ימי, באוויר גם באמצעות מצנחי רחיפה וביבשה מתחת ליבשה חדירה בעשרות מנהרות שהם חפרו, חלקן חצו כבר לתוך שטחינו, באמצעות כוחות מיוחדים שהם אימנו להם, עם מעבר של כוחות בסדר גודל של גדוד, על מנת לחטוף, להרוג גם ביישובים גם במוצבים ולקחת גם חזרה לשטחם (לעזה)".
נתניהו הסביר באותו דיון כי תוכנית חמאס נשענה על אלמנט ההפתעה "הם (חמאס) העריכו שיוכלו אם הם יפתיעו אותנו להוציא את הדבר הזה אל הפועל, זאת אומרת בכל רגע נתון הם היו יכולים להפעיל את התוכנית הזו ואנחנו לא שולטים לצערי בהחלטות של היריב". אלא שבהתייחס אל העתיד טען נתניהו כי באותו זמן - לאחר מבצע צוק איתן - חמאס מורתע. במענה לשאלה מדוע הוא לא פועל לכיבוש רצועת עזה הוא נימק בשאלת 'היום שאחרי' ומספר ההרוגים הרב לצה"ל במלחמה כזו.
הדמיון הבולט בין תוכניות חמאס למתקפה ערב צוק איתן כפי שתיאר נתניהו, למתקפת החמאס ב-7 באוקטובר, מלמד גם על הקונספציה הזהה, כאשר למרות הסימנים המקדימים, המידע המודיעיני, וההתרעות - מערכת הביטחון ניסתה להימנע ככל האפשר מעימות עם חמאס, ושקעה בקונספציה אודות כוונותיו. את סיכול התוכניות של חמאס אז ניתן להגדיר כמעט כנס.,בשל היגררות למבצע צוק איתן, בניגוד לתוכניות מערכת הביטחון, עד כדי כך שחלקם המשיכו להתעקש גם לאחר המבצע, שהייתה זו טעות להיכנס לאליו.
כך למשל כתב הפרשן הצבאי אור הלר: "מעניינת עמדתו של יעלון נגד מעצר משוחררי שליט בגדה כדי לא לחמם את עזה. הדו"ח האמיתי שצריך לכתוב: כיצד נגררנו למלחמה מיותרת וכיצד לא נגרר בעתיד", ח"כ סמוטריץ הגיב לו: "צודק. היה עדיף לא להסלים, לא להיכנס לעזה, לא לגעת במנהרות ואז להתעורר לפיגוע ענק של חדירת מחבלים משלושים מנהרות בבת אחת עם מאות הרוגים וחטופים".
דו" מבקר המדינה "תהליכי קבלת החלטות בקבינט בנוגע לרצועת עזה לפני מבצע "צוק איתן" ובתחילתו" הוא מסמך נדיר ויוצא דופן, בכך שהוא מספק הצצה נדירה לדיונים בקבינט על האיום מעזה והחלופות שעלו בשנה שלפני צוק איתן, וחושף פרטים מסמרי שיער על המחדלים שבאופן מצמרר חלקם ואולי אפילו רובם חזרו על עצמם באופן מעורר השתאות ערב שמחת תורה.
הדו"ח מוכיח כי ללא ספק היה בידי צה"ל והשב"כ מידע מודיעיני שהלך והתחזק על תוכנית פעולה התקפית של חמאס דרך המנהרות, ואפילו הערכות שדיברו על כיבוש יישוב ועל יכולת של חמאס להוציא גדוד בלב יישוב בעוטף עזה. המידע גם הגיע לראש הממשלה נתניהו והוגדר כ"איום אסטרטגי", אך למרות כל זאת טענו חברי הקבינט שהאיום לא הוצג על ידי מערכת הביטחון בישיבות הקבינט ולא קיבל התייחסות משמעותית, בצה"ל לא הכינו תוכנית התקפית לטיפול במנהרות, וגם לאחר שהאיום הפך ל'התרעתי' צה"ל המליץ לתקוף את המנהרות מהאוויר למרות שבצה"ל ובשב"כ ידעו שזה לא אפקטיבי. מסתבר כי למרות המידע המודיעיני הברור, גם ערב צוק איתן, ואפילו לאחר חטיפת שלושת הנערים, המסקנה של מערכת הביטחון ושל אמ"ן היא כי חמאס שומר על הרגיעה ואינו מעוניין במלחמה.
השורש להכל הוא שמערכת הביטחון רצתה לא לחזור לעזה, ובכל מחיר. הנחת היסוד הזו הגדירה לאחור את כל המסקנות, היא עיוורה את עיני אמ"ן, היא קשרה את ידי הכוחות המתמרנים, וגרמה להתעלמות מוחלטת מהכתובת שהיתה על הקיר באדום בוהק.
אין כאן מקום לסכם את כל מאה ועשרים העמודים שבדו"ח שכוללים כמובן המון גרסאות וטענות של כל הצדדים המעורבים, אבל בגלל החשיבות של הטענות שרובם, אם לא כולם, רלוונטיות גם לקונספציה שחזרה על עצמה, נסקור את עיקרי הדברים:
סקירה של הערכות המודיעין בחצי השנה שקדמה למבצע 'צוק איתן' ממחישה את הפער שבין המידע המודיעיני על תוכניות חמאס וההכנות שהוא עוסק בהם, לבין ההערכה המודיעינית ממנה נגזרו ההחלטות שחזרה שוב ושוב לאותה קונספציה של חמאס מרוסן.
השב"כ, צה"ל וגם נתניהו ידעו שחמאס שוקד על תוכנית התקפית באמצעות המנהרות: כבר יותר משנה (2.5.13) לפני מבצע "צוק איתן" הופץ מסמך סיכום של דיון בשב"כ שלימד על הבנה כי לחמאס תוכנית משמעותית הקשורה למנהרות. ובכל זאת בצה"ל - שכפי שקראנו בפרק הקודם, היו שקועים בקונספציה של ההסדרים שלאחר 'עמוד ענן', זלזלו. בדיון קבינט שנערך שבוע לאחר מכן ועסק בתוכנית הרב-שנתית לבניין הכוח של צה"ל לשנים 2017-2013, התייחס הרמטכ"ל גנץ לאיום די בזלזול "מעזה יש איום התקפי, הוא לא איום מתקפתי", "אין להן משמעות של יכולות גדולות מדי".
אבל גם השב"כ וגם ראש הממשלה הבינו כבר בתחילת 2014 שאיום המנהרות הולך ונעשה אסטרטגי: "האיום הזה הוא איום אסטרטגי לדעת כל הגורמים. אין חילוקי דעות לא בצבא, לא בשב"כ, לא במשרד הביטחון ולא בלשכת ראש הממשלה ולא בשום מקום" ציטט המבקר מפגישת ראש השב"כ עם ראש הממשלה נתניהו (30.1.14). בדיון קבינט באותו חודש אמר ראש חטיבת המחקר באמ"ן כי לחמאס "רעיון חדש יחסית לחדור לשטחנו בהיקפים גדולים". באמ"ן גם העריכו כי "יתכן ולא יהיה ניתן להרתיע לפני ביצוע המתקפה". נתניהו הדגיש בדיון עם מערכת הביטחון כי "נושא המנהרות עולה למעלה הצי"ח" - [ציון ידיעות חיוניות - הנושאים שנקבע על המודיעין לתעדף].
בחודש מרץ 2014 - 4 חודשים לפני צוק איתן, אומר ראש המל"ל: "גדוד יכול לצאת באיזה קיבוץ, או יישוב, זה סיפור. זה מה שמתרחש כרגע בעזה". עפ"י מה שפורסם בתוכנית "זמן אמת", בפגישה של נתניהו, יעלון, ראש המל"ל וראש השב"כ מזהיר השב"כ מפני "מתקפת פתע רחבה שכוללת חדירה לישראל… המטרה שלהם לכבוש יישובים ולחטוף אזרחים". באותו חודש, לאחר שנחשפה מנהרה נוספת, דיווח נתניהו בישיבת הממשלה כי "חשפנו מנהרה של החמאס, מנהרת תקיפה... אני מציין את זה לשרי הממשלה כדי שתבינו שלטפל בתווך התת-קרקעי ולשפר את היכולת שלנו לטפל בו זה יעד גבוה מאוד". השר יעלון ציין כי "זה מצביע על כוונות החמאס להפעיל מנהרות התקפיות ביום פקודה, במידה וירצו לבצע פעולת חטיפה, או פעולה כנגד אזרחים - להחדיר דרך מנהרה כוח ליישוב שיבצע טבח או כל דבר אחר". בדיון בפיקוד דרום מסכם השב"כ מספר חודשים לפני המבצע: "לא מדובר בתוכנית מגירה", אלוף פיקוד דרום אומר: "מדובר בפעילות אסטרטגית הולכת ומתקרבת שתוביל למלחמה".
עפ"י דו"ח מבקר המדינה בתחילת יוני 2014 (חודש לפני צוק איתן) ראש השב"כ יורם כהן מעדכן את נתניהו על פעילות חמאס ושלא יהיה ניתן לדעת מתי תתרחש, ונתניהו פונה לראש המל"ל (יוסי כהן) שיעלה את זה בקבינט. שר הביטחון יעלון את תוכנית חמאס כ"פעילות אסטרטגית העומדת לקראת ביצוע", הרמטכ"ל כ"התרעה מובילה", אך למרות כל זאת המידע לא עולה ולא מובא לידיעת שרי הקבינט עד ערב מבצע צוק איתן בתחילת יולי - כחודש לאחר מכן. ראש המל"ל הסביר בדיעבד למבקר המדינה כי "כל עוד אין התרעה בפועל ... חבל לעדכן את הקבינט, זה כנראה מוקדם מדי"
אבל למרות הידיעה על איום המנהרות, ובנוסף ידיעה על פערי מודיעין משמעותיים שיש לצה"ל בנוגע לאותם מנהרות, תפיסת מערכת הביטחון - בדגש על גנץ ויעלון, היתה שהבעיה המרכזית היא הלחץ הכלכלי על תושבי הרצועה. בדיוק כמו ערב האסון בשמחת תורה, בצה"ל ידעו היטב על האיום, אך לא האמינו שהוא יתממש. הם תפסו שחמאס מתכונן אולי ל'יום פקודה', אך מתקפה היא לא על פי האינטרס של חמאס, או שהאמינו כי יוכלו לסכל ברגע האמת.
מדהים לראות כיצד ממש במקביל למידע המודעיני שנערם על ההכנות של חמאס למתקפה - נמשכו ההערכות על כך שחמאס מורתע.
בסוף נובמבר 2013 התקיים דיון הערכת מצב שנתית ל-2014, שבו ראש חטיבת המחקר באמ"ן (איתי ברון) סיכם: "חמאס מרוסנת ודבקה ברגיעה... התרחיש המוביל ברצועת עזה ל-2014 הוא המשך הרגיעה או ערעור מסוים שלה, אבל לא הסלמה רחבה, גם פה בתלות בתגובות הישראליות". הציטוטים של הרמטכ"ל גנץ מאותו זמן מלמדים כי הוא התריע ש"חמאס יילחץ" (בגלל המצב הכלכלי) וכי זה עלול לגרום ל'התפרצות'. מיותר לציין שחמאס כבר היה עמוק מאד בבניית פרויקט המנהרות ההתקפיות. גם השב"כ הפיץ בתחילת 2014 ידיעות שבעזה מתאמנים על "השתלטות על ישוב ישראלי" וכי בעזה סבורים שבתוך חודשים ספורים תהיה מלחמה, אבל למרות זאת צוטט ראש השב"כ בדיון בקבינט ב-13.3 כמי שאמר "שלא ניתן לומר שנשחקה משמעותית ההרתעה הטובה" שהייתה מאז "עמוד ענן".
מבקר המדינה חשף גם כי מצד אחד כבר בדיון פנימי שנערך 3 חודשים לפני צוק איתן, העריך הרמטכ"ל גנץ שעזה ב"פוטנציאל אסטרטגי לנפיצות בטווח הקרוב" ודיבר על "אסקלציה הולכת ומתקרבת" וכתוצאה מכך על צורך להיערך למוכנות מלאה בתחילת יולי, אך מצד שני הערכת המצב הזו לא הוצגה בדיוני הקבינט, גם לא לאחר חטיפת הנערים ומבצע "שובו אחים". להפך, בדיון הקבינט - שהתקיים ב-22 ביוני - עשרה ימים לאחר חטיפת שלושת הנערים ותחילת מבצע "שובו אחים", אמר הרמטכ"ל גנץ כי "היורה" של הטילים מעזה שהתגברו "זה לא חמאס". שר הביטחון יעלון אמר באותו דיון "לגבי רצועת עזה - אין סימן שהחמאס מוביל להסלמה. להפך, החמאס מרוסן, החמאס מרסן, החמאס חושש מהסלמה".
התברר כי שר הביטחון יעלון ובכירי צה"ל לא מסרו פרטים על הערכת המודיעין שהיתה בצה"ל על כך שיש כוננות מיוחדת לקראת יולי. מה יכולה להיות הסיבה לכך? ההסבר הפשוט ביותר, היא שצה"ל דבק בתפיסה שההסלמה היא תוצר של אסקלציה, וכי ככל שצה"ל יערך, אך ימנע עיסוק של הדרג המדיני, כך ההסלמה אולי תמנע.
בצה"ל המשיכו לדבוק בקונספציה שההסלמה בעזה היא בשל המצב הכלכלי, ושחמאס לא מעוניין בהסלמה. שבועיים לפני "צוק איתן" (24.6) כותב מתאם פעולות הממשלה בשטחים מכתב לראש אמ"ן ובעלי תפקידים בצה"ל שבו הוא טוען "רצועת עזה עוברת תהליך מתפתח ומחריף של מצוקה... אשר הגיעה לנקודה חסרת תקדים... מגמה זו... מואצת בחודשים האחרונים וצפויה להשפיע על היציבות הביטחונית בתוך רצועת עזה". האמת כמובן הייתה הפוכה לחלוטין - גם כאשר 'ריסן' חמאס את ירי הרקטות זה היה בשביל להתכונן למתקפה יזומה על יישובי הדרום דרך המנהרות, אבל גם המכתב הזה מובא לידיעת שרי הקבינט.
בדיון קבינט שמתקיים ב-25 ביוני מציין ראש אמ"ן דאז אביב כוכבי כי "החמאס והגא"פ עושים כל מה שאפשר כדי לרסן את הירי... כל זמן שאנחנו פועלים באיו"ש, אני מניח שהסוררים בדרום ינסו מעת לעת לירות... חמאס מרסן את מה שהוא מרסן... יש לזה פוטנציאל של אסקלציה". שר הביטחון יעלון ציין: "לגבי רצועת עזה: הדבר שבולט הוא קודם כל החמאס לכל אורך הדרך מחויב להבנות 'עמוד ענן'. הוא מאוד חושש מהסלמה, מאוד לא רוצה הסלמה".
חמישה ימים לאחר מכן בדיון קבינט ב-30 ביוני ציין הרמטכ"ל גנץ כי צה"ל נמנע מתקיפות בתים מאויישים בעזה: "זו מסוג התקיפות שאנחנו בהחלט חושבים שתביא אותנו להתדרדרות". ראש השב"כ יורם כהן המליץ: "לא ללכת למבצע ברצועת עזה, אם רוצים לעשות מבצע כזה, צריך לשבת, לראות את כל המשמעויות... ואז לקבל את ההחלטה". בחיתוך מצב שמתקיים באותו יום אצל הרמטכ"ל גנץ הוא מסכם: "בשלב זה לא ניכר שהאינטרס המוביל של חמאס לשימור הרגיעה השתנה וברצונם לבצע צעדים ופעולות שיובילו להסלמה".
הדו"ח של מבקר המדינה ספק גם הצצה לאופן שבו התפתחה הקונספציה, וכיצד נוצר המצב שבו בדיוני הקבינט עמדת צה"ל תמיד מתקבלת. לפי מבקר המדינה, המל"ל - שאמור להיות "משקל נגד הולם לעוצמת מערכת הביטחון וגופי הביטחון האחרים" - לא קיבל את כל המידע המודיעיני, הסתבר כי הרמטכ"ל גנץ קבע כי כל קשר עם המל"ל יעבור דרך לשכת הרמטכ"ל. התגובות לדו"ח המבקר חשפו כיצד בכירי צה"ל התנגדו לעצמאות של המל"ל. חברי קבינט כמו שטייניץ ובנט טענו ש"מערכת הביטחון כל כך חזקה שגם המל"ל לא יכול להתמודד מולה", וש"אין מי שמציג חלופות ואין איפכא מסתברא". מה שמעניין שדווקא נתניהו, ככל הנראה מתוך ניסיון לטייח, טען כי שלא היו בעיות, וכי עבודת המל"ל היתה בסדר גמור. מה שעוד נחשף הוא שעד מבצע "צוק איתן" חברי הקבינט לא קיבלו חומר רקע לפני הדיונים מהנימוק שמדובר ב"חומרים מסווגים". השר בנט האשים: "צה"ל לא תמיד חושף את המידע הרלוונטי, לצורך קבלת ההחלטות בקבינט.
אבל זה לא הסתכם רק בזה - מבקר המדינה מתאר כיצד הדיונים בקבינט התנהלו באופן הפוך - קודם כל התקיים דיון בטקטיקה, ורק לאחר מכן דיון אסטרטגי - שלמעשה נראה כמו דיון 'לצאת ידי חובה'. בפברואר 2014 - כמעט שנה לאחר הקמת הממשלה ואחרי עוד סבב בעזה, מתכנס הקבינט לדון ב"מנעד התכניות האופרטיביות לעזה". נתניהו מדגיש בדיון כי "אנחנו עסוקים בצד המבצעי ולא בצד האסטרטגי". חודש לאחר מכן התקיים דיון "לקביעת יעדים אסטרטגיים מול עזה", המל"ל הציג לקבינט שלוש חלופות: עליית מדרגה בתגובה, מבצע צבאי להחלשת חמאס, ומיטוט שלטון חמאס. נציגת המל"ל הסבירה: "המדיניות הנוכחית למעשה היא מדיניות שבמוקד שלה המאמץ לשמר את הרגיעה ולהסתפק בתגובה צבאית נקודתית", אלא שהדיון הזה התקיים אחרי שהוצגו התוכניות האופרטיביות של צה"ל לגבי רצועת עזה, כך שאין פלא שהתוצאה היתה זהה לזו שצה"ל רצה.
על הדרך שבה ניתב צה"ל את הדיונים האסטרטגים הסביר הרמטכ"ל גנץ: "צה"ל מנסח תכלית אסטרטגית לאישור הדרג המדיני, נכון שבעולם מושלם הקבינט צריך לנסח ולעצב את התכלית האסטרטגית, אך בפועל זה כנראה בלתי אפשרי, וצה"ל משמש כגוף המטה של הקבינט". אבל צה"ל וגנץ עצמו היו הרבה פחות פסיביים מכפי שהוא ניסה לתאר, מכיוון שבדיונים שהתקיימו (15.7) עם תחילת צוק איתן שבהם דרשו שרי קבינט שצה"ל יציג חלופה להפלת שלטון חמאס, גנץ עצמו דוחה אותם על הסף בטענה ש"שאלה זו חומקת מהדיון האסטרטגי של המשמעות של כיבוש עזה שלא נידונה".
נפתלי בנט, אז שר הכלכלה וחבר הקבינט, אמר בדיעבד למבקר המדינה כי צה"ל דבק בקונספציה לפיה "חמאס לא יפעיל את המנהרות ולא ייצא למלחמה מכיוון שהוא מורתע", "למרות שכל הנתונים הצביעו על סדרת מנהרות טרור החודרות לישראל והכנות לפעילות אסטרטגית מיידית... בשל הקונספציה שחמאס מורתע".
בנט, אז שר הכלכלה וחבר קבינט צעיר, היה זה שהעלה את הצורך הדחוף לטיפול יזום במנהרות חמאס. בדיון קבינט שהתקיים ב-30 ביוני אמר בנט: "יש היום עשרות מנהרות שקיימות, שמחברות בין עזה לדרום הארץ. המנהרות נועדו לחטיפה... זה פיגוע אסטרטגי שרק ממתין למימוש". ראש הממשלה נתניהו הצטרף כשהוא מגדיר: "הנושא של המנהרות הוא איום ממשי על מדינת ישראל". "מול חדירה של עשרות מנהרות אל תוך שטחנו עם כוח של עד גדוד שנכנס, הוא גם חוטף והוא גם הורג, זה שינוי. זה דמורליזציה ענקית". בסיום הדיון הנחה את שר הביטחון להכין תוכנית ל"חיסול מערך המנהרות".
רק כעבור מספר ימים מכונס הקבינט בעקבות מידע שהפך ל'התרעתי' כלשונם, ובו הוצג לחברי הקבינט לראשונה איום המנהרות באופן מפורט (כעבור מספר ימים הותקפה מנהרה ובה אנשי חמאס שהיו לקראת פיגוע, תקיפה שהובילה למעשה לצוק איתן) אך עדיין הרמטכ"ל ושר הביטחון זלזלו באיום והתנגדו למבצע כולל: "זה לא איום עם השפעה אסטרטגית אמיתית, זה איום עם אימפקט אסטרטגי", אמר הרמטכ"ל גנץ, שהעריך: ,חמאס אינו רוצה לפעול, האם אמרו כבר ברדיו: עשינו טעות עם החטיפה". גנץ הציע לעשות במקום זאת "חשיפה אסטרטגית של תכנית המנהרות של חמאס". "אני נגד פעולה על הפירים, זה עלול לשאוב אותנו פנימה" אמר גם יעלון, שטען: "לחמאס אין כוונה להפעיל את המנהרות באופן יזום". ראש אגף המודיעין דאז, אביב כוכבי, תמך בו: "יש עשרות אינדיקציות שחמאס לא רוצה עימות".
אבל גם לאחר הפצצת המנהרה עם פעילי חמאס המשיכו יעלון וגנץ להתנגד לפעולה קרקעית: "אפשר להגיע להפסקת אש". "לא נכון להגיע למצב שנפשיט אותם מהמנהרות. צריך למצות את התיווך המצרי". "ואם נחטוף פיגוע אסטרטגי, זה יהיה אירוע גלעד שליט פי 100. עדיף שנמנע זאת מראש, ולא ראיתי תכנית איך מונעים", השיב בנט. גם אלוף פיקוד הדרום סמי תורג'מן הגיע כדי לשכנע את השרים להוציא לפועל תוכנית לנטרול המנהרות, ששר הביטחון והרמטכ"ל התנגדו לה: "יש איום אסטרטגי שבכל רגע יכול להיות מופעל נגדנו. יש לפחות תשע מנהרות שחצו לשטחנו" אומר תורג'מן. אבל גנץ עדיין אומר: "אני מתנגד לפעולה קרקעית. יש הישגים גדולים עד עכשיו, חמאס מוכה, המנהרות הן סיכון סביר". בסופו של דבר הוחלט ביציאה למבצע צוק איתן (7.7) על "שיבוש המנהרות לאפשרות של תקיפה מיידית", באמצעות פעולה מהאוויר.
בצה"ל ידעו שיש להם 'פערי מודיעין' לגבי המנהרות, כלומר שחסר מידע מודעיני לגבי היקף המנהרות וממילא כמובן מיקומם. בצה"ל גם ידעו שתקיפה אווירית בלבד של המנהרות לא משמידה אותן, ויותר מכך, שתקיפה אווירית של המנהרות תקשה על הפעילות הצבאית אם תידרש לאחר מכן". אבל למרות זאת, גם הרמטכ"ל גנץ וגם שר הביטחון יעלון המליצו בדיונים בתחילת מבצע 'צוק איתן' על תקיפות אוויריות בלבד, כשעל פי מבקר המדינה "לא הביאו לידיעת שרי הקבינט את הפער שהיה אז בבנק המטרות, שהייתה לו השלכה על איכות התקיפות האוויריות". ההחלטה התקבלה בקבינט בזמן ש"לא ידעו שרי הקבינט כי האפקטיביות של תקיפות אלו כפי שהייתה במועד ההוא עשויה להיות מוגבלת". גם ראש השב"כ, שבעצמו אמר חודשים ספורים קודם שתקיפת מנהרות מהאוויר היא בעייתית, תמך בתקיפת המנהרות בצורה זו. בדיעבד הודה הרמטכ"ל גנץ בקבינט אחרי המלחמה: (5.8) "אילו לא היינו תוקפים… היינו מקצרים את הזמן" אם כך למה הוחלט לתקוף מהאוויר? "רצינו להימנע מלהיגרר למהלך צבאי יזום רחב היקף". הסביר גנץ.
מסתבר כי למרות הדיונים הלא מעטים שנערכו בנושא המנהרות ההתקפיות של חמאס, לא הוצגו והוכנו תוכניות מעשיות לטיפול במנהרות עד השבוע שלפני מבצע צוק איתן, לאחר שבנט העלה שוב ושוב את הנושא בקבינט. "צה"ל עיבה את ההגנה" - הגיבו בצה"ל למבקר המדינה בנוגע לשאלה מדוע לא גובשו תוכניות לטיפול במנהרות עד ל-יולי 2014 "לא נמצא פתרון אפקטיבי".
מדוע באמת לא הוכנו תוכניות אופרטיביות לפעולה קרקעית נגד חמאס בעזה? את התשובה אפשר לקבל בתגובות של יעלון וגנץ. צה"ל, כמו גם שר הביטחון, לא רצו לפעול בעזה: "בישראל הובן שלהסלמה רחבה הולכים רק שכאין ברירה" נימק גנץ. "צה"ל סבר שצעדי ההגנה היו מספיקים". "לא נכון באופן עקרוני לצאת למהלך צבאי יזום רחב היקף". יעלון הלך רחוק יותר כשהמשיך להתעקש: "היה מוטב להימנע מלהיכנס קרקעית לעזה, גם לא לצורך טיפול במנהרות כיוון שאפשר לשלול את כל יכולות חמאס משטחנו".
הפעולה הקרקעית תצא לפועל רק לאחר נסיון החדירה בכרם שלום, "כשברור היה שלא ניתן להמשיך לאחר יציאת פעילי חמאס ממנהרה", הסביר גנץ. אלוף פיקוד דרום דאז סמי תורג'מן אמר כי במהלך המבצע נתפסו מסמכים שהוכיחו שכוונת חמאס היתה לבצע פלישה לשטח ישראל חטיפת אזרחים והרג. במבט לאחור, אין בר דעת שנחשף למידע המודיעיני שהיה בידי צה"ל, להיקף המנהרות שנחשפו בצוק איתן, לאמירות של בכירי חמאס וגם למימוש התוכנית 9 שנים מאוחר יותר, שלא מבין כי לכך בדיוק התכונן חמאס אז לפני "צוק איתן".
אבל מסתבר כי בצה"ל כולל הרמטכ"ל גנץ ושר הביטחון יעלון התעקשו גם לאחר סיום המבצע לדבוק בקונספציה שזלזלה באיום המנהרות: בתגובה לביקורת של מבקר המדינה על המל"ל, שר הביטחון והרמטכ"ל, שלא הציגו בישיבות הקבינט את איום המנהרות - ביקורת שנשמעה גם מצד חברי קבינט כמו יאיר לפיד ואביגדור ליברמן - גנץ טען מצד אחד ש"עובדת קיומן של המנהרות הייתה ידועה לדרג המדיני ופורסמה בתקשורת וחמאס אף פרסמה זאת באינטרנט", אך מצד שני גם הדף את המשמעות שייחס מבקר המדינה למנהרות - "אין להוציא את איום המנהרות החודרות מרצועת עזה מהקשריו הרחבים והכוללים… תוך הצגתו מעבר למשקלו הכולל וחלקו היחסי במכלול האיומים". גם שר הביטחון יעלון הגיב בניסיון להמעיט במשמעות המנהרות: "התמקדות הביקורת בנושא המנהרות ההתקפיות… מעצימה את איום המנהרות ההתקפיות מעבר לפרופורציה הנכונה והראויה לו... האיום המרכזי מרצועת עזה... הוא איום הירי תלול מסלול... החדירה שבוצעה דרך המנהרות נבלמה ע"י כוחות הביטחון, תוך חירוף נפש ולא הביאה לפגיעה באזרחים ישראלים".
התגובה של צה"ל מדהימה עוד יותר: "מבצע צוק איתן לא פרץ בשל אינטרס, תכנון או יוזמה של חמאס" - כתבו בצה"ל "אלא לנוכח התדרדרות ביטחונית אשר שני הצדדים לא רצו בה, הדבר זוהה במהלך האירועים והוכח מעל לכל ספק לאחר המבצע". אבל לא רק זאת. בתגובה לטענה שפערי המודיעין בנוגע למנהרות בעזה לא הובא לידי הקבינט כשהתקבלה החלטה על תקיפה אווירית כתבו בצה"ל: "הערכות אמ"ן לפני המבצע אשר התבססו על מאמצים כבירים היו מדויקות… אמ"ן הציג לקבינט הערכת מודיעין שלמה אשר כבר שקללה בתוכה את פערי המידע". צה"ל אחרי 'צוק איתן' התאמץ מאד להדוף את הטענות כי היה לו כשל מודיעיני בהבנת תוכניות חמאס, וטען כי הוא עקב והיה מודע לכל פרויקט המנהרות של חמאס. במסגרת המאמצים האלו תדרכו בצה"ל - כפי שסיפר לימים הפרשן הצבאי טל לב רם - לפעמים כי מטרת חמאס היתה פיגוע בודד כמו חטיפת שליט, ולפעמים כי מאמצי חמאס היו מכוונים למוצבי קו המגע ופגיעה בחיילי צה"ל בלבד.
השמועה אומרת כי תוכנית חמאס היתה לפרוץ במהלך חגי תשרי תשע"ה לפלישה דרך המנהרות ליישובי עוטף עזה. כך או כך, אין ספק כי צה"ל לא אמר את האמת, לא היה מידע מודיעיני מלא על פרויקט המנהרות, צה"ל בעצמו הודה בפערי מודיעין, ובוודאי לא ידע על כל 32 המנהרות חוצות הגדר שנחשפו במהלך מבצע צוק איתן. התחקיר שהוביל האלוף יוסי בכר - מי שיצטרך להילחם בביתו במהלך מתקפת חמאס בשמחת תורה, קבע כי "ערב המבצע היו המנהרות ההתקפיות עבור רוב מפקדי הכוחות המתמרנים בחזקת נעלם". "הייתה הכרה של האיום, אך עוצמתו וממדיו לא נתפסו". הקונספציה מסתבר הייתה זהה, באותו פעם זה נגמר בנס.
