צוות של ארכיאולוגים ישראלים, ליטאים ואמריקאים חשף לפני כחודש את שרידיהם של שני מקוואות אשר שימשו את באי בית הכנסת הגדול בוילנה, היום בירת ליטא. בית כנסת זה, שהיה ליבה הפועם של קהילת וילנה במשך מאות שנים, נחרב כליל בשואה, ואולם עדויות לקיומם של חללים תת קרקעיים שהתגלו במקום במחקר שבוצע בשנה שעברה, הובילו לחפירה במקום ולחשיפת המקוואות כעת.
בית הכנסת הגדול של וילנה, שנבנה לפני כמאתיים חמישים שנה, שכן במרכז גדול של לימוד תורה וקהילה – זה היה הלב הפועם של התנועה היהודית הליטאית, והוא כלל את בנין מועצת הקהילה, 12 בתי כנסת ובתי מדרש, מקוואות, דוכני בשר כשר, את בית המדרש של הגאון מווילנה, ועוד. לאחר מאות שנות קיום, עם חורבנה של קהילת וילנה היהודית כולה בימי השואה, נבזז ונשרף המקום בידי הגרמנים הנאצים, שרידיו נהרסו כליל על ידי השלטונות הסובייטיים, ובית ספר מודרני נבנה במקום.
החפירה התחקתה אחר תכנית אדריכלית מלפני כמאה שנה, אשר התגלתה בארכיון העירוני של וילנה, לשיקום בית המרחץ העתיק שפעל במקום על ידי הקהילה. לפי תכנית זו, בית המרחץ כלל שתי קומות עיקריות, חדרים רבים, ואגף שירותים גדול. כמו כן, ניתן היה לזהות בה שני מתקנים שהובנו כמקוואות. אלה, כיוונו את החוקרים בחפירה הארכיאולוגית.
כעת, לפני כחודש, נחשפו שני המקוואות בחפירה, בניהולם של ד"ר יוחנן (ג'ון) זליגמן מרשות העתיקות; מנטס דאובאראס מארגון המורשת התרבותית הליטאית ופרופ' ריצ'רד פרוינד מאוניברסיטת הרטפורד. המתקנים שנמצאו מתוארכים ללפני כאה שנה, ולהם קירות ורצפות מרוצפים, מדרגות המובילות אל בריכת המקווה, ואוצר (בריכת עזר) המשמש לאיסוף מים עבור המקווה, כדי להפוך אותו כשר לטהרה.
לדברי החוקרים, "תגליות אלה מוסיפות מימד חדש להבנת חיי היומיום של יהודי ווילנה, ובוודאי יספקו מוקד חדש להבנת המורשת התרבותית האבודה של הקהילה היהודית של וילנה.
