כליה חלופית

לפני צהרי היום הלכתי לבנק במרכז העיר, כשראשי מלא מחשבות על כך שעלי להזמין כרטיס אשראי חדש במקום הישן שנפגם, לחתום על טופס שאוכל להעביר בהקדם כסף מחשבוני דרך האינטרנט עבור הגרפיקאית לספרי החדש...

חשבונות נוספים צצו בזה אחר זה, ומילאו את נפשי המצטמקת ורע לה.

רוח ירושלמית קרה של אמצע חשוון ציננה מעט את רוחי. הפלאפון בכיס חולצתי החל לטרטר ולפרפר. הצצתי בו ונזכרתי שביקשתי פגישה עם מנהל כתב עת נפוץ. לא היה בי ישוב דעת לקבוע פגישה כעת. מה אומר למזכירו?...

המחשב שבתיקי השמיע צליל קסום של בועה וירטואלית, צליל גן עדן בתוך תופת הבלי מחשבותי. מסרון נחת ממרחבי הקוסמוס אל מחשבי הקטן.

בעודי שוקל אם לקבל את השיחה או לשלוח מסרון דחייה, ראיתי מולי יהודי מבוגר חובש כיפה קטנה, המגלגל עגלת סופרמרקט ישנה ובה קרטונים מעוכים. בטנו הייתה חבושה בתחבושת אלסטית רחבה. הוא צהל לקראתי וקרא:

"חביבי, העיקר הבריאות!"

הוא לא גילה לי את אמריקה ואפילו לא את אסיה, ובכל זאת הסתקרנתי לשמוע את סיפורו. שלחתי למזכיר מסרון, ודחיתי מקרבי את כל הדאגות המתרוצצות.

אמרתי לעצמי: חביבי, מלאכתך מלאכת סופר. אל תדאג לכסף ולסידורים יותר מדי, ממילא לעולם לא תתעשר בזכות כתיבתך, ומאידך, כפי הנראה גם לא תיכנס לכלא. יהודי צועק לך "העיקר הבריאות!", גש אליו ושמע סיפור!

"מה תוכל לספר לי?", שאלתי.

"אתה רואה", הצביע על חגורתו האלסטית, "לפני שבוע גילו הרופאים שהכליה שלי מסורטנת, ולפני שלושה ימים עשו לי ניתוח והוציאו אותה. איזה מזל שיש לי כליה חלופית! עכשיו אני מרגיש מצוין ואפילו הולך לעשות קניות. אסור לדאוג, כל רגע צריך לומר תודה, עד הסוף..."

הסכמתי לדבריו. וכי יש לנו ברירה?! חייבים לקבל את המציאות, המרה לעתים, בעצב או בשמחה, והאפשרות השנייה עדיפה בודאי מבחינה בריאותית.

"יש לך מח ולב וכבד ואפילו כליה חלופית!", גילה לי נסתרות, "אתה צריך לרקוד מרוב שמחה".

חשבתי שבגלל צבע זקני האפור זה יהיה מוגזם לרקוד באמצע הרחוב, אבל חייכתי אליו כשאני שוכח כמעט לגמרי מסידוריי.

נפרדנו והמשכתי לדשדש לעבר שלט הבנק שנראה מעבר לפינה, כשאני מנסה לחשוב מדוע יש לאדם כליה חלופית.

נכנסתי לבניין שערי העיר ואז עלה בדעתי כי לכִּליה יש משמעות של כיליון, והעובדה שיש לאדם שתי כליות מרמזת לכך שהכיליון אינו חד פעמי, יש עוד כיליון אחריו...

אנו מאמינים שיש חיים אחרי המוות, הרהרתי, אבל האם יש עוד מוות אחרי המוות?...

"באיזה עולם כל זה ייפסק?!", סערתי בנפשי למרות קרירותו של היכל הבנק. לאחר מכן העברתי את כרטיסי במכונת התורים ויצא פתק מספר 65.

מיד זיהיתי שזו הגימטריה של כליה.

"ישתבח שמך לעד", מלמלתי ואז עלה בראשי הצירוף הכי נפלא של כליה: כָּל יה. הכל זה ה'. הכְּליה, קץ החיים, היא בעצם התכללות בו יתברך!

התיישבתי על הכיסא המרופד הכחול-כהה, כשראשי דבוק לעצם השמיים לטוהר, עד שצלצל הפעמון והופיע על הצג העליון מספרי האלקטרוני. פקיד הבנכול שחייך לקראתי לא ידע שבאותו רגע נדיר חשתי שאני מבין הכול.