בעוונותינו המרובים נשיאת בית המשפט העליון החמיצה עיסתה. גורמים מסוימים עטרו לבג"ץ בעניין איסור הכנסת חמץ לבית חולים, איסור שקיים מאז קום המדינה ועד עצם היום הזה. ובג"ץ בהרכב של שלושה שופטים החליטו לאפשר לכל מי שמעוניין להביא חמץ לתוך בית החולים ללא שיבדקו ויימנעו בעדו. מועצת הרבנות הראשית בהמלצתו של הייעוץ המשפטי דרשו לקיים דיון נוסף בהרכב מורחב אולם נשיאת בית המשפט העליון דחתה את הבקשה על הסף.
ההתנהלות הזאת חמורה מאוד שהרי שינוי בסטטוס-קוו בחברה הישראלית הוא דבר שמצריך דיון מעמיק בהרכב רחב בכדי לשקול את השיקולים המתבקשים מכל צדדיו. החברה בישראל משוסעת מאוד בין דתיים ולא דתיים, בין ימין לשמאל ובין יהודים ושאינם יהודיים.
שופטת בית המשפט העליון איננה משכילה להבין את מה שהבין דוד בן גוריון, שעל אף זכויותיו הרבות היה אתאיסט ואף על פי כן מהרגע הראשון בהקמת המדינה כאשר צפו ועלו השאלות בנושא הדת בצה"ל הוא החליט שהצבא יתנהל בצורה אחידה בלבד. למשל הוא אמר "צבא אחד יש לנו" ואוכל כשר הוא כשר גם לאנשים שאינם דתיים ולכן על מנת שדתיים וכאלו שאינם דתיים יוכלו לשרת יחדיו חייב שיהיה אוכל כשר בכל מטבחי צה"ל. היום לצערנו מנסים לפרום גם את זה בתוך הצבא.
אולם לפחות בתחום של בתי חולים האיזון עד היום לא הופר, מכיוון שסוגים רבים של בני אדם מגיעים לבתי החולים משתדלים שכל המטבחים בבתי החולים יהיו כשרים לחלוטין. כפי שאדם דואג לבריאותו כך הוא רוצה להיות בטוח שהוא אכל אוכל כשר. על בסיס זה נוצר הסטטוס-קוו שלא מכניסים חמץ בפסח, כיוון שאיסור חמץ הוא איסור מאוד חמור, אפילו "במשהו" כלומר בדבר מזערי שבמזערי חמץ אוסר.
וכך התנהלו הדברים במשך כל השנים, אולם עתה בגלל שינויי השקפת העולם שהחברה הישראלית עוברת ובפרט בחברה החילונית - יותר ויותר מתחלנים ומתנתקים מהשורשים, מסתכלים יותר על זכויות הפרט שכל אדם צריך לממש את עצמו לפי השקפת עולמו, זה כשלעצמו דבר חשוב אבל כשפורמים את הביחד ואת והלכידות של האומה הדבר בעייתי. בפרט כאשר פורמים את האחדות בנקודות התורפה של החברה כמו בצבא שעוד מעט זה יגיע גם לשם.
כתוצאה מהחלטה הנוראית הזאת יאלצו עכשיו לפתוח בתי חולים רק לדתיים ובתי חולים רק לחילונים ולגויים, כל אחד ואחד נפרד לגמרי. יש בתי חולים דתיים כמו בית החולים שערי צדק אבל לא מבדילים שם בין חולה לחולה הצלת נפשות דוחה הכל, כל חולה שמגיע בין גוי ובין יהודי, בין אדם דתי לאדם שאיננו דתי.
שנית, הרי אי אפשר להפריד בין חולה לחולה אפילו שזה בית חולים דתי אז מה יקרה? יהיו חולים אשר לא ישמעו אפילו לרבנים שלהם אלא רגשית הם יאמרו בליבם "חלילה שאני אתאשפז לפני פסח, אני לא מוכן להתאשפז שם לפני פסח אם מכניסים לשם חמץ", ואז אותם בני אדם יהיו חולים ואף ימותו וכיוצא בזה.
האם שיקול זה לא מצדיק דיון נוסף בכובד ראש?
מדינה דמוקרטית גוברת על המדינה היהודית
מצער מאוד שבית המשפט העליון פולש לתחומים שלא במסגרת אחריותו. דהיינו, הוא דן בעניינים שבחוקה, הוא דן בעניינים של כלל האומה, בעניינים של זהותה של האומה היהודית. ויש לדעת שזהו לא רק עניין של התושבים שגרים בארץ, הרי סוף סוף אנחנו מדברים גם על עם ישראל שנפוץ בכל תפוצות הגולה, מה מחבר בינינו? ומי הוא זה שיבוא ויחליט עכשיו על דפוס חדש וזהות חדשה לעם היהודי?!
לכן, אני קורא מקירות ליבי אל בית המשפט העליון: חדלו! שובו מדרכם זו, חזרו בחזרה ליישוב הדעת הראוי, חזרו בחזרה למנהיגות בונה ומאחדת שמסתכלת לזמן רחוק, למנהיגות שמסתכלת על העם היהודי כעם בין אלפי שנים וזוהי אמונתנו. תנו דעתכם לכך שמדינת ישראל היא מדינה יהודית-דמוקרטית, שהרי אתם מטים את הכף פעמיים רבות לטובת הדמוקרטיה על חשבון היהדות.
לא ירחק היום שהדרישה הבאה תהיה שמדינת ישראל תהיה "מדינת כל אזרחיה" מכיוון שהדמוקרטיה תגבור על היהדות במדינה. יתקפו את המדינה ויאמרו שמדינה יהודית היא מדינה גזענית, היא מדינת אפרטהייד המבדילה בין אומה לאומה.
האומנם מישהו שם אתכם לקבוע את המיוחדות של מדינת ישראל שתהיה מדינת כל אזרחיה? עצרו, שימו בלמים וברקסים בעוד מועד וחישבו. מותר ואף מצווה לחזור מדעה כוזבת, וברור בעליל שהיא דעה מוטעית.
