ויכוח נפוץ בקרב מטיילים צעירים הינו 'מהו הפריט בעל החשיבות הרבה ביותר למטייל בארצנו'?
לאחר שנים רבות של ידיעת הארץ דרך הרגליים אני יכול לומר בביטחון גמור כי זהו ספר התנ"ך! אין חוויה מרגשת מאשר לפסוע בעקבותיהם של אבותינו, במקומות בהם התרחשו סיפורי התנ"ך, ואף אולי לגלות תובנות חדשות הנובעות מחיבור תוואי השטח לפסוקי המקרא. בזכות יוזמתו הברוכה של שמואל צור זכינו לסיור תנכ"י יוצא דופן המתפרס בין ספר בראשית לספר מלכים, ואף נוגע בספר החשמונאים.
את סיורנו אנו פותחים בתפילת שחרית משותפת עם תושבי מעלה מכמש, בבית הכנסת הממוקם ברוב פאר ברום היישוב אל מול נוף מדבר יהודה המואר באורה העדין של זריחת החמה.
מיד לאחר מכן מצמצמים רכבים ויוצאים ליישוב בית אל, יישוב אשר שמו ניתן בידי יעקב אבינו לאתר שללא ספק נימצא לא הרחק מכאן, ואולי אף ביישוב בית אל עצמו (!).
למרבה ההפתעה אף בשיא הקיץ אנו זוכים בבוקר קריר ונעים, גדוש בערפילים הנותנים נופך דרמטי לסיורנו.
שמואל פותח את סיורנו בציינו את חשיבות ההליכה בשטח והיציאה מכאן דווקא, היוצרת שבילים המקשרים בין בית אל לשאר היישובים המשגשגים על גב ההר, אך יותר מכל מחברת את בית אל אל הלבבות ואותנו אל ארץ האבות.
אנו מדרימים על כביש הגישה ליישוב בין ערפילי הבוקר, ומיד עולים אל גבעה המרופדת היטב בשיחי סירה קוצנית, תוך שנוף הקדומים פורץ מכל עבר דרך הערפילים המתפוגגים להם באור הבוקר. דרך נוחה מובילה אותנו אל מאגר מים מרשים, הבנוי מאבני גזית האוצרות את מטען המים היקר, אשר מראשו בוקע צינור קטן המנקז את עודף המים מטה אל פלג קטן.
בצדו של המאגר פעורה אל צלע ההר מערה ובה שתי עמודים, ששימשה בימי קדם כמאגר המים. נקבת המעיין הוליכה בעבר אל המערה והיום בקצב הקידמה מוליך צינור מים את מי המעיין אל המאגר החדש יותר.
שמואל מגלה כי מעיין זה נקרא בפי תושבי בית אל 'ננח' על שם כתובת שמישהו צייר על פניו. בראש המבנה דלת מתכת גדולה מאפשרת גישה נוחה אל מי בור השחיה, גישה אשר מעט מהמטיילים מנצלים כדי להתרענן על הבוקר, בעוד רובנו מתקבצים סביב מדריכנו לשמוע מעט על המקום.
שמואל מבאר כי בדרכנו עברנו על פני גבעת האור, אשר קיבלה את שמה מפעילות לעידוד ההתיישבות במקום שנערכה בחג החנוכה, ועל פני שרידי בה"ד 4 ששכן כאן עד לפני כשתי עשורים.
שמואל, מורה של"ח צעיר מעביר את מגבר הקול אל מורה השל"ח הותיק שמעון כהן המספר על מבנה המעיין הניצב מולנו וממלא את המאגר, ומתעמק בגיאולוגיה העומדת מאחורי מעיינות בכלל ומעיינות אזור ירושלים בפרט.
ראשית אנו למדים מונח יסוד בגאולוגיה, תצורה, אשר מתארת סוגי סלעים בעלי אופי דומה המכסים אזור גאוגרפי מסוים, ונקראת על שם המקום בו אופיינה לראשונה. תופעת המעיינות סביבנו נובעת ברובה מסלעים של תצורת בית מאיר הבנויה משכבות של סלעי דולומיט, אשר מים מחלחלים דרכו, שביניהם שכבות חוואר האטומות למים.
מי הגשם המחלחלים דרך שכבות הגיר אינם מסוגלים לחלחל דרך שכבת החוואר, ולכן נאצרים בסלע הגיר המשמש כמין "ספוג". במקרה שמצוק או טראסה בסלע חותכת את שכבת החוואר המים נובעים ממנה ונוצר מעיין. לעיתים שכבת הסלע אוצרת המים מכסה שטח נרחב עד כי המעיין ממשיך לפעום לאורך כל תקופת הקיץ בה אין משקעים, ואף במעיינות המנקזים שטח גדול מאוד, המים הנובעים מהם המתינו בשכבת המאגר במשך מספר שנים.
בדרכנו נתרענן במספר רב של מעיינות הנובעים מתצורת בית מאיר הנפוצה לאורך נתיב סיורנו.
עין תות, היכן היא בית אל המקראית?
אנו אוצרים את הידע החדש וגולשים במורד הגבעה דרך בוסתני זית ותאנה, וחוצים את הכביש הראשי במנהרת ניקוז המים העוברת תחתיו, מנהרת זמן המובילה אותנו היישר אל גבעה תנ"כית עטורה עצי זית, שטראסות רבות שנים מתפוררות לאורך קוי הגובה שלה. אילו סודות אצורים בגבעה זו לא חקרנו, אך מעברה השני מתגלה לו סודו האמיתי של המקום, עין תות, מעיין הנובע מצלע ההר (תצורת בית מאיר כמובן!) ונאגם אל בריכה רבועה בגודל שתי מטר על שתי מטר, שמעליה מתקשת לו עץ תות רב שנים.
השתקפות העץ במים הצלולים, ונוף בראשית המתגלה מבין ענפיו מושך את הצלמים, בעוד אנו מנצלים את הטראסה רחבת הידיים הגובלת במעיין לארוחת בוקר אל מול כל השפע הזה וללימוד שפע של ידע מפי שמעון.
שמעון דן בשאלת מקומה המדויק של בית אל, ותוך שהוא מצביע על בתי הכפר ביתין הניבטים אלינו מעל הרכס מצפוננו אומר כי רוב החוקרים סבורים כי ביתין משמרת את שם היישוב המקראי בית אל וכן את מיקומו.
בהתחשב בעובדה כי בית אל שימשה כמקום פולחן ובה אף שכן ארון הברית, אנו מצפים למימצאים בהתאם, אלא שאלו לא נמצאו בביתין. חוקרים אחרים מזהים את בית אל במקומות אחרים, מכולם ראוי לציין את מחקרו המעמיק של אהרן טבגר שיחד עם חוקרים אחרים ערך את סקר דרום השומרון. לשיטתו של אהרון יש להפריד בין העיר בית אל למקום הפולחן, כמו שמשתמע מקריאה מדוקדקת במקרא, שם מקום העיר מתחלף עם העיר לוז. אהרן ניתח את הטקסט ולפי מיקום בית אל בגבול בין אפרים לבנימין מזהה את אתר הפולחן עם נ.ג 914 (צפונית לגבעת אסף), בה אף נמצאו ממצאים מתקופת הברונזה והברזל, לפי זיהוי זה הר בית אל מזוהה עם הר בעל חצור.
השמש השולחת קרניים חמימות מעל קו הרכס מזרזת אותנו לחצות את ואדי שיבן ולהעפיל אל גדתו המזרחית החושפת ממרומיה את הנוף הסובב.
אנו נהנים מתצפית מודרכת על ידי עמיתנו עידו מאושר המצביע אל ירושלים מדרומנו, בה קל לזהות את הגבעה הצרפתית וגשר המיתרים, אל הר שמואל הנביא, היישוב פסגות על גגות הרעפים האדומים שלו החולש על פסגת הרכס ממערבנו, פסגת הצפון עליה ממוקמת שכונה של בית אל, והר בעל חצור הנוגע באופק הרחק מצפוננו.
עמית אררט מבאר כי בפסגת הארטיס שמצפון לנו אשר בישוב בית אל של היום, נתגלה מתחם במידות המשכן, עם גל עצמות בעלי חיים כשרים, לפיכך ד"ר חגִי בן ארצי מזהה שם את אתר חלום יעקב, ולהבדיל על הרכס שממערב לנו שם בולט קבר שייח' שיבן בעל שני כיפות ירוקות, נחשף מתחם עבודה זרה מתקופת ממלכת ישראל, המזכיר את עוונותיהם על כל גבעה רמה ועץ רענן.
אל נוכח מרבדי הפריחה הסגולים של שיחי הקורנית מבאר שמעון כי זהו אחד מהפרחים הבודדים הבוחרים בעונת הקיץ כמועד פריחה וכי פרח זה הינו מקור צוף חשוב לחרקים ולהמשך יצירת הדבש בכוורות, בעונת הקיץ הקשה, בנוסף ניתן להתרשם מריח הניחוח הממלא את האוויר סביבנו, כי צמח זה הינו אחד ממרכיבי תערובת הזעתר הידועה. עוד חושף שמעון כי שיח זה נוהג להפריש כימיקלים מעכבי נביטה וכך מונע מצמחים אחרים להתחרות בו על משאבי הטבע.
אנו ממשיכים בין ניחוחות הזעתר אל בור מים הסמוך ליישוב הצומח גבעת אסף, הצעירים מביננו מאמצים סולם שהושאר במקום ויורדים מטה לשאיבת מים ולהתרעננות בעוד אנו מתקבצים סביב עמיתנו יעקב ארליך החולק עימנו את סיפורן המרגש של שבעת האחיות.
יעקב מתאר את ניסיונות הארכאולוגים לאתר את מיקומה של העי המקראית, ואכן את דימיון החוקרים בשנות ה-30 הציתה חורבת א-תל בה נתגלתה עיר מרשימה ומבוצרת היטב.
מיקום -תל מעט ממזרח לביתין התאים אף לתיאור המקראי אך לאכזבת החוקרים נתגלה כי עיר עצומה זו חרבה כאלף שנים לפני תקופת ההתנחלות. חופרים רבים ניסו מאז לאתר את מיקומה של העי באזור, וביניהם קבוצת ארכאולוגים נוצרים אוהבי ציון אשר חפרו בחורבת אל-מקאטיר (מעט ממזרח לגבעת אסף) לפני מספר שנים, את העי לא מצאו, אך שרידי עצמות של שבע נשים ונער אחד המתוארכים לתקופת המרד הגדול נמצאו פזורות במערה ששימשה כבית בד וככל הנראה כמערת מסתור לטף בעת שהגברים נלחמו על חייהם.
יעקב מתאר בהתרגשות כיצד הארכאולוגים שהתארחו בביתו אשר בעפרה, סיפרו לו על הגילוי, והוא העביר את המידע הלאה. תוך זמן קצר ארגנו תושבי עופרה הלוויה יהודית כהלכתה בה נטמנו שרידי ההרוגים בבית הקברות בעפרה, בקבר הקרוי על שמן - שבעת האחיות.
אנו חוצים את דרך האבות אל מול הכפר דיר-אל דיבואן, המשמר בשמו את הדובים שזימן הנביא אלישע להכות בנערים אשר התקלסו בו, ויורדת בסדרת טראסות המאמצת את הברכיים בתוך כרם זיתים עצום.
הניווט בין עצי הזית מאתגר, אך אנו עומדים באתגר ואף מאתרים את חורבת קצר א-טזיז השמורה היטב ובה שתי מבנים רבועים, שומרה עגולה והכי חשוב, בור מים צוננים להפגת החום.
דרכנו יוצאת מתוך הכרם הסבוך ומגלה צניר ארוך ומרשים (תצורה גאולוגית דמוית צינור חצוב בסלע הגיר – שמקורה אינו ברור) שאנו זוכים לעבור לאורכו, ומיד לאחר מכן אל פסגת ההר הבא, עליה ובור בה, אלא שהפעם בור המים נעול היטב, ואנו מסתפקים בתצפית על הסביבה המודרכת על ידי עידו מאושר.
מדרומנו, מעלה מכמש יעדנו הבולט ככתם ירוק בספר המדבר החום, סמוך אליה מצפה דני והירידה הקניונית אל נחל פרת. מולנו ממערב על הגבעה אתר מיגרון הישנה. מיגרון החדשה שוכנת כיום מעברה השני של הגבעה. כאן מזכיר מדריכנו כי במיגרון ישב שאול בעת מלחמתו בפלישתים, וכן כי מיגרון מוזכרת כאחת מתחנותיו של סנחריב בדרכו לירושלים. ממערב אנו זוכים לצפות אל כוכב יעקב ותל ציון, פסגות ואל דרך האבות המתפתלת לה תחתינו.
יעדנו כבר בולט לו ואנו ממשיכים לאורך קו הגבעות המנוקד בבורות מים המשמשים כמצננים טבעיים כנגד חום היום המתגבר.
לאחר חציית כביש דרך אלון, עלינו לתצפית האחרונה, ואנו מטפסים על ההר הצופה אל היישוב ממערבו, תוך שרוח נעימה מסייעת להצטנן בעלייה מפרכת זו.
בעוד שאנו נהנים מהישג ההגעה לפסגה, ומהנוף התנכ"י שמעון מרביץ בנו תורה ואנו למדים על היערכות שאול המלך בגבע בנימין (והרי היישוב גבע בנימין-אדם המתחדש ממש תחתינו!) למלחמה בפלשתים הנערכים במכמש.
יונתן בן שאול ונערו במבצע גבורה מאגפים את הפלשתים, דרך הקניון התלול ומעוררים מהומה במחנה הפלשתים, אותה שמעו עד מקום מושבו של שאול ומניסים אותם.
ראוי לציין כי בעת מלחמת העולם השניה בה נערכו הבריטים מול הטורקים ממש במקום זה, זכר קצין בריטי את מעשה יונתן, יצא לאיגוף דרך הקניון בראש פלוגה והיכה את העותמאנים הלא מוכנים. לסיום הסקירה החשובה מזכיר שמעון כי בעת מרד החשמונאים לאחר נפילת יהודה המכבי שלט יהונתן אחיו במכמש ומשם הניף שוב את נס המרד, ויצא לשחרור הארץ ולטיהור בית המקדש.
השמש הנוטה לרדת אל מול נופה המרהיב של ארץ התנ"ך מזכירה לנו כי הגיעה העת לסגור את ספר התנ"ך ואת ספר החשמונאים, ולשוב לביתנו על מנת לפתוח את הסידור לקראת קבלת השבת.
