"עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם. יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו"
אחד הרגעים המרגשים בהיסטוריה של עמנו, שעדיין מפעים כל לב יהודי, ומאיר באור בוהק את נפתולי ההיסטוריה האנושית הינו איחוד ירושלים היהודית. לרגע נסי זה היו שותפים חיילים אלמונים רבים, אשר בעז רוחם ואמונתם הגשימו את משואת לב העם היהודי מזה דורות כה רבים. בסמוך ליום ירושלים זכינו באדיבות יעקב שניידר לעלות אל הבירה, ללכת מספר שעות בעקבותיהם ולחוות את רגעי ההתרגשות והגשמת החלום הציוני דרך זיכרונותיהם.
את סיורנו אנו פותחים בהתארגנות מהירה מול ליבה השלטוני של ירושלים היהודית, בכיכר ספרא היפהפיה השוכנת מול עירית הבירה. חיש קל מורה הדרך מיקי ברקת מתנדב להוביל אותנו דרך רחובות העיר מלאי החן הירושלמי אל מרגלות חומת העיר העתיקה אל מערת צדקיהו. יעקב מברך את עשרות העמיתים שהתקבצו לרגל המאורע בחיוך רחב הניכר אף דרך מסיכת ההגנה אותה הוא חובש.
בעוד הוא מצביע אל הכניסה אל מערת צדקיהו, מגלה יעקב כי את מסלולנו נפתח מעל המערה הקרויה על שם אחרון מלכי בית דוד ונסיים לא הרחק מהר ציון בו טמון אולי דוד המלך עצמו. בתהילים כתב דוד "סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ.שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן" והיום ברוח הדברים אנו משיתים ליבנו אל חייליה של ציון למען יזכר דור אחרון את פועלם המופלא.
מסע הזיכרון אליו נצא הוא מסע בעקבות לוחמי ההנדסה הקרבית של מחלקה 3 פלוגה א' גדוד 262, אשר לאחר מלחמת ששת הימים טיהרו את חומות העיר ופרצו את שעריה, בין לוחמי המחלקה נימנה אביו של מדריכנו ישראל שניידר ז"ל, דן בנוביץ' הצלם המקצועי אשר התמונות ההיסטוריות שצילם ילוו את סיורנו ועוד רבים וטובים ביניהם איתן אפשטיין המ"מ, רוני הירשזון צעיר הלוחמים ומרדכי מצקביץ הותיק. טיילת החומות הצפונית.
אל טיילת החומות הצפונית אנו עולים דרך גרם מדרגות אשר ניפתח במיוחד לכבוד סיור העמיתים. העליה בגובה והנוף המרהיב המתגלה מיד, מעביר בלב רטט קל ותוך זמן קצר אנו פוסעים בדרכם של לוחמי ההנדסה במרומי החומה בואכה רחבת תצפית מעל שער שכם הצופה אל העיר העתיקה ואל הר הבית מצפונו. יעקב הנעזר בתמונות מקוריות אותן הוא מניף אל על מגלה כי תחילת סיפור הזיכרון הינו בפתק שנכתב ימים ספורים לפני מלחמת ששת הימים אשר התגלגל לידיו של בנו ובו מופיעים שמות אנשי מחלקת המילואים 3 תחת השם "מבצע סדן" ולצידו של שם אביו מצוינת התוספת המוזרה 'סוסיתא'.
פתק זה עורר את מדריכנו לחקור ולבלוש, ומסתבר כי שבועות ספורים לאחר המלחמה מחלקה 3 הגיעה לטיילת החומות עליה אנו צועדים, קו אשר שימש כגבול מדמם בין חיילי הלגיון הירדני וכוחותינו מאז ימי מלחמת השחרור. המחלקה גילתה חומות עמוסות בביצורים ירדניים ושרידי תחמושת וקיבלה את המשימה לפרק את ביצורי הלגיון תוך שמירה קפדנית על שלמות החומה העותמאנית.
תמונות מרגשות אותן מניף יעקב מגלות כי כדי לשמור על שלמות החומה לא השתמשו החבלנים בחומרי נפץ, אלא בפטישים ומקבות עצומים, והרבה עבודת כפיים לצורך המשימה החשובה. בתמונה מרגשת במיוחד אנו צופים באחד הלוחמים המנופף לשלום תוך טיהור החומות, האם הוא מנופף אלינו ההולכים בעקבותיו לאחר יותר מיובל? אנו ממשיכים לפסוע בראש החומה, אשר שיניה לרגע מגלים טפח של יופי ולרגע מסתירים ומאפשרים להתכנס בהרהור, חוצים את הרובע הנוצרי ושבים אל הקרקע למרגלות השער החדש.
בעוד אנו מתכנסים סביב יעקב אנו למדים כי השער החדש ניפרץ בחומות בשנת 1889 בידי העותמאנים לאחר לחץ כבד שהפעילו עליהם שלטונות צרפת שחפצו במעבר נוח מהעיר אל מנזר הנוטרדאם השוכן מחוץ לחומה. הפעם השניה בה נפרץ השער היתה עת התיצבו לוחמי ההנדסה מול השער אשר היה חסום בקיר אותו בנו הירדנים, ופרצו מעבר אשר הוסיף נדבך לאיחוד הנצח של בירתנו, ואפשר מעבר נח בין העיר החדשה והעתיקה.
אנו חוזים בתמונות של אותו מעמד בו פורק הקיר במהלומות פטיש, ויעקב ממשיך וחולק מהסיפורים אותם ליקט בראיונות עם הלוחמים, מסתבר כי במהלך פירוק הקיר הירדני ניפגע קלות השער החדש, ועל ישראל שניידר שהיה צבעי במקצועו הוטל לתקנו, וכך אכן עשה בעזרת חומרים שקנה בעיר החדשה, העבודה היתה כל כך טובה שעד היום לא ניתן לאתר את מקום הפגיעה בשער.
תמונה נוספת מראה כיצד אחד החיילים עולה על סולם ותולה שלט זיכרון לפועלם של חיילי ההנדסה בחלקו החיצוני של השער, שלט שבברור אינו השלט אשר נימצא היום מעלינו. בשיחה של יעקב עם איתן המ"מ התגלה כי לאחר עשרות שנים דהה השלט והוא פנה לראש עיריית ירושלים כדי להחליפו. כמיטב הביורוקרטיה הפנה זה את איתן אל מהנדס העיר וזה בתורו אל אדריכל העיר ומשם אל רשות העתיקות, שאכן היתה הכתובת הנכונה אך טענו כי אין בידם האמצעים הכספיים לחידוש שלט ההנצחה. תרומה קטנה מצד איתן פתרה את הבעיה ואחר כבוד הוחלף השלט, והשלט הישן הועבר לפינת זיכרון בחצר ביתו של המ"מ.
מספר צעדים אנו מגיעים אל כיכר צה"ל בה אנו נהנים מתצפית אל חומות העיר, ומקום ישיבה בצורת גורן נוחה להמשך הסיפור. מולנו ברחוב הצנחנים אשר היה אז שטח הפקר בין עמדותינו לעמדות הלגיון, ניבנה על ידיהם קיר עצום להגנה (אולי על כך כתבה נעמי שמר " עיר ובליבה חומה? "). במקום בו היום מתפרסת כיכר צה"ל מצאו משחררי העיר את הבניין העצום המט לנפול של מנזר האחיות המתקנות, ולאורך כל קו התפר ביצורים, בניינים חרבים ושרידי תחמושת שחלקה שם עוד מימי מלחמת השיחרור.
ראש העיר טדי קולק מבין כי יש לחבר את העיר החדשה והישנה מיד, וכך הוזעקו מיודענו מחלקת ההנדסה לפינוי השטח. בזיכרונותיו כותב קולק כיצד השתמשו אנשי ההנדסה בחומר נפץ רב ליתר ביטחון, ואף הצליחו לפוצץ בעזרת ההדף מספר זגוגיות בעיר החדשה.
רגע הפיצוץ האדיר של מנזר האחיות המטפלות הונצח באדיבות צלמי ההנדסה, אך מסתבר כי קיר אחד התעקש לעמוד למרות הפיצוץ האדיר, בעיה שנפתרה בקלות בסיוע בולדוזר.
השטח שטוהר ברחוב הצנחנים משמש כיום כנתיבה של הרכבת הקלה, ושאר האזור הוכשר בגנים וכיכרות התורמים רבות לאיחוד בין החדש והעתיק ומוסיפים רבות לחן של המקום.
אל מול שער יפו מדריכנו אשר היה בכיתה ו' עת שוחררה העיר העתיקה חולק עמנו זיכרונות מאותה תקופה. חיילי ההנדסה בעת טיהור החומות גילו כי מצודת דוד המתנשאת סמוך לשער יפו היתה מחסן תחמושת עצום, ובשקדנות בדקו היטב את המקום אך מצאו רק מספר רב של מסכות אב"ך ואפשרו ביקורים באתר ההיסטורי, ואכן יעקב זוכר כי ביקר יחד עם אביו אותה עת במגדל דוד ואף עלו אל המרפסת המתנשאת בראשו, שם מלבד תצפית נדירה על העיר העתיקה, שאך שוחררה זכו לראות את דגל ישראל שאז הונף בגאון על מגדל דוד.
בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים הילדים הגדולים הועסקו במילוי שקי חול ובניית שוחות, ואילו הקטנים יותר כתבו מכתבים לחיילים אשר בחזית, מכתבים אלו אשר נשמרו על ידי אביו של יעקב מחולקים ביננו, ואנו מתרגשים כאשר שחר - צעיר הטיילים, פוסע לכיוון יעקב נוטל את עותק המכתבים וקורא אותם לכבודנו ולכבוד חיילי מחלקה 3.
בין התמונות מהארכיון, בולטת אחת המבליטה את את הרשע והרוע שהניע את הלגיון הירדני, מצבה של יהודי, שנבזזה מבית הקברות בהר הזיתים, אשר שימשה בידי בני עוולה אלו לחיזוק ביצוריהם. במהלך סיור קודם, מורת דרך שהזדעזעה הגדילה את תמונת המצבה, זיהתה את שם המנוח ובעזרת פרויקט התעוד של הר הזיתים גילתה כי המצבה הושבה למקומה, וכי מסתבר כי חיילי ההנדסה במעשה של חסד תרמו להשבת מצבות מחוללות רבות למקומן הראוי.
אנו נכנסים בשער יפו, ופוסעים בטור עורפי בסמטה הצרה של רחוב הפטריארכיה הארמנית, תוך שיעקב מצביע על שפשופים בקשת הנמוכה והצרה המתקמרת מעל הכביש ומגלה כי ככל הנראה את אלו גרמו רכביהם של חיילי ההנדסה עת ביצעו את עבודתם כאן.
יעקב נעצר וגבו אל החומה הדרומית הגובלת עם מתחם הדורמיציון, מקום בו שכן אי אז מגדל שמירה עותמאני, ומאוחר יותר נוסף למגדל עמדה ירדנית מבוצרת בגובה עשר מטר. גם עמדה זו פורקה בנחישות ובעדינות אבן אבן כדי לא לפגוע בחומה, ולאחר שנשלמה המלאכה קבעו החיילים גם כאן שלט הנצחה שאבד עם השנים, ולמרות חקירה מאומצת לא נודע גורלו.
קצת לפני תום סיורנו, שב יעקב אל הסוסיתא אשר בפתק וסוגר מעגל. באותם ימים רכב פרטי היה יקר המציאות, והיות שישראל שניידר עבד כצבע החזיק ברשותו סוסיתא 'קוביה' אשר שימשה גם את מחלקת המילואים ונימנתה אף על מצבת הגיוס שלה. תמונה של הסוסיתא מאותם ימים מראה כתובת בבוץ, אשר הגדלה שלה מגלה כי נכתב שם "ישיר לבית המקדש", קול קורא מן העבר המתאר את הרגשת הלוחמים בימים המדהימים של שובנו אל ערש קיומנו.
את הסיור פתחנו בציטוט של דוד, ויעקב מסיים בציטוט של שלמה "כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים" אשר לפי רש"י שלטי הגיבורים הם סמליהם ומגניהם אשר נתלו על החומה לאחר ניצחון, מסורת אותה המשיכו הלוחמים אשר בעקבותיהם צעדנו, בתליית שלטי ההנצחה ואנו מסייעים בשימור זיכרונם.
