*לפני שנתחיל בתניא של היום - ח' סיון, נעשה השלמה קצרה לתניא של אתמול – ז' סיון. תורת הבעש"ט שמביא אדה"ז על הפסוק "לעולם ה' דברך ניצב בשמים" - שאותן אותיות שבהם ה' ברא את העולם נמצאות לעולם בתוך הרקיע להוות את הבריאה - נמצאת בכתר שם טוב אות קצד. כשמסתכלים שם אפשר לראות שהבעש"ט מדגיש שזה אמור גם על השמים וגם על הארץ. התורה מיוסדת על הפסוק "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם". את הפסוק מבאר אדה"ז פעמים רבות בתורה אור והביאור מתבסס במידה רבה על התורה הזו בכתר שם טוב. נקרא קטע קצר בפנים:
"ותיכף כשאמר הקב"ה יהי רקיע נתהוה הרקיע, כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו, ונכנס המאמר ההוא בחיות פנימי להחיות הרקיע כל ימות עולם שיעמוד, כמ"ש לעולם ה' דברך נצב בשמים, וכן כשאמר תוצא הארץ נפש חיה או תוצא הארץ דשא ועץ פרי, אותו המאמר היה מהוה הכל, והמאמר הזה הוא חיות פנימי להם .וכשנוטל אדם פרי או דבר מאכל ומברך עליו בכונה ואומר ברוך אתה ה', כשמזכיר את השם מתעורר אותו החיות שעל ידו נברא הפרי ההוא כי נברא הכל ע"י השם, ומוצא מין את מינו וניעור, וזה החיות הוא מזון הנשמה".
נמשיך בפרק א' של שער היחוד והאמונה, תניא ליום ח' סיון.
אדה"ז מקשה קושיה שעומדת בבסיס כל הפרק. אם החיות של כל הבריאה היא מעשרה מאמרות איך נעשו כל הפרטים שבבריאה? המאמרות כלליים מאד וריבוי הפרטים כלל לא מוזכר בהם. נקרא בפנים את הקושיה ואת התירוץ:
"וְאַף שֶׁלֹּא הֻזְכַּר שֵׁם אֶבֶן בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, אַף עַל פִּי כֵן נִמְשָׁךְ חַיּוּת לָאֶבֶן עַל יְדֵי צֵרוּפִים וְחִלּוּפֵי אוֹתִיּוֹת הַמִּתְגַּלְגְּלוֹת בִּרל"א שְׁעָרִים פָּנִים וְאָחוֹר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר יְצִירָה, עַד שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְנִמְשָׁךְ מֵהֶן צֵרוּף שֵׁם אֶבֶן, וְהוּא חַיּוּתוֹ שֶׁל הָאֶבֶן. וְכֵן בְּכָל הַנִּבְרָאִים שֶׁבָּעוֹלָם, הַשֵּׁמוֹת שֶׁנִּקְרָאִים בָּהֶם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, הֵן הֵן אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר הַמִּשְׁתַּלְשְּׁלוֹת מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה עַל יְדֵי חִלּוּפִים וּתְמוּרוֹת הָאוֹתִיּוֹת בִּרל"א שְׁעָרִים, עַד שֶׁמַּגִּיעוֹת וּמִתְלַבְּשׁוֹת בְּאוֹתוֹ נִבְרָא לְהַחֲיוֹתוֹ".
וכאן בא התירוץ:
"לְפִי שֶׁאֵין פְּרָטֵי הַנִּבְרָאִים יְכוֹלִים לְקַבֵּל חַיּוּתָם מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת עַצְמָן שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁהַחַיּוּת הַנִּמְשָׁךְ מֵהֶן עַצְמָן גָּדוֹל מְאֹד מִבְּחִינַת הַנִּבְרָאִים פְּרָטִיִּים, וְאֵין כֹּחַ בָּהֶם לְקַבֵּל הַחַיּוּת אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁיּוֹרֵד הַחַיּוּת וּמִּשְׁתַּלְשֵׁל מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה פְּחוּתָה מִמֶּנָּה עַל יְדֵי חִלּוּפִים וּתְמוּרוֹת הָאוֹתִיּוֹת וְגִימַטְרִיָּאוֹת, שֶׁהֵן חֶשְׁבּוֹן הָאוֹתִיּוֹת, עַד שֶׁיּוּכַל לְהִתְצַמְצֵם וּלְהִתְלַבֵּשׁ וּלְהִתְהַוּוֹת מִמֶּנּוּ נִבְרָא פְּרָטִי. וְזֶה שְׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוּ לוֹ בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ הוּא כְּלִי לַחַיּוּת הַמְּצוּמְצָם בְּאוֹתִיּוֹת שֵׁם זֶה, שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כֹּחַ וְחַיּוּת לִבְרוֹא יֵשׁ מֵאַיִן וּלְהַחֲיוֹתוֹ לְעוֹלָם, דְאוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כּוֹלָּא חַד:"
אדה"ז מביא כבר כאן מושגים שהוא עתיד להסביר באריכות (כמו שהזכרנו) בסוף השער. לא נקדים את המאוחר, אבל נסביר בכללות את המושגים – כמו שהוא מזכיר אותם - כדי שתהיה לנו הכרות איתם. שוב, הקושיה היא שאם המאמרות הם שמקיימים את המציאות, ובמאמרות עצמם לא נזכרו כל הפרטים שבמציאות, אז מהיכן נבראו הפרטים כמו אבן וכד', איך כל המציאות קיימת? התשובה שלו היא שנבראה בריאה כללית ביותר וממנה התהוו הפרטים. מה תפקידם של הכללים? הכללים נועדו להכניס אל הבריאה את המציאות האלקית יותר ויותר. כלומר שבהתחלה יש את הנברא כמו שלא ניכרת בו אלוקות כלל - הוא דומם לחלוטין. אפילו ביחס לדומם הוא חסר ממשות - הוא אור "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור". אחרי האור נברא הרקיע "יהי רקיע" כלומר שכל הבריאה הופכת מאור לרקיע, היא מקבלת ממשות.
גם אם נגיד שלפני כן היו קטבים של שמים וארץ, שהם דומם גס יותר, הם היו באופן של תהו ובהו ללא סדר. תהליך הסדר והתיקון של הבריאה בששת ימי בראשית מתחיל מהדומם הכי זך - האור, אחר כך דומם מגושם יותר – רקיע שמבדיל בין מים למים, ושלב אחרי שלב נתקנים דברים חזקים יותר במציאות. בהמשך יש ארץ שמצמיחה עצים. כח הצמיחה והחיות שהוא מוליד משקפים אלוקות יותר מהמציאות הדוממת. אחרי שיש בריאה מגיע הסדר של הבריאה. המעבר העיקרי מתהו ובהו לסדר מתחרש בבריאת גרמי השמים שגורמים את היום והלילה, עונות השנה וכו' - שכולם עניינם לסדר את הבריאה. אחר כך יש את בריאת העופות והדגים שהם עיקר הבריאה. הדגים כמו שהם בתוך וחלק מהמים, ואחר כך העופות שהם כבר בריאה לעצמם. אחר כך מגיעות החיות והבהמות ורק אחרי כולם מגיעה בריאת האדם.
ה' ברא נפש חיה, מה זה? האם זה סוס, דב, חמור? לא, נבראה כללות הנפש החיה, וכל הפרטים נבראו רק מתוך הבריאה הזו. הפרטים כבר לא כתובים בתורה בפירוש, הם מתהווים מהמאמר הכללי של הנפש החיה על ידי חילופים ותמורת.
ניתן עכשיו משל כללי להבנת חילופים ותמורות, ובע"ה בסוף השער זה יוסבר יותר. המשל לזה כמו רבי שאומר מאמר, ואחר כך המשפיעים, המלמדים, התלמידים וכו' כולם עוסקים במה שנאמר. אמנם כולם עוסקים באותו הדבר, אבל יש סדר התשלשלות. המשפיעים החשובים מסבירים משהו, ואחר כך המלמדים שלומדים מהם מסבירים את מה שהם שמעו לתלמידים שלהם וכן הלאה. במעבר שבין המשפיעים למלמדים לתלמידים חלים שינויים בצורת ההסברה של המאמר. ההשתלשלות הזו על דרך חילופים ותמורות. כלומר, המחשבה של הרבי הפכה להיות דיבור שלו, וכשהמשפיעים שומעים את הדיבור זה יוצר אצלם מחשבה, והמחשבה שלהם הופכת להיות הדיבור שלהם שהופך להיות המחשבה של המלמדים, וכשהמלמדים שומעים זה הופך להיות הדיבור שלהם שהופך להיות המחשבה של התלמידים שלהם וכו'. נכון אמנם שכולם שמעו את הרבי כמו וכך גם בנמשל כל הבריאה שמעה את עשרה מאמרות, אבל זה יורד ומתפרט בכל שלב של הפירמידה. בסופו של דבר יש ריבוי אנשים שבמדרגות שונות שהוגים בדברי הרבי והדברים מקבלים צורות שונות ורמות שונות של הסבר שגם גורמים לריבוי פעולות שונות ומחשבות שונות בקרב האנשים. זה המחשה איך יש יכולה להיות התפרטות רחבה מאד משיחה אחת ועל דרך זה איך נבראים פרטים רבים ממאמר אחד של הקב"ה בעשרה מאמרות.
כדי להכיר עוד קצת את המושג רל"א שערים, בתור היכרות עם המושג נפנה למקורות שלו בקלבה ובחסידות. המקור הראשון לכאורה הוא ספר יצירה. ספר יצירה מתאר לנו בכללות את אותיות ה – א-ב. הוא אומר שיש שלש אותיות א-מ-ש שהן כנגד שלשת מימדי המציאות – המיקום של כל נקודה במציאות לפי שלשת מימדים אורך-רוחב-עומק. אחרי האותיות האלו מגיעות שבע אותיות בג"ד כפר"ת שהן כנגד ששה כיוונים ונקודה אמצעית. בסוף יש את שתים עשרה האותיות האחרונות שהן כנגד שנים עשר גבולי אלכסון. אם אני נמצא בנקודה האמצעית וסביבי יש ששה כיוונים, אני בעצם בתוך קוביה של ששה כיוונים שמקיפים אותי: רוח מערבית, רוח מזרחית, רוח דרומית, רוח צפונית, רוח עילית, רוח תחתית. בין כל רוח ורוח יש קו קצה שתוחם את שתי הרוחות ומבדיל וגם מחבר ביניהם. אם נבדוק כמה קוים דמיוונים כאלו יש שמפרידים בין הרוחות, נראה שבין שש רוחות יש שנים עשר קוים, ובלשון ספר יצירה "שנים עשר גבולי אלכסון", שהם כנגד האותיות ה-ו-ז-ח-ט-י-ל-נ-ס-ע-צ-ק. כך מקביל ספר יצירה בין האותיות לבין המרחב שבתוכו אנחנו חיים.
אחר כך כתוב בספר יצירה על האותיות שהן נקשרות ומתכללות אחת בשניה. האות א כוללת בתוכה את כל האותיות עד האות ת. כך גם האות ב וכן האות ג וכו'. לכן על כל אות אפשר להסתכל איך יש בתוכה את כל האותיות, א-ב א-ג א-ד וכו' וכך בכל אות, ומספר הזוגות האפשריים הוא רל"א – מאתים שלשים ואחת זוגות אפשריים אם האות הראשונה קודמת בסדר ה- א-ב לאות הבאה. אם אני הופך את הסדר כמו למשל ב-א ג-א וכו', זה כבר שער אחור, וכמות הזוגות שיש יחד לפנים ואחור הן נתיב "נתיב לא ידעו עיט" שהם רל"א שערים פנים ואחור. כל זה היכרות כללית מספר יצירה.
בכתבי האר"י וכך גם בחסידות כפי שזה מובא מכתבי האר"י, יש שני מקומות בסדר ההשתלשלות שפוגשים את הדיבור על רל"א שערים. יש מפגש אחד כמו כאן בפרק א וכך גם בפרקים בהמשך – שהאותיות הן מה שיוצא מהדיבור של ה'. הדיבור של ה' קשור לספירת המלכות "מלכות פה" שממנה יוצאת ומתהוה כל הבריאה בדבר ה' בעשרה מאמרות, כב אותיות בהם נבראים שמים וארץ, ואחר כך כב אותיות אלו מתגלגלות - מתחלפות. א' יכולה להתחלף בכל אות כיון שהיא כלולה מכולן וכולן כלולות בה. כמו בדוגמה שנתנו על השיחה של הרבי, שאחד ששומע מחליף את השיחה באותיות שלו – יש השתלשלות באותיות. איך ומה בדיוק זה על פי החכמה העליונה, זה שייך יותר לסוף השער בע"ה. אם כן יש כאן מקום אחד בו אנו פוגשים את האותיות – הדיבור של ה' במלכות.
יש מקום אחר שמובא למשל במאמר "את שבתותי תשמורו" בלקוטי תורה פרשת בהר, שם מביא אדה"ז בשם ספר עמק המלך – מתלמידי תלמידי האר"י הקדוש – שרל"א שערים מופיעים באור אין סוף שלפני הצמצום שהיו בו אותיות – וצריך להבין איך זה יתכן הרי זה מופיע בכתבי ר' חיים ויטאל כאור פשוט – לא נסביר את זה עכשיו. ראשית האותיות גנוזות באור אין סוף שלפני הצמצום וגם שם יש רל"א שערים, והם השרש של כל האותיות. הם שרש מה שאחרי הצמצום מסתלק האור ונשארות אותיות ללא אור. הרשימו שיש אחר הצמצום הוא מה שנעלם האור ונשארו אותיות ללא אור. כך מסביר אדה"ז במאמר "להבין ענין הצמצום" שאור ההשכלה נעלם לגמרי ונשארו רק אותיות.
יוצא אם כן שיש שני מקומות מאד שונים בהם מופיעים רל"א שערים. ברושם שנותר אחרי הצמצו של אור אין סוף – כך מובא בספר עמק המלך לכאורה בשונה מכתבי ר' חיים ויטאל שאומר שאור אין סוף הוא אור פשוט. אחרי הצמצום יש עיגולים, יושר, א"ק, אורות שמלבישים על א"ק, ובחלק התחתון של א"ק מתהווים עולמות אבי"ע – אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, ובסוף עולם האצילות נמצאת המלכות ושם מדברים על רל"א שערים. אין כאן המקום להסביר את כל המושגי האלו, אבל רק נשים לב שיש כאן שני מקומות שונים שבקבלה ובחסידות מדברים על רל"א שערים. בתחילת סדר ההשתלשלות, וכמעט בסופו במעבר בין עולם האצילות לעולם הבריאה.
נעסוק בזה בע"ה בסוף השער, כעת רק נגענו בזה על דרך "אותיות ללא אור" דיבורים ללא השכלה, כמו שאדה"ז מביא את זה כאן כתירוץ איך נבראו פרטים רבים מתוך עשרה מאמרות. שהפרטים נבראו על ידי התגלגלות של אותם מאמרות שבראו את הכללות והפכו לפרטים שעשו עולם ומלואו. בע"ה שנזכה יותר ויותר לראות את דבר ה' בתוך המציאות שאנחנו רואים לעיננו.
לכל שיעורי הרב יצחק שפירא על התניא היומי - שער היחוד והאמונה >>
----------------------------------------------
*אחריות על הסיכום על המסכם בלבד.
