פָּקֹד יִפְקֹד

"אוֹי, שָׁכַחְתִּי אֶת הַקּוֹד. מָה עוֹשִׂים?"

"מָה הַבְּעָיָה? תִּלְחַץ עַל 'שָׁכַחְתִּי סִיסְמָה' וְתִבְחַר חֲדָשָׁה..."

"נִסִּיתִי, לֹא עוֹבֵד. צָרִיךְ אֶת הַמְּקוֹרִית. חַיָּבִים לִזְכֹּר אוֹתָהּ..."

* * * * *

לִפְנֵי מוֹתוֹ אוֹסֵף אֵלָיו יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וּמַשְׁבִּיעַ אוֹתָם לְהַעֲלוֹת אֶת עַצְמוֹתָיו מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְלִקְבֹּר אוֹתָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. יַחַד עִם הַשְּׁבוּעָה, מוֹסֵר יוֹסֵף לָאַחִים אֶת סִיסְמַת הַגְּאֻלָּה, עָלֶיהָ הוּא חוֹזֵר פַּעֲמַיִם. יָבוֹאוּ יָמִים, מְנַבֵּא לָהֶם יוֹסֵף, בָּהֶם יִהְיוּ צֶאֱצָאֵנוּ שְׁקוּעִים בְּסֵבֶל הַגָּלוּת עַד צַוָּאר. הַעֲבִירוּ הָלְאָה, מֵאָב לַבֵּן, אֶת הַקּוֹד הַסּוֹדִי לִיצִיאָה מִן הַגָּלוּת. בָּרֶגַע שֶׁיָּבוֹא הַגּוֹאֵל וּבְפִיו הַקּוֹד, דְּעוּ לָכֶם שֶׁהִגִּיעָה הָעֵת: "פָּקֹד יִפְקֹד!".

וְאָכֵן, כְּמֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה לְאַחַר מִכֵּן, בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְצוּיִים בְּעֹמֶק הַגָּלוּת וּמְשַׁוְּעִים מִתּוֹךְ סִבְלוֹת מִצְרַיִם, מוֹפִיעַ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וּבְפִיו סִיסְמַת הַגְּאֻלָּה: "פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם". עַם יִשְׂרָאֵל שׁוֹמֵעַ אֶת הַדְּבָרִים וּמִיָּד 'נִדְלַק' – "וַיַּאֲמֵן הָעָם".

מָה פֵּשֶׁר קוֹד סוֹדִי זֶה?

כֵּן הַמְּפַקֵּד!

פַּעַם בְּשָׁנָה הַכִּתָּה כְּמֶרְקָחָה. זֶה קוֹרֶה קְצָת אַחֲרֵי הַחַגִּים (לֹא בַּקּוֹרוֹנָה...), אַחֲרֵי שֶׁהַמּוֹרֶה כְּבָר מַכִּיר אֶת הַתַּלְמִידִים בַּכִּתָּה וְעֹמֶס תְּחִלַּת הַשָּׁנָה כְּבָר מֵאֲחוֹרֵנוּ – הַבְּחִירוֹת לְוַעַד הַכִּתָּה. אַתֶּם יוֹדְעִים אֵיךְ נִרְאֵית תְּקוּפַת בְּחִירוֹת? בֶּטַח, הָיוּ לָנוּ לָאַחֲרוֹנָה כְּבָר כַּמָּה כָּאֵלּוּ... כָּל אֶחָד מֵהַמִּתְמוֹדְדִים מְנַסֶּה אוֹתָנוּ לְשַׁכְנֵעַ שֶׁהוּא הַמַּתְאִים בְּיוֹתֵר לַתַּפְקִיד, כְּדֵי שֶׁנִּבְחַר בּוֹ, וְרַק בּוֹ. "אֲנִי", מַצְהִיר לְמָשָׁל מוֹטִי, "מְקַיֵּם מָה שֶׁאֲנִי מַבְטִיחַ וְלָכֵן אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עָלַי. אֲנִי לֹא מֵאֵלֶּה שֶׁשּׁוֹכְחִים בַּיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי".

הַאִם יֵשׁ קֶשֶׁר בֵּין הַזִּכָּרוֹן, עָלָיו מַצְהִיר מוֹטִי, לְבֵין הַתַּפְקִיד אוֹתוֹ הוּא מְבַקֵּשׁ לָקַחַת לְיָדָיו? כַּנִּרְאֶה שֶׁכֵּן. תַּפְקִיד קָשׁוּר בְּדֶרֶךְ כְּלָל עִם פְּקֻדָּה, וְלָכֵן, מִי שֶׁנִּבְחַר וּמְקַבֵּל לְיָדָיו אֶת הָאַחְרָיוּת לִפְעִילוּת הַכִּתָּה, מַתְחִיל, כְּמוֹ מְפַקֵּד, לְחַלֵּק לַאֲחֵרִים פְּקֻדּוֹת... נָכוֹן, אֲבָל מְפַקֵּד אֲמִתִּי הוּא מִי שֶׁרוֹאִים עָלָיו שֶׁאִכְפַּת לוֹ הַנּוֹשֵׂא עָלָיו הוּא הִתְמַנָּה וְהוּא מָסוּר אֵלָיו. הוּא לֹא רַק זוֹכֵר אֶת הַתָּכְנִיּוֹת לְעַצְמוֹ, בָּרֹאשׁ שֶׁלּוֹ, אֶלָּא גַּם עָסוּק לְהָבִיא אוֹתָן לְהַגְשָׁמָה בְּפֹעַל מַמָּשׁ, שֶׁכֻּלָּנוּ נֵהָנֶה מֵהַתּוֹצָאוֹת. מִבְּחִינָתוֹ, רַק אָז מִסְתַּיֵּם הַתַּפְקִיד. זֶהוּ הַהֶבְדֵּל בֵּין זִכָּרוֹן לִפְקִידָה.

מָה עוֹד קָשׁוּר עִם פְּקִידָה? כַּמּוּבָן, סְפִירָה. מִנְיַן נְפָשׁוֹת יִשְׂרָאֵל נִקְרָא בַּתּוֹרָה מִפְקָד, אוֹתוֹ עוֹרֵךְ הַמַּנְהִיג, הַמְּפַקֵּד, שֶׁל הָעָם. מְפַקֵּד אֲמִתִּי לוֹקֵחַ אֶת תַּפְקִידוֹ בִּרְצִינוּת, עַד לְאַחֲרוֹן הַפְּרָטִים, וְלָכֵן הוּא חַיָּב לָדַעַת בִּמְדֻיָּק אֶת מִסְפָּרָם שֶׁל אֲנָשָׁיו וְכַמָּה חַיָּלִים עוֹמְדִים לִרְשׁוּתוֹ.

הַמְּפַקֵּד הַגָּדוֹל

כַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ ה' יִתְבָּרֵךְ לִפְקֹד וְלִגְאֹל אוֹתָנוּ, הוּא עוֹשֶׂה זֹאת בְּכָל הַתֹּקֶף וּבִמְלֹא הָרְצִינוּת. בִּדְבָרָיו מַבְטִיחַ יוֹסֵף כִּי יָבוֹא הַיּוֹם בּוֹ ה' 'יִפְקֹד', בִּלְשׁוֹן עָתִיד. כַּאֲשֶׁר מְצַוֶּה ה' עַל מֹשֶׁה לְהוֹדִיעַ לְיִשְׂרָאֵל עַל בְּשׂוֹרַת הַגְּאֻלָּה הוּא אוֹמֵר 'פָּקַדְתִּי', בִּלְשׁוֹן עָבַר. כְּלוֹמַר, הִנֵּה אֲנִי כְּבָר כָּאן, מוּכָן לִפְעֻלָּה. מָה שֶׁפָּחוֹת מוּבָן הוּא כֶּפֶל הַלָּשׁוֹן בִּשְׁנֵי הַמִּקְרִים. גַּם בְּהַבְטָחַת הֶעָתִיד שֶׁל יוֹסֵף וְגַם בְּהַגָּעָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה בְּפֹעַל, נוֹסָף הַבִּטּוּי 'פָּקֹד' – "פָּקֹד יִפְקֹד", "פָּקֹד פָּקַדְתִּי".

מֵעַל לַזְּמַן

מִתְגַּעְגְּעִים לְשִׁעוּרֵי לָשׁוֹן? הִנֵּה פִּנָּה קְצָרָה: כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹצֶה לְתָאֵר פְּעֻלַּת פְּקִידָה שֶׁעָשִׂיתִי בֶּעָבָר אֲנִי אוֹמֵר 'פָּקַדְתִּי'; כַּאֲשֶׁר אֲנִי מְתָאֵר פְּקִידָה שֶׁאֲנִי עָסוּק בָּהּ בַּהֹוֶה – בְּרֶגַע זֶה, אֲנִי אוֹמֵר 'פֹּקֵד'; כַּאֲשֶׁר אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם עַל תָּכְנִיּוֹת הַפְּקִידָה שֶׁלִּי בֶּעָתִיד אֲנִי אוֹמֵר 'אֶפְקֹד'; כַּאֲשֶׁר אֲנִי פּוֹקֵד עַל מִישֶׁהוּ אַחֵר לִנְהֹג כָּךְ, אֲצַוֶּה עָלָיו 'פְּקֹד'. מָתַי מִשְׁתַּמְּשִׁים בַּמִּלָּה 'פָּקֹד'?

זוֹהִי צוּרָה יִחוּדִית בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. הִיא לֹא שַׁיֶּכֶת לִזְמַן מְסֻיָּם – בֶּעָבָר, בַּהֹוֶה אוֹ בֶּעָתִיד – אֶלָּא בָּאָה לְתָאֵר אֶת אוֹתָהּ הַפְּעֻלָּה מֵעַל לַזְּמַן, עוֹד לִפְנֵי שֶׁמִּישֶׁהוּ עָשָׂה אוֹתָהּ בְּעַצְמוֹ. כַּאֲשֶׁר אוֹמֵר ה' אֶת הַבִּטּוּי 'פָּקֹד פָּקַדְתִּי' הוּא מִתְכַּוֵּן לוֹמַר, שֶׁעוֹד לִפְנֵי שֶׁהוּא נִגַּשׁ לְהַצִּיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל וְלִגְאֹל אוֹתָם בְּפֹעַל מֵהַצָּרוֹת בָּהֶן הֵם נְתוּנִים, הוּא גּוֹאֵל עוֹד מִישֶׁהוּ. הוּא גּוֹאֵל... אֶת עַצְמוֹ!

עִמּוֹ אָנֹכִי בְּצָרָה

מְסַפְּרִים עַל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, שֶׁיּוֹם שִׁשִּׁי אֶחָד סָמוּךְ לְשַׁבָּת הוּא קָרָא אֵלָיו אֶת תַּלְמִידָיו הַקְּרוֹבִים וְצִוָּה עֲלֵיהֶם: "יוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ!". לְאָן? לֹא שׁוֹאֲלִים. תַּלְמִידֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב מֻרְגָּלִים בְּכָךְ. חִישׁ מַהֵר אָרַז כָּל אֶחָד מֵהֶם תִּיק קָטָן, הֵם הִתְיַשְּׁבוּ בָּעֲגָלָה וּבִקְפִיצַת הַדֶּרֶךְ הִגִּיעוּ לִכְפָר נִדָּח, אֵי שָׁם. פָּנָיו הַמְּאֻיָּמוֹת שֶׁל הַצַּדִּיק אָמְרוּ הַכֹּל. גְּזֵרָה קָשָׁה מְרַחֶפֶת עַל תּוֹשְׁבֵי הַכְּפָר. בְּמֶשֶׁךְ הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ מִעֵט הַבַּעַל שֵׁם טוֹב בְּדִבּוּר וְהִרְבָּה בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי ה'. מְעַט לִפְנֵי יְצִיאַת הַשַּׁבָּת, בִּשְׁעַת 'רַעֲוָא דְּרַעֲוִין', אוֹרוּ לְפֶתַע עֵינָיו וּפָנָיו צָהֲבוּ מִשִּׂמְחָה, וְהַתַּלְמִידִים הֵבִינוּ: הַגְּזֵרָה בֻּטְּלָה!

רַק לְאַחַר הַבְדָּלָה הֵעֵזּוּ הַתַּלְמִידִים וּפָנוּ אֶל הַצַּדִּיק בִּשְׁאֵלָה: "רַבֵּנוּ, מָה פֵּשֶׁר הַשַּׁבָּת הַזּוֹ? מָה הִתְרַחֵשׁ בְּסוֹפָהּ?". "דְּעוּ לָכֶם", עָנָה הַצַּדִּיק, "כִּי שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל תִּכְנְנוּ לַעֲרֹךְ פּוֹגְרוֹם גָּדוֹל בִּכְפָר זֶה, בּוֹ אָנוּ שׁוֹהִים. בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשַּׁבָּת הִתְחַנַּנְתִּי וּפָעַלְתִּי לְבִטּוּל הַגְּזֵרָה. רַק לִקְרַאת סוֹפָהּ עָלָה הַדָּבָר בְּיָדִי וְהַגְּזֵרָה בֻּטְּלָה. הַפּוֹרְעִים חָזְרוּ לְבֵיתָם כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאוּ".

תַּלְמִידֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, שֶׁמֻּרְגָּלִים בְּאוֹתוֹת וּמוֹפְתִים, לֹא הִרְפּוּ: "רַבֵּנוּ, יָדוּעַ לָנוּ שֶׁיֵּשׁ בְּכֹחֲךָ  לְבַטֵּל גְּזֵרוֹת. הֲרֵי 'צַדִּיק גּוֹזֵר וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַיֵּם!'. וּבְכָל זֹאת", הוֹסִיפוּ הַתַּלְמִידִים לְהַקְשׁוֹת, "אֶת זֶה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת גַּם מִמֶּעזִ'יבּוּז', מֵהַבַּיִת. מַדּוּעַ הָיִינוּ צְרִיכִים לְהַגִּיעַ בְּעַצְמֵנוּ עַד לְכָאן?".

פְּנֵי הַצַּדִּיק הִרְצִינוּ בְּבַת אַחַת וְכָךְ עָנָה לָהֶם: "דְּעוּ לָכֶם תַּלְמִידַי! אֲנִי אֶת הִשְׁתַּדְּלוּתִי עוֹשֶׂה בְּכָל כּוֹחוֹתַי. אֲבָל לַה' יִתְבָּרֵךְ יֵשׁ אֶת חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁלּוֹ. אִם אַצְלִיחַ לְבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה – מָה טוֹב! אֲבָל אִם לֹא – רוֹצֶה אֲנִי לִהְיוֹת עִם אוֹתָם הַיְּהוּדִים בְּעֵת צָרָתָם!".

וְהוּצֵאתִי אִתְּכֶם

מִמִּי לָמַד הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַנְהָגָה זוֹ? צַדִּיקִים מִתְדַּמִּים לַה'. כַּאֲשֶׁר אָנוּ, עַם יִשְׂרָאֵל, נְתוּנִים בְּצָרָה – גַּם ה' יִתְבָּרֵךְ נִמְצָא אִתָּנוּ בַּגָּלוּת! כַּאֲשֶׁר אָנוּ נִגְאָלִים מִמֶּנָּה – יוֹצֵא גַּם הוּא מִן הַגָּלוּת. סִסְמַת הַגְּאֻלָּה נִפְתַּחַת עִם הַגְּאֻלָּה שֶׁל ה', עִם הַיְּצִיאָה שֶׁלּוֹ מִמַּסְגֵּר הַגָּלוּת. כְּדֵי לְעוֹרֵר אֵצֶל יְהוּדִי חֵשֶׁק לָקוּם לָצֵאת מִן הַגָּלוּת, יֵשׁ לְעוֹרֵר אֶצְלוֹ קֹדֶם כֹּל רַחֲמִים עַל הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה. גַּם הִיא בְּגָלוּת עֲמֻקָּה, וּכְדֵי לָצֵאת מִגָּלוּת זוֹ יֵשׁ לִפְקֹד אוֹתָהּ! כָּל עוֹד רֶגַע נוֹסָף בּוֹ שְׁבוּיָה הַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת הוּא חִלּוּל הַשֵּׁם שֶׁלֹּא יִתָּכֵן שֶׁיִּמָּשֵׁךְ אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד!

זֶהוּ סוֹדָהּ שֶׁל מִלַּת הַפְּתִיחָה לְסִסְמַת הַגְּאֻלָּה: 'פָּקֹד' – לַשְּׁכִינָה הַשְּׁבוּיָה בַּגָּלוּת! 'יִפְקֹד' – לִי, לְךָ וּלְכֻלָּנוּ!

שֶׁנִּזְכֶּה לָצֵאת מֵהַגָּלוּת בְּרֹב שִׁירָה וְזִמְרָה!

שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי

שְׁאֵלַת הַשָּׁבוּעַ: לְאֵיזֶה זְמַן מְכַוֶּנֶת הַמִּלָּה 'פָּקֹד' וּלְמִי הִיא מִתְיַחֶסֶת?