המשפט 'בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ובזכותן עתידין להגאל' עושה חשק להיות חלק מזה, והשאלה היא איך.
אם הייתי מרים הנביאה הייתי מוציאה עכשיו את כולן לריקודים בתופים ובמחולות, אבל מה אני יכולה לעשות בתור יהודיה פשוטה?
נכון, מרים הנביאה הייתה רק אחת, אבל בכל אחת יש נקודת מרים הנביאה. כח של מנהיגות נשית, שלא מנסה להידמות למנהיגות גברית, אלא אדרבא, שמחה בכח הייחודי שלה ופועלת ממנו.
כח הנהגה שבא מעדינות, מהקשבה, מלב. צריך לזהות את הנקודה הזו בתוכי, ולהתעצם אתה.
להביא גאולה מהמקום שלי ועם היכולות שלי, עם מה שה' ברא אותי להיות בעולם הזה.
את מרים הנביאה כולנו מכירים. אבל היו עוד הרבה נשים צדקניות שלא שמעתן עליהן באופן אישי, אבל לכל אחת מהן היה חלק בגאולה. אחת יותר בבית, אחת יותר בחוץ, כל אחת פועלת מהנקודה השייכת ללבה, שמשם ה' מדבר אתה ומכוון אותה אל התכלית הייחודית שלה.
רבי נחמן אומר בתורה נ"ו, ש"יש לכל אחד מישראל בחינת מלכות כל אחד על פי בחינתו". היכולת להנהיג קיימת בכל אחד ואחת.
יש אחד שיש לו מלכות על מדינות, ואחד שיש לו מלכות בתוך ביתו. אבל זה לא משנה. זו לא השאלה על כמה אנשים את שולטת, אלא כמה את מחוברת בפנים לתכלית שלשמה זכית למעמד שלך. "וצריך כל אחד לבלי להשתמש עם בחינות המלכות שיש לו להנאתו ולצרכו"-
כשאת יודעת מאיפה ניתן לך הכח ומה את צריכה לעשות אתו, כשאת יודעת שיש לך שליחות, את יכולה להגיע אל הכוחות המנהיגותיים שבך, אל היכולת להביא גאולה.
אם תזכרי שה' מאמין בך ומחכה לך, שהגאולה לא יכולה בלעדייך, פתאום תגלי בעצמך כוחות חדשים.
תנהיגי את שלך, באמונה ומכל הלב, וה' יכוון אותך לשביל המיוחד שלך לגאולה.
