פרשת 'במדבר' נקראת תמיד סמוך לחג השבועות. ההסבר על דרך הפשט הוא, כדי להפריד בין הקללות הכתובות בפרשת 'בחוקותי' לבין החג. אלא שיש הסבר יותר פנימי. חז"ל רצו להדגיש שהתורה ניתנה דווקא במדבר, כדי לרמוז לכך שאדם לא יכול לזכות בתורה אלא אם כן עושה את עצמו כמדבר. בפרשת 'במדבר' אנו רואים את גדולתו של דור המדבר, את חנייתם במחנות לארבע רוחות השמים, כהנים לויים וישראלים. זו המתכונת שבה יכולה השכינה, ששרתה בהר סיני, לשרות בזעיר אנפין בחביון עוז גם על מחנה ישראל.
מתן תורה הוא האירוע החשוב והגדול ביותר שהתרחש בעולם לאחר בריאת שמים וארץ. עם שלם הועלה לדרגת הנבואה ושמע דברי אלוקים חיים. מי שמאמין שהעולם נברא, ודאי מאמין גם בנבואה. לפי הרמב"ן, עם ישראל כולו הועלה לדרגת הנבואה ושמע את שתי הדיברות הראשונות מהקב"ה. שאר הדיברות נאמרו על ידי משה, מפני שלא היה ביכולתם לספוג את עוצמת ההתרוממות והדבקות באלוקים חיים, כמו שאמרו "אִם יוֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמועַ אֶת קוֹל ה' אֱלוקֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ".
כשנדקדק נראה שבשתי הדברות הראשונות הניסוח הוא בלשון מדבר: "אנכי ה' אלוקיך, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני". לעומת זאת הדיבר השלישי אומר "לא תשא את שם ה' אלוקיך לשוא", ולא בלשון מדבר - לא תשא את שמי לשוא. משה רבנו מדבר בגוף שלישי, משום שאת שתי הדברות הראשונות בני ישראל השיגו בעצמם במראות הנבואה, ואילו שאר הדברות נאמרו על ידי משה.
את שתי הדברות הראשונות - מציאות ה' ואחדותו, שאין שניים ואין אמא ילד ורוח הקודש - הם השיגו בעצמם.
יש לדעת שהנושאים הרוחניים הם מופשטים. אנו רואים רק את התגלמות הבורא בעולם, אך לא את המהות, מפני שאת מהות האלוק אפילו משה רבנו לא השיג. משה רבנו ביקש "הראני נא את כבודך", אך הקב"ה ענה לו "כי לא יראני האדם וחי" – אדם,שהוא קרוץ חומר ומוגבל בהשגתו, לא יכול להכיר במדעו האנושי את הבלתי תכליתי. לעומת זאת, את עצם העובדה שיש אלוק לעולם ויש בורא לעולם, כל אחד יכול להבין, אם רק יפעיל את הגיונו הפשוט.
כך אומר גם הרמב"ם ב'מורה נבוכים', " 'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמענום", וגם השכל האנושי מחייב להאמין בזה. אילו בני האדם היו מפעילים את ההגיון שלהם, ללא נגיעה וללא חולשות, כל אחד היה יכול להגיע להכרה שיש בורא לעולם. הרי לא יתכן שדבר נפלא כל כך כמו הבריאה- החוקיות שיש בה, והחכמה שטמונה בה - כל אלה נתהוו במקרה ! רק כסיל גמור יכול לומר זאת.
אך בכל זאת אנו רואים שיש הרבה שטועים בכך, מכוח הבחירה שהקב"ה נתן באדם, שהוא יכול לטעות עד כדי כך, כדברי הגמרא על הפסוק "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד" - שיודעים ריבונם ומתכוונים למרוד בו. צריך לכך עזות גדולה מאוד.
הרמב"ם והרמב"ן אומרים שלא מספיק שאדם יספוג את האמונה בבורא מהוריו וממוריו, אלא צריך שיתברר לו ושיבין שלא יתכן שהעולם הוא ללא מנהיג והכל מתנהל במקריות. לכן כותב הרמב"ם, שאדם צריך "לידע" שיש בורא לעולם ולא רק להאמין.
מרן הרב זצ"ל אומר שכל הטעויות שיש בעולם, בכל התחומים, נובעות מהטעות היסודית באמונה. אם טועים בדבר בסיסי כל כך ולא מבינים שיש בורא לעולם, אין תימה שטועים בדברים פחות בסיסיים. לכן חשוב מאד ללמוד ענינים אלו שיש להם השלכה לתחומים רבים.
דורנו צריך להכיר ולהתבונן במציאות באופן אמיתי, ועל בני עמנו לדעת שיש לנו ארץ מיוחדת השייכת אך ורק לנו, וכי יש לנו אלוקי ישראל ויש לנו תורת ישראל. העולם כולו משווע לכך, שהישועה תבוא באמצעות עם ישראל. העולם שקוע בחומרנות ובבערות, ולמרות שמבחינה טכנולוגית ומדעית יש התקדמות עצומה, הרי בעניני רוח, תיקון האדם, מידותיו והתנהגותו, לא ניתן לומר שהיום האדם טוב יותר מאשר לפני אלף שנה. לכן צריך לומר שהתיקון צריך להיות ביסוד, באמונה שיש בורא לעולם, שיש שכר ועונש ויש תורה מן השמים.
אם עם ישראל כולו יתנהג לאורה של תורת ישראל, אין ספק שהדבר יקרין גם על אומות העולם, כפי שאומר הנביא, שעם ישראל צריך להיות "לברית עם לאור גויים". האלימות ושפיכות הדמים בעולם הרחב נובעת חלקית משום שאנחנו לא מתקנים את מה שצריך. אנו צריכים להיות "אור לגויים" לא רק בהמצאות טכנולוגיות, אלא בתיקון האדם- במידות, בהנהגה נכונה ובהשקפה אמיתית.
יהי רצון, שמתוך יום מתן תורה נתרומם כולנו ונפיק את הלקחים ונתקן את עצמנו, ומתוך כך את העולם כולו, במהרה בימינו ובמידת הרחמים.
