פרשת ויקהל פותחת במצוות השבת, "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת".
איזה אש הכי מסוכנת בים השבת? כמובן שהפסוק לא יוצא מידי פשוטו. אסור להדליק אש בשבת, אסור להדליק סיגריה, אסור לבשל אסור, לנסוע.
חכמים לומדים מכאן דבר שנפסק להלכה, שאסור לבית הדין להעניש בשבת. בית הדין תפקידו לדון ולהעניש, אבל אסור להעניש בשבת. לומדים זאת מ"לא תבערו אש" שמיתת בית הדין לשריפה אבל בשבת שום דבר לא מענישים. יותר מזה לא דנים גם בשבת.
הדין הוא אחד מן הדברים שהעולם עומד עליהם, העולם עומד על הדין, האמת ועל השלום. בלי דין העולם הוא אנרכיה, ובכל זאת בשבת אין דין, לא עושים דינים. שבת הוא לא יום של דינים אלא יום שמלא באהבת ישראל יום של מנוחה, הדין והאש של הדין הוא היפך המנוחה.
יותר מזה, כתוב בספרים הקדושים ש"לא תבערו אש בכל מושבותיכם" רומז לאש הכעס.
נקרא מתוך הספר של השל"ה הקדוש – "שני לוחות הברית": "יום השבת צריך להיות כולו בחן בחסד וברחמים בחן בסד ובשלום, ובאהבה רבה בו שובתים אפילו הרשעים שבגהנום, גם אש הגהנום שובתת בשבת, ועל כן עבירה כפולה היא מי שכועס בשבת, "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" הוא אש המחלוקת וחימום הכעס".
אז יש לנו אש של מחלוקת זוהי אש שורפת ומסוכנת אש של כעס שאדם כועס, מדגישים שלא מדובר רק על שבת אלא גם על ההכנות לשבת, בשעות האחרונות בדקות האחרונות לפני שבת מאוד עלולים להכשל נמצאים בלחץ. מה קרה? לא העמדת את הדברים על הפלטה, הילדים עוד לא מוכנים? כל אחד עלול לכעוס על השני. תרגע, לא תבערו אש בכל משובותיכם ביום השבת וגם לא בהכנות לשבת.
עכשיו אנו שואלים – כעס הוא דבר גרוע בכל זמן, אז מה ההדגשה המיוחדת של שבת? כדי לחדד זאת נראה שהרמב"ם כותב בהלכות דעות שמכל המידות הרעות מהכעס צריך להתרחק לגמרי. נקרא קצת מלשונו – "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה, כל הכועס חכמתו מסתלקת ממנו. אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו. הכעס מידה רעה עד מאוד וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקיצוניות השניה".
תמיד אוהבים להביא את הרמב"ם שמדבר על האמצע, על שביל הזהב, אבל בכעס הוא אומר - שום דבר, שום כעס אסור שיהיה לאדם. אז מה מיוחד בשבת שדווקא בה מזהירים על הכעס?
לפעמים יש כעס שהוא חיובי מתי יכול להיות כעס טוב? אם מישהו מוטל עליו לחנך אבא, אמא, מחנך, שצריך ליישר את מי שמופקד על חינוכו אז צריך לכעוס, הרמב"ם אומר שצריך לעשות זאת בצורה חיצונית ולא באיזה אופן פנימי. אבל בכל אופן זה כעס.
אדמו"ר הזקן מסביר בספר התניא שאם מזדמן לאדם מקרה כזה שצריך להוכיח את חבירו כמו שאמרנו על רב/מורה שצריך להוכיח את חבירו, אז עכשיו תפקידו באמת זה לכעוס. הקב"ה הביא לפניו את הסיטואציה הזו בשביל שכך הוא יעשה, זה עכשיו השליחות שלו להראות איזה כעס, אבל בשבת אם אין פיקוח נפש אז אין כעס בכלל. זה יום של מנוחה זה לא יום שאנו מראים בו דינים.
עכשיו ברובד עוד יותר עמוק ועדין, ממה נובע הכעס? למה חכמים אומרים שכל הכועס כאילו עובד עבודה זרה? כי אם אני כועס אז בעצם זה מתחיל מבעיה שכלית שחסר לי אמונה, על מי אני כועס? אני כועס מכיוון שהדברים לא מסתדרים כמו שאני רוצה, אז על מי אני כועס? על הקב"ה? נגיד שאני נמצא בבידוד מצב לא נעים. אז אני כועס, על מי אתה כועס? הקב"ה גלגל אותך למצב הזה הכל בהשגחה פרטית אז אל תכעס מי שכועס כאילו עובד עבודה זרה מכיוון שזה מתחיל מפגם באמונה.
שבת מנוחה זה הזמן הכי מתאים להראות שהכל זה מהקב"ה ברגע שנכנסת השבת אנו עוזבים את כל מעשינו ומרגישים שכל מלאכתך עשויה, עכשיו הכל בידיים של הקב"ה אין סיבה לכעוס, אל תכעסו ושיהיה לנו שבת שלום ומבורכת.
