"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה". על יעקב אבינו עברו כמה חלופות זמנים - הוא נרדף ע"י עשיו אחיו, סבל מלבן, ואח"כ באה צרת יוסף. רוב ימיו חי יעקב בהתגוננות. לעומת זאת, בשבע עשרה שנותיו האחרונות אמנם לא התגורר יעקב בארץ, אך חייו היו ללא דאגות פרנסה וללא איום כלשהו עליו או על משפחתו. כך היה יכול יעקב להקדיש את כל זמנו וכוחותיו לחינוך נכדיו וניניו.
יעקב אבינו חשש מהירידה למצרים, כפי שמעידה התורה בפרשת 'ויגש', כאשר אמר לו ה' "אל תירא מרדה מצרימה" – משמע שהוא פחד. יעקב חשש להשפעת הגלות וטומאת ארץ מצרים על הדורות הבאים. רק כאשר באה ההבטחה האלוקית "אנכי אעלך גם עלה" - שתי עליות, עליה פיזית ביציאת מצרים, ועליה רוחנית במעמד הר סיני, נרגעה המיית לבבו של יעקב. יעקב דאג לחינוך הילדים ורצה שידעו שהם מהווים את התשתית לבנין בית ישראל, ולא הסתלק מן העולם עד אשר ראה את צאצאיו הרבים הולכים בדרכו.
אכן חינוכו של יעקב הניב פירות, וכל בניו המשיכו בדרכו. במיוחד ניכר חינוכו של יעקב בבנו יוסף, ששהה עשרות שנים מחוץ לבית אביו לבדו בנכר ועמד בכל הנסיונות, הן בתחום המוסרי והן בתחום הממוני שבין אדם לחברו .
חז"ל דרשו , שלאחר שיעקב נתבשר שיוסף חי ואמר "אלכה ואראנו בטרם אמות", חזרה אליו רוח הקודש כנאמר "ותחי רוח יעקב". הוא צפה ברוח הקודש שיוסף 'מלך הוא ועומד בצדקו'.
יוסף אף השפיע מחינוכו הטוב על שני בניו מנשה ואפרים, שגדלו לבדם בסביבה של עובדי אלילים, בתוך התרבות העתיקה הקלוקלת של מצרים.
מנשה ואפרים זכו לשמש דגם לברכה שכל הורה מברך את ילדיו. יעקב אבינו אומר "ישימך אלקים כאפרים וכמנשה", כיון שחינוכם היה קשה יותר מחינוך שאר הילדים . מנשה ואפרים חיו בחברת בני נסיכים שראשם היה מלא בדברים בטלים, אך למדו תורה מיוסף למרות שכל יומו היה מלא בענייני המלוכה. לכן זו הברכה שכל הורה מברך את ילדיו, שאף אם יקלעו לחברה רעה, ימשיכו את דרך התורה של אביהם. זו האמת שעליהם לדבוק בה, למרות שהיא קשה.
יעקב אבינו לא הסתפק רק בשמירת הצביון, אלא החדיר במודעות של בניו שהימצאותם בארץ מצרים היא זמנית והם צריכים לחזור לארץ מכורתם, לארץ ישראל. לכן גם דרש שיקברו אותו בארץ ישראל מיד אחר מיתתו. הוא חשש שאם יקבר במצרים, הדורות הבאים יאמרו : 'הצדיק קבור במצרים, מדוע שנלך לארץ ישראל?!' היום אנו מכירים את התופעה שיהודים הגרים בארץ ישראל נוסעים להשתטח על קברי צדיקים בחו"ל, כל שכן שיש חשש שמי שכבר גר בחו"ל לא יחפוץ לעלות לארץ.
גם יוסף השביע את אחיו לפני מותו "פקד יפקד אלקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם" על מנת להחדיר לכל הדורות הבאים את הידיעה, ששהותם בגולה היא זמנית ומקומם האמיתי הוא בא"י.
לצערנו הרב יש כאלה שמסתפקים אם אחינו שאינם מתגוררים בארץ הם 'גולה' או 'תפוצה', כאילו מילת הקסם 'תפוצה' מתקנת את המצב. יהודי צריך לדעת , שגם אם מקומו כרגע בחו"ל, בשל אילוצים כלכליים או אחרים, מקום מגוריו הקבוע הוא בא"י.
אנו, תושבי ארץ ישראל, צריכים להכין את התשתית לקלוט את מליוני אחינו מארצות הפזורה, מתוך ידיעה ברורה שארץ ישראל שייכת אך ורק לעם ישראל. ההשגחה האלוקית נתנה לנו את הארץ הזאת כדי להחזיק בה, לבנות עליה, ולהכין את התשתית לקליטת אחינו מהגולה. ברור לכל, שלא ירחק היום בו הם יאלצו לעזוב את ארצות הנכר בגלל שנאת הגויים.
ומי יתן והדברים הללו יתרחשו במידת החסד ולא במידת הדין.
יהי רצון שנזכה להמשיך את דרכו של יעקב אבינו לשמור על ייחודנו, לשמור על חיי קדושה וטהרה, לשמור על ארצנו השייכת אך ורק לעם ישראל, ולהחיל ריבונותנו על כל מרחביה.
