השנה אנו קוראים בפרשיות 'ויקהל -פקודי' גם את פרשת 'החודש'. זו אחת מארבע פרשיות שתיקנו חז"ל לקרוא בחודש אדר, כהכנה לקראת חג החירות, חג המצות. המצווה הראשונה שמשה רבנו מוסר לעם ישראל היא "החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה". מפסוק זה למד הרמב"ם את מצוות קידוש החודש ועיבור השנה.
המוסלמים מונים רק לפי שנת הלבנה, ולכן חודש הרמדאן מתקיים אצלם לפעמים בקיץ ולפעמים בחורף. הנוצרים מונים רק לפי שנת החמה ללא קשר לשנת הלבנה,ואז בעיצומו של חורף מתחילה השנה, למרות שאין שום שינוי בטבע. גם חלוקת הימים אצלם היא ללא קשר לטבע העולם, בחצות הלילה מתחיל יום חדש למרות שאין שום סימן במציאות על שינוי כלשהו.
הלוח העברי מבוסס על פי הטבע המתרחש בעולם. הלילה תמיד מתחיל מצאת הכוכבים והיום מזריחת החמה. החודשים מתחילים לפי מולד הלבנה. כל חודש הוא כט ימים יב שעות ותשצ"ג חלקים. לפעמים החודש מלא ולפעמים חסר, מפני שאי אפשר לשייך חצי יום לחודש הקודם וחציו לחודש הבא. גם מועדי ישראל קשורים לעונות השנה הטבעיות. פסח צריך לחול באביב, שבועות שהוא גם חג הביכורים יחול בזמן קציר חיטים, וסוכות באסיף, ולכן בכל תשע עשרה שנים אנו מעברים שבע שנים כדי לצמצם את הפער בין שנת החמה לשנת הלבנה.שנה חדשה מתחילה בתשרי שיש בו שינוי בטבע, הימים מתקצרים והלילות מתארכים.
הרמב"ם סובר, שבזמן שיש בי"ד סמוכים, המצווה היא שבית הדין מקבל עדים שראו את המולד ביום השלושים ומקדשים את החודש, וכשאין עדות כזאת - מעברים אותו. בזמן שאין סמוכים בפועל, הלכה למשה מסיני, שמקדשים על פי חשבון הלוח שהכין הלל הנשיא האחרון. כיום שאין לנו סמוכים, יושבי א"י שמסכימים מתי חל ראש חודש הם אלו שעליהם אנו סומכים. ומוסיף הרמב"ם, שקיומה של האומה מותנה בהיות בניה בארץ ישראל, אפילו הם רק עשרה אנשים, שקרויים עדה. גם בתקופות הקשות ביותר שארץ ישראל היתה חרבה, במיוחד ארץ יהודה והשומרון, בארץ הגליל היה תמיד קומץ יהודי קטן שמעולם לא גלו, והם היוו את קיומה של האומה. מכאן אנו רואים שיסוד קיומו של עם ישראל הוא היותם יושבים בא"י. אילו היינו מדמים מצב שלא היו נמצאים יהודים בארץ, אומר הרמב"ם, "חלילה לאל מעשות זאת שהבטיח שלא ימחה אותות האומה". עצם העובדה שיושבי א"י מסכימים שביום פלוני יהיה ראש חודש ולאחר שבועיים פסח – זו החלת הקדושה של החודש, וכך נקבעים המועדים. זהו אחד מהנסים הגלויים בימינו, שכל חכמי ישראל מכל העדות והחוגים מסכימים על הלוח העברי, למרות שאין כמעט נושא שאין בו מחלוקת הלכתית או השקפתית. משום כך הקדים משה רבנו את ענין קידוש החודש.
הרמב"ן כותב על פרשת החודש, שהזמן הוא הדק שבנבראים, ולעם ישראל יש מעלה שהוא יכול לקדש את הזמן. חז"ל אומרים, מקדש ישראל והזמנים – ישראל דקדשינהו לזמנים, מה שאין כן אצל אומות העולם. אצלם אין מושג של אכילת מצווה, אך ביהדות יש סעודת מצווה בשבתות, בחגים, בברית מילה, בפדיון הבן, בחתונה וכו'. זוהי מעלתם של ישראל שיכולים לקדש לא רק את החומר, אלא גם את הזמן שהוא הדק שבנבראים.
לכן לפני שנתנו לעם ישראל המצוות, הקדוש ברוך הוא מזכיר להם את סגולתם ומעלתם, שיכולים לקדש אפילו את הזמן שהוא הדק שבנבראים, ורק אח"כ המשיך לצוותם את שאר המצוות.
יהי רצון שכל עם ישראל יפנים את גודל סגולתו ומעלתו ויבין את משמעות החירות, ואם באמת נרצה כולנו להיגאל, הקדוש ברוך הוא יחיש קץ גאולתנו בקרוב בימינו.
