מה יותר מנחם ומחמם את הלב מצנצנת עוגיות על השיש? ביס קטן ומתוק שאפשר לחטוף באמצע היום, בתחילתו או בסופו, עם תה או קפה, או בלי כלום בכלל. אולי אתם מדמיינים את הצנצנת הזו רק בבתים של אופים מדופלמים, אבל הכנת עוגיות בשגרה מתאימה לכל אחד. על בסיס שיבולת שועל או קמח כוסמין, עם או בלי חמאה, מגולגלות או מצופות- הכנת עוגיות יכולה להיות משימה שהיא לא רק פשוטה בהרבה ממה שאתם חושבים אלא מהנה ממש. עשר דקות, מרכיבים שיש בכל מטבח וחצי שעה של סבלנות- וגם השיש שלכם יוכל להתהדר בצנצנת משמחת ופופולרית במיוחד. הינה כמה רעיונות לבסיסיי עוגיות שאפשר לתקתק ברגע וליהנות מהן כל השבוע
שיבולת שועל היא דרך קלה להפוך כל עוגייה לבריאה ומהירה יותר. שיבולת השועל משביעה לאורך זמן, ככה שגם אם אתם חוטפים עוגייה על הדרך, יעבור יותר זמן עד שתהיו רעבים לעוגייה הבאה. תוכלו להכין אותן קטנות ופריכות או גדולות ורכות, הן לא שבירות במיוחד, ותוכלו להוסיף אליהן כמעט כל דבר! אחד היתרונות בשיבולת שועל הוא היכולת שלה להתאים את עצמה למגוון תוספות: אגוזים, שוקולד, קוקוס טחון, צימוקים ועוד. הן יכולות להיות גרסה מזינה של עוגיות שוקולד צ'יפס, גרסה מושחתת של גרעינים וזרעים, או גרסה משביעה לעוגיות חמאת בוטנים. להכנה מהירה עוד יותר, עדיף לבחור בשיבולת שועל טחונה על פני הגרעינים השלמים. וכדי שלא תצטרכו להכין אותן כל יומיים מחדש: עדיף להכין כמות גדולה בהרבה, שיהיה גם לנשנש מעל השיש וגם לשלוח בשבוע הקרוב לבית הספר. הן נשמרות מעולה בהקפאה ומושלמות כל בוקר מחדש עם קפה חם בצד.
אולי הרעיון יישמע מפתיע לחלקכם, אבל מהבצק המשובח של עוגיות המעמול הנוסטלגיות אפשר להכין מגוון מסחרר של עוגיות בטעמים מפתיעים. ממרח נוטלה, לוטוס, ריבת חלב או ריבת תפוחים- כל בצק יכול להתמלא בדרך ייחודיות, כל צנצנת תיראה מעט שונה וכל ביס יהיה אחר. מעבר לכמות האפשריות שבמילוי כל רולדה, אחד היתרונות בעוגיות האלה הוא בפשטות ההכנה שלהן- גלגול אחד שהופך תוך רגע לתבנית מלאה ספירלות יפהפיות שקשה להפסיק להביט בהן, ועם סיום האפייה יהיה קשה להפסיק לאכול. את העוגיות האלה כיף להכין עם ילדים, ולראות יחד איך הקסם קורה.
עוגיות מושלמות למי שמחפש למלא את הצנצנת בפינוק טעים ומזין שהוא גם פרווה. עוגיות טחינה לא צריכות כלום- רק יוצאות מהתנור וכבר נחטפות. אז אפשר להישאר עם הגרסה הנקייה והחלקה שלהן, אבל גם ניתן לשדרג אותן בקלות בכמה דרכים. קלסיקה נוסטלגית היא כמובן נעיצת שקד אחד (או אגוז מלך) במרכזה של כל עוגייה. לחילופין אפשר לבחור באגוזים קצוצים כמו פקאנים, לחלוקה שוויונית יותר של הפריכות בכל ביס. דרך נוספת להוסיף עניין ואופי לכל עוגייה היא לא דרך המרקם אלא דרך הטעם: כדי להוסיף קצת עניין לטעם הטחינה הבסיסי, אפשר להשתמש בתבלינים מתאימים באווירה מזרח תיכונית. כך למשל, קינמון הוא תבלין שעובד טוב עם הטעם האגוזי של השומשום, אך גם קצת הל וציפורן ישתלבו בעוגיות בטבעיות (חשוב לשים מעט ולא להגזים, כדי למנוע השתלטות טעמים גסה).
הדרך הבטוחה והזריזה למלא את הבית בריח משגע, ואת הבטן בטעם נימוח, מתוק ומאוזן. חמאה היא בסיס מפנק לכל עוגייה, ובין אם תוסיפו לתערובת גרידת לימון, תפוז או קוקוס, העוגיות המעודנות האלה כנראה ישאירו מהר מאוד פירורים. הסיבה היא פשוטה: אי אפשר לטעות בנימוחות של עוגייה עם חמאה בהשוואה לעוגייה עם שמן. המרקם החלקלק והשמנוני, לצד הניחוח החלבי הכבד הם רק חלק ממה שהופכים את העוגיות האלה לקלסיקה בקופסאות פח, או במקרה שלכם, בצנצנת זכוכית. וכאילו שזו לא סיבה מספיק טובה לבחור בהן, משך ההכנה שלהן קצר במיוחד (אם בוחרים במיקרו לריכוך החמאה על פני הפשרה בטמפרטורת החדר). בין אם העוגיות האלה עומדות לשמח את השכנה שילדה, את החברים בעבודה או פשוט את בני הבית, במה שנוגע לעוגיות חמאה, תמיד כדאי להכפיל ולשלש את הכמויות, כדי שיישאר משהו לפחות למחר.
