"שופט רואה טלוויזיה בערב וקורא 'הארץ' בבוקר"

מי אתה?

שמואל מידד  (זנגי) נשוי לאתי, תושבי חברון קרוב ל 37 שנים.  הורים לתשעה ילדים. ונכדים? "ברוך השם. אחרי מניין נכדים כבר הפסקנו לספור"...

ההתחלה:

לפני כשמונה עשרה שנה ראיתי תופעה חדשה של ארגונים עויינים שמגיעים לארץ, מחפשים אזורי חיכוך רגישים, במיוחד ביהודה שומרון ועזה, מטרידים חיילים ואזרחים שגרים שם.

הארגונים פועלים בשיטות רעות ומתוחכמות כדי להשיג את המטרה שלהם - מלחמה בתהליך שיבת ציון וגירוש היהודים מהארץ שלנו. פעולות של אותם גורמים, ותלונות שווא גרמו לתיקים להיפתח והצריכו מענה.

מלחמה תודעתית:

אחד הדברים ש"הזיזו אותי" לעשות משהו הוא לינץ' שבוצע בשני חברים טובים שלי, דוב דריבן ויהושפט תור בו נרצח דוב הי"ד ויהושפט נפצע קשה מאד.

שניהם אנשים מאומנים ביותר מבחינת לחימה מצד אחד, ומצד שני הם אנשים שחיפשו את שקט המדבר והקימו את חוות מעון.  תלונות השווא החוזרות ושיתוף הפעולה של מערכות האכיפה  עם הארגוניים העוינים  הביאו לתחושת נחיתות בזירת הרצח.
אז הבנתי שמתחיל עידן חדש של מלחמה. לוחמה תודעתית ומתוחכמת יותר.

הגנה על חיילים:

אנשים שנשלחים להגן על כולנו מוצאים את עצמם עם אזיקים על הידיים מרצים תקופות ארוכות של כלא. רק השבוע חגגנו שחרור של אחד מהם, לוחם מג"ב בן דרי שאחרי עשרה חודשים בכלא וכמה שנים של מעצרי בית שוחרר סופית. 

איילת שקד:

עשתה הרבה דברים טובים  ומצד שני אפשרה וגיבתה עינויים של בחורים בתיק דומא ועוד הפרות זכויות אדם כמו אצל הנערים שנחקרו בשב"כ ושוחררו ללא אישום.  היא גיבתה את השב"כ והפרקליטות וכשוחררו  וכשבית המשפט פסל הודאות שניגבו בעינויים אפילו מילת התנצלות לא שמענו ממנה.

אני מדגיש שאינני מזוהה עם שום מפלגה או גורם פוליטי ומעולם לא הייתי, אך זו האמת. וצריך לומר אותה.

מחלקה אזרחית:

המחלקה האזרחית שלנו הוקמה לפני כ 4  שנים. התלבטתי הרבה אם יש לה מקום, כיוון שמדובר  במערכה משפטית  המצדדת פעמים רבות  בצד הלא יהודי במלחמת עם ישראל על ארץ ווישראל . פניה לערכאות שלא רואות עצמם מחוייבות לתורה. 
התייעצתי עם גדולי תורה . שחייבו  מהלך שמטרתו   היא "להציל מידם" ולהרתיע שוטרים אלימים ומערכת עוינת. בהמשך התפתחנו ואנו מעסיקים עוד עובדים לעסוק בטיפול בנפגעי טרור בייצוגם על פי חוק נפגעי העבירה.

המחלקה היהודית בשב"כ:

מזיקה לעם ישראל ומיותרת. צריך לפרק אותה.

הרב דרוקמן:

יש לי המון הערכה אליו את התקופה שלמדתי אצלו אני זוכר לטובה. מרגיש הכרת תודה גדולה על חינוך לאומי של אהבת ה' העם והארץ. חינוך שמוזרק ישר לוורידים.

פרוייקט גיוס ההמונים:

התחלנו יפה לפני כחודש ואחר כך נכנסנו להפוגה בעקבות התעסקות עם מעצר הנערים מפרי הארץ שדרש מאיתנו המון משאבים וכוח אדם. כעת אנחנו ממשיכים במרץ ואנו מבקשים שהציבור יעזור לנו לעזור לעם ישראל.

הזירה התקשורתית:

למדנו עם השנים שההחלטות בבתי המשפט רחוקות מלהיות מדע מדוייק. יש בבית המשפט אפילו מילים מכובסות שאומרות "בית המשפט בתוך עמו יושב".

בית המשפט רואה טלוויזיה כל ערב וקורא עיתון הארץ כל בוקר. אין ספק שהוא מושפע מכך והעינייניות והאובייקטיביות נעלמות. לכן המסרים שבתי המשפט מקבלים מהציבור חשובים מאוד. 

הרב מרדכי אליהו:

ענק שבענקים. חד מאד. תמך בחוננו ובי אישית. הוא חיזק אותי לעזוב את עיסוקי הקודמים ולהתמסר לפעילות חוננו.

חברון: תחושה של זכות גדולה לגור במקום קדוש. להתפלל מידי יום במערת המכפלה, עם אדם וחווה והאבות הקדושים. שמח לגור ביישוב שהמטרה שלו היא להיאחז בעיר האבות.

ממיגון לזקיפת קומה:

בתקופה ארוכה של ירי בתחילת האינטיפאדה השניה לעבר הישוב היהודי סירב היישוב היהודי בחברון להתמגן ובכך גרם לכוחות הבטחון לטפל ברוצחים משכונת אבו סנינה הצופה על היישוב היהודי. השכונה ממנה יצא הרוצח הארור של אורי אנסבכר הי"ד.   

עורכי הדין:

אני רוצה להודות לכלל הצוות המסור שלנו, כל אחד תותח בתחומו. עדי קידר על מחלקת המעצרים הפלילית. מנשה יאדו שמנהל את המחלקה האזרחית, חיים בלייכר שמנהל את מחלקת נפגעי הטרור, דוד כהן ואריה קוניקוב שמאיישים 24 שעות את מוקד חוננו. דוד שדואג גם לתיפעול הארגון.  אני רוצה גם להודות לערן שוורץ שמנהל לנו תקשורת נכונה. וכמובן משה פולסקי על מחלקת כתבי האישום. אורי קירשנבאום על כתיבה ולוביליזם וקשרי החוץ. אני מבקש להודות גם לכלל עורכי הדין החיצוניים שמסייעים ועובדים גם הם במסירות גדולה. 

פרשת העינויים:

בלתי נתפס איך יהודים מסוגלים לעשות כך לאחים שלהם. 

על זה נאמר שהשנאה מקלקלת את השורה. הרי בשב"כ יודעים שעדויות כאלה ייפסלו. ולא מדובר רק בחוקרי השב"כ עצמם אלא כל הדרגים מלמטה עד למעלה שידעו, אפשרו, ונתנו לזה יד.

אסירים לאומיים:

לא צריך להיות גאון או רב מקובל כדי להבין את הנזק של התעללות כזאת. הן בחקירות והם בתנאי מעצר מפלים לרעה.

אנו רואים סבבים חוזרים ונשנים של שחרורי מחבלים, לא רק כנגד יהודי חטוף אלא בכל חג מוסלמי, כאשר האסירים הלאומיים נשארים בכלא בתנאים קשים יותר ממחבלים ומרוצחים. איך אמר לנו הרב מרדכי אליהו? "אין לך צעקה שמגיעה עד השמים ובוקעת שערים כמו הצעקה של אנקת אסיר".

המערכת המשפטית:

המערכת המשפטית הכוללת שב"כ, שוטרים שופטים ועוד,  גורמים בעצמם ע"י התנהלותם לעוד ועוד אנשים לאבד את אמון. כל זה מוביל לכך שגם הרבנים המתונים ביותר מצטרפים למחאות נגד התנהלות השב"כ.

הרחקות ומעצרים בענישות מינהליות: יש משפחות ש"זוכות" בשעות קטנות של הלילה לביקור של מספר סוואנות מלאות שוטרי יס"מ. הם נכנסים לבית המשפחה ומעירים את ההורים כדי לבדוק אם הילד נמצא. התופעה המנהלית היא תוצאה של שחיתות ערכית ומשפטית. אני לא מבין איך לא קם שופט אחד בכל הארץ ומוחה וזועק נגד התופעה.  הרי כך עוקפים את בית המשפט. שופט אחד שיזעק: איך אתם עוקפים אותנו ואת הצורך שלכם להאשים עפ"י ראיות ואת הצורך של בית המשפט לשבת ולדון על הראיות ולהחליט. ועוד קוראים לזה דמוקרטיה.

גאולה:

"חוננו ה' חוננו כי רב שבענו בוז" מחכים בציפיה ליום בו "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה"