לכבוד כנס דיני ממונות ה-27 שוחחנו עם הרב ד"ר רצון ערוסי (74), רבה של קרית אונו וחבר מועצת הרבנות הראשית, מייסד ויו"ר ארגון הליכות עם ישראל.
בתי הדין לממונות
"לצערינו הרב משפט ישראל נדחק לקרן זוית רק לנושאי אישות, וגם שם הסמכויות הולכות ומצטמטמות. לכן אנו רוצים להחזיר עטרה ליושנה, ולגרום לכך שבתי הדין לממונות ידונו על פי דיני תורה. בשלב זה יבואו בעלי הדין אליהם על בסיס בוררות כיון שאין להם סמכות חוקית.
אבל כך יצאו תחת ידיהם פסקי דין על פי דיני תורה, ולפחות נרוויח גם שדיני ממונות ייושמו במציאות המודרנית הלכה למעשה, וגם ששלומי אמוני ישראל ידונו על פי דין תורה. המגמה המאוחרת יותר תהיה שבתי הדין יקבלו תשתית משפטית מוכרת על פי המדינה וגם תשתית כספית".
דין פלילי על פי התורה?
"כידוע שאף על פי שאין לנו סנהדרין, ואין לנו דיינים סמוכים, תורת ישראל היא תורת נצח ותמיד הקנתה לדייני ישראל ולרבניו כלים ואמצעים שיוכלו לדון ולהורות גם במצבים הכי קשים. כך למשל בדין הפלילי, ההלכה מאפשרת לדון בעניינים עונשיים בהוראת שעה. לכן אין ספק שברמת העיקרון הדבר אפשרי.
ברמת המעשה אני מפקפק כי גם המדינה לא תאפשר זאת, וגם לו יצויר שנניח יתרחש נס והמדינה תאפשר לנו בתחומים מסויימים לדון, הרי שעדיין אנחנו צריכים להכשיר את הדיינים לתחום הפלילי שהוא שונה מדיני ממונות, ובו אין לנו מסורת גדולה, במיוחד לגבי המציאות המודרנית. אבל ככל שאנחנו נקדם את משפט התורה בדיני הממונות לא ירחק היום שבעז"ה נתקדם גם לעסוק בדין העונשי".
כנס דיני ממונות
"הכנס השנה הוא ברוך ה' ה-27 במספר, והוא כנס עולמי שבו כל שנה אנחנו מאתגרים את רבני ישראל, הדיינים והמשפטנים בנושאים אקטואליים. על ידי זה שנותנים הרצאות ושיעורים, ואנחנו מכנסים את ההרצאות בקובץ 'שערי צדק', משפט התורה מתעשר בעוד כרך ועוד כרך ,שבו יש התייחסויות למציאות חיינו המודרנית, הכל כדי לפתוח צוהר להסתכל על החיים המציאותיים שלנו לאור התורה.
השנה הכנס עוסק בנושא ההפגנות במרחב הציבורי, גם מההיבטים של אחריות נזיקית. למשל אם חוסמים עורקי תנועה חשובים ונגרמים נזקים לאותם בני אדם שנחסמים, או כאשר מפגינים ליד בתים פרטיים, יכולה להיות פגיעה בצנעת הפרט".
לא רק דתיים
"בציבור הדתי אט אט גוברת התובנה שצריך את בתי הדין לממונות ומייסדים עוד ועוד בתי דין, ורואים בכך מחויבות ואתגר.
אבל גם בקרב הלא דתיים, ברוך ה' יש שופטים שמפנים אלינו לבתי הדין, וגם עורכי דין שאינם דתיים מגיעים אלינו ונחשפים ליעילות ולצורת הפעילות של בתי הדין ומתרשמים, וחברא חברא אית ליה ובאים אלינו".
הדתה
"אתה שומע בתקשורת הדתה, אבל זה מיעוט קולני שיש לו את המכשיר האדיר הזה שנקרא תקשורת, והוא מספק להם במה והם יוצרים מצג כאילו זוהי הדעה הרווחת בקרב אחינו הרחוקים מתורה ומצוות.
כרב עיר אני רוצה לומר שבקרב אחים שרחוקים מתורה ומצוות יש יחס חיובי לתורה ולמסורת, ולכן אל נחוש לתעמולות הללו. ברור שצריך לדחות את התעמולות הללו, כי במקביל ישנה שנים רבות תופעה של "הדחה" מתורת ישראל. אך לא צריך להתרגש מכך אלא לפעול באופן מכיל ואוהב ומחבק ונתקדם אט אט לגאולת ישראל".
הנהגה ציבורית על פי התורה
"ברור מעל לכל ספק שאנחנו צריכים לגרום לכך שרבני ישראל לא יהיו רבנים מצומצמים שבאים ומטפלים רק בכשרות, אבלות, וחופה וקידושין, אלא שתהיה להם ראייה והתייחסות לכלל ישראל, וידעו כיצד להתמודד עם הבעיות האקטואליות והשיח הציבורי. יש רבנים כאלו, אך זה לא מספיק וצריך אט אט להכשיר את הרבנים לתפוס את מקומם כמנהיגים בחברה הישראלית".
מורשת ותרבות יהדות תימן
"אתה נוגע בעצב רגיש מאוד מאוד. אני ברוך ה' נולדתי בתימן ועליתי לארץ בגיל 4 וגדלתי בבית שחי את המורשת של יהודי תימן. אבל למדתי בישיבת הדרום, בישיבה גדולה חברון, והיום אני רב עיר של כל החוגים וכל העדות ומכיר את כל המנהגים, וברוך ה' מכיל את כולם מתוך אהבה וחיבה.
מתוך היכרותי את מורשתה, ובהשוואתי אותה למורשת הספרדית והאשכנזית על כל גווניהן של המורשות הללו, אני אומר שיהדות תימן זה הפריזר של העם היהודי. יש שם מנהגים עתיקי יומין מזמן המשנה והתלמוד ואפילו מזמן המקרא, ושמו את המנהגים העתיקים הללו בהקפאה בעדה התימנית ומי שרוצה להתחבר לשורשים המקוריים, יתוודע אליהם ויראה כמה מושכל וכמה נהדר המקור היהודי הקדמון.
מזה הוא ישאב גם למקור שהוא רגיל אליו שהוא יותר מאוחר. תאר לעצמך שאם אנחנו יהודי תימן חס ושלום אבלים, הולכים עם הטלית חשופי כתף כמו שכתוב במקרא איך שיצאו חלוצי כתף בלווית חזקיהו המלך, מתרגמים את התורה בצד הקריאה, כל אחד קורא בתורה לרבות ילד קטן בן 5-6 שכבר עולה לתורה ועוד. צריך לחבר את הישן אל החדש, ותתקבל יהדות נפלאה ומופלאה".
ילדי תימן
"אין ספק שזו פרשיה עגומה מכוערת ומכפירה, לא ברמה העדתית אלא הלאומית. אוי לנו שנמצאו גורמים שלא טיפלו בעניין בצורה הנכונה, ואני מתבטא מאוד מאוד בעדינות. אני מודע לכך שהיו חבלי קליטה ועלייה קשים מאוד, במדינה שרק קמה, על זה אפשר לסלוח.
אבל הבעיה היא אחרת שהיו גורמים שבאמת טיפלו בצורה לא נכונה, ועוד יותר חמור מכך, שהגורמים השלטוניים העלימו אותה, וקבעו חיסיון ל-70 שנה במקום לפתוח את הפרשיה כבר בראשיתה ולטפל בה, ואז היינו היום כבר מאחורי הדברים האלה, בלי הרבה בעיות שיכולות לצוף ואין להם חלילה פיתרון. אני מקווה שעם הפעילות של ח"כ נורית קורן והרבה ארגונים, נגיע לסיומה של הפרשה העגומה הזו על הצד הפחות רע".
עבודה בעיניים 1 כ"א אדר תשע"ח 16:38 אלי