בחג הסוכות בו אוחזים את ארבעת המינים המסמלים את האחדות בין חלקי העם, פעילות בית חב"ד עמק המעיינות בראשות רועי תור (40) הולכת ומתעצמת, כאשר את התאגדות ארבעת המינים, מנסה תור ליישם בפועל בחיים ובפעילות המשותפת עם בני הקיבוצים באזור.
תור, שגדל בקיבוץ רשפים של השומר הצעיר, החליט לאחר מסע תשובה אישי שכלל תחנות בהודו, צפת, תל אביב ורחובות, לחזר לפני כ-12 שנה לעמק בית שאן במטרה להפיץ את היהדות דווקא במקום בו גדל.
לצד פעילות בבית חב"ד "עמק המעיינות" שפתח בביתו בבית שאן, כוללת הפעילות הקבועה של תור שיעורי תורה בקיבוצים, ליווי אישי בנושאי יהדות, ופעילות בגנים ובמוסדות החינוך, בעיקר סביב חגי השנה.
ומתברר כי גם בקיבוצים הנראים לכאורה רחוקים מחיי יהדות, תופעת התשובה הולכת וגדלה, כאשר במרכזה בני קיבוצים החוזרים לכור מחצבתם, ומשתלבים בקיבוץ גם כשהם מקיימים את אורח החיים החדש. בקיבוצי עמק יזרעאל ועמק בית שאן הולכת התופעה ומתרחבת, ותור מספר כי היא כוללת רמות שונות של התקרבות ליהדות.
בראיון לקול היהודי מספר תור על התופעה ועל סיפורו האישי. כך למשל, תור מספר על זוג מבוגר יחסית מאחד הקיבוצים שעשה תהליך תשובה בשנים האחרונות ונותר להתגורר בקיבוץ.
"זה הבית שלהם ואין להם שום עניין לחפש בית אחר. אמנם צריך בשביל זה הרבה אומץ, פתאום לשנות את הלבושים, האשה הולכת עם כיסוי ראש, אבל זה אפשרי. יש כאלה שעושים תשובה, שומרים כשרות ושבת וטהרת המשפחה ופחות עושים שינוי בסממנים חיצוניים, ויש אנשים שלא שומרים כלום אבל באים לשיעור תורה וזה חשוב להם והם מתחברים. זה מופיע בכל מיני צורות".
"יש שינוי כללי של פתיחות בכל החברה הישראלית", מסביר תור בשיחה שאנחנו עורכים בחדר ההתוועדויות רחב הידיים בבית חב"ד בבית שאן.
"מצד אחד בקיבוצים עצמם יש שינוי מאוד משמעותי באווירה. כשאני הייתי ילד לפני 30 שנה, הקיבוץ היה מאוד חד גוני, מאוד שמאלני ומאוד אשכנזי ומאוד אנטי דתי. היתה סלידה מכל מי שהוא לא בציור שלך, ושמרו מאוד חזק על החומות. אבל במשך השנים החומות מתמוססות, נכנסו פתאום אנשים מבחוץ והם הביאו איתם רוח חדשה", הוא מתאר.
"למרות שזה עדיין לא הכי קל להיות דתי בקיבוץ, וזה מזמן הרבה התמודדויות, יותר ויותר אנשים עושים את זה ומרגישים עם זה בנח. יש אנשים שבנסיבות מסוימות לא רוצים או לא יכולים לעזוב, למשל משפחה שרק אחד מבני הזוג חזר בתשובה, אבל גם רואים אנשים שחוזרים לקיבוץ לאחר תהליך התשובה, ובקיבוצים לאט לאט מתחילים לאכול את התופעה הזאת ולקבל אותה".
לדבריו, התופעה קשורה גם לפתיחות שנוצרת בציבור הדתי, ובעיקר לכך שתופעת התשובה כיום מתאפיינת פחות בריצה להסתגרות ב'מאה שערים', ויותר פתיחות לעולם הקודם.
"יש כיום רוח שקיימת בעולם היהודי של יותר סובלנות. גם העולם החילוני (ותור מדגיש הוא אינו אוהב את המילה הזו א"ג), הוא יותר דתי, וגם העולם הדתי יותר מסוגל לראות את הטוב והיופי והערכים שיש בעולם השני. יש מגמה של התכללות. עדיין רואים שיש פחדים מהעבר, אבל בגדול זה הולך לכיוון הזה של לחיות ביחד בלי פחד".
סיפורו האישי של תור שזור בחיפוש עצמי מגיל צעיר, והשגחה פרטית שכיוונה אותו לחזרה בתשובה, ולמציאת דרכו בתוך עולם היהדות עד שהגיע לחסידות חב"ד.
"שני ההורים שלי מקיבוצי השומר הצעיר וגדלתי בלי שום כיוון כזה, אבל בגיל די צעיר התעורר אצלי צורך לחפש משמעות. זה התחיל עם שיעורי פילוסופיה שפתחו לי את האופקים ואז עברתי לתורות המזרח והייתי עסוק במשך גיל ההתבגרות בכל מיני שאלות קיומיות".
לקראת סוף השירות הצבאי יצא תור לחופשה עם חברים בכנרת, והלילה שעבר שינה את חייו.
"מצאתי את עצמי יושב עם חבר, ודיברנו על כל מיני תובנות ודברים שנבנו אצלי במשך השנים ומעולם לא שיתפתי בהם אף אחד. זה נמשך כל הלילה, וזו היתה ממש חוויה רוחנית. בבוקר הוא פתאום אמר לי: אז אתה אומר בעצם שיש אלוקים? זו היתה אמירה שאף פעם לא אמרתי לעצמי, אבל מתוך השיחה שבה בעיקר אני דיברתי והוא הקשיב, זו היתה המסקנה שלו.
חזרנו הביתה ופתחנו מיד תנ"ך וקראנו בבראשית את סיפור הבריאה, והרגשתי שזו חוויה רוחנית עוצמתית, התגלות פנימית והרגשת אלוקות ברמה של ידיעה ולא רק משהו שכלי. אחר כך הבנתי שזה איזשהוא גילוי של הנשמה", הוא משחזר.
"באותו רגע ידעתי שאני חוזר בתשובה. לא ידעתי איך להתחיל את התהליך כי לא הכרתי אף אדם דתי, אבל ידעתי שהיהדות והתורה זה אמת. ראיתי את עצמי כבר במאה שערים עם הגרביים וכל העניינים...", הוא צוחק.
בספרייה בקיבוץ מצא רועי סידור ישן, ואט אט החל ללמוד ולקרוא על יהדות. לאחר כמה חודשים של חיפוש אישי, החליט לטוס להודו למסע שנמשך שמונה חודשים. "הרגשתי שאני רוצה לראות מקרוב את תורות המזרח ולהבין סופית שזה לא בשבילי. בשלב הזה עוד לא שמרתי תורה ומצוות אלא הייתי בחיפוש יותר רוחני", הוא אומר.
באחת הפעמים ששהה בדלהי הגיע לבית חב"ד שהיה אז בראשית פעילותו. "בית חב"ד היה אז בקומה העליונה במלון וזה היה מקום שהפעיל קצת שבתות. ראיתי שם מודעה על קורס 'מדיטיציה יהודית' בדרמסלה, ואמרתי לעצמי שזה בדיוק בשבילי".
בדרמסלה התחבר רועי לדרור שאול, שליח חב"ד במקום ותלמידו של הרב יצחק גינזבורג, ושהה תקופה במהלכה נחשף לתורת החסידות ופנימיות התורה. בהמשך הטיול הגיע לסמינר 'ערכים' שנערך בתאילנד, ובעקבותיו הגיע לישיבת "אור יקר" בצפת, ישיבה לחוזרים בתשובה בסגנון ליטאי ספרדי.
לאחר כשנה של לימוד אינטנסיבי בישיבה וכניסה לתוך העולם התורה והמצוות, החל רצף השגחות פרטיות שגלגל את רועי לחסידות חב"ד.
"יום אחד עצרה אותי המשטרה צבאית על עריקות ממילואים. אחרי שהתברר שצווי הגיוס למילואים לא הגיעו אלי בגלל שהייתי בישיבה קיבלתי מאסר על תנאי, אבל כעבור זמן מה הגיע עוד פעם צו מילואים. לא ידעתי אם ללכת או לא כי מאוד פחדתי להתנתק מהישיבה. ראש הישיבה אמר שהוא לא יודע מה להגיד והיה שם איזה בחור שאמר לי שיש לו אחות חב"דניקית, וכל דבר הם כותבים ב'אגרות קודש' לרבי, והחלטתי לכתוב גם. אני לא זוכר את כל המכתב שיצא לי, אבל היה כתוב בו ש'כל דעביד רחמנא, לטב עביד', ו'יפוצו מעיינותיך החוצה'".
בעקבות התשובה החליט רועי לצאת למילואים, ומתאר אין ספור השגחות פרטיות מופלאות עם חותמת של הרבי מליובאוויטש באותה תקופה. כך למשל המפקד האישי שלו התברר כחוזר בתשובה שלמד באותו הזמן בישיבת חב"ד ברמת אביב בראשות הרב יוסי גינזבורג, דבר שהקל עליו את ההתמודדות במילואים. כבר בדרך למילואים עלה על טרמפ עם אדם שבדיוק החל תהליכי תשובה. הנהג שוחח עם רועי במשך שעות, סטה מהדרך והסיע אותו במיוחד ליעדו ועוד נשאר לשוחח עמו זמן ארוך.
"אפילו בסעודת שבת כאשר אירחו אותנו משפחה דתית לאומית מהישוב בו שמרנו, אמרתי להם שבשר אני אוכל רק חלק, אז בעל הבית ענה לי שזה בסדר כי אצלם שחיטת לובאוויטש כי יש להם איזה דוד חב"דניק שהוא שוחט...". כאשר חזר מהמילואים, הפתיעו אותו בשבת דרור שאול וכמה שליחי חב"ד מהודו שערכו בצפת שבת משותפת, מה שהיה "המכה בפטיש" מבחינתו. "פשוט בכל נקודה ראיתי את הרבי מכוון אותי".
תוך זמן קצר התגלגל לישיבת רמת אביב ובהמשך לישיבת 'דעת' של הרב יצחק ערד ברחובות, וב-12 השנים האחרונות כאמור הוא בבית שאן, מקרב ומתקרב.
