"אני מתאמץ ששם השם יהיה שגור בפי"

קשה לחשוב על דמות שכמעט הכריזה על מרד רשמי על כללי השיח התקשורתי בישראל כמו ינון מגל. מי שמצקצקים על הסגנון של ערוץ 14 מפספסים את הנקודה הזאת. זה לא רק התוכן, זה לפעמים עוד הרבה קודם: הכללים שהוכתבו על מה מותר להגיד וגם באיזו שפה מותר להגיד אותם. עד כמה מותר להכניס דיבורים שמגיעים מעולם של אנשים שמחוברים למסורת. האם לביטוי יהודי-ישראלי כמו "הקדוש ברוך הוא", מותר להיכנס לאולפן חדשות? מגל יצא למלחמה הזאת ונראה שהוא מצליח בה לא רע בכלל.  

"מי ששולט על ערוצי הטלוויזיה, הרדיו, העיתונות והאינטרנט, הוא זה שקובע מה נורמלי ומה לא נורמלי, מה נכון ומה לא נכון" מסביר ינון מגל כיצד הגענו למציאות שבה בלי ששמנו לב הוכתב לנו מה מותר ומה אסור לנו לומר בשיח הציבור בישראל "נוצר מצב במשך עשרות שנים שזרם מסוים השתלט על אמצעי התקשורת, אבל לא רק על אמצעי התקשורת, גם על האקדמיה, על מערכת המשפט, על הפרקליטות, על הצבא, על המשטרה".  מה שעשה את זה לחמור יותר ממקומות אחרים בעולם הוא שהחברה הישראלית היא לא הומוגנית, והיא מגוונת מאוד. 

"אבל בשנים האחרונות, מתחיל שינוי שבו במחלוקת הזו, בין התפיסה היותר ליברלית, פרוגרסיבית, חילונית, שמאלנית, לבין התפיסה היותר יהודית, יותר דתית, יותר לאומית, יותר ימנית, גם הצד השני מתחיל לקבל ביטחון"

    |אתם נורמלים

אבל השינוי הזה לפי מגל לא מתרחש עדיין במלוא עוצמתו בכל המערכות "למעשה, מוקד השלטון הראשון שבו יש פריצה, הוא התקשורת, בערוץ 14, גם במשטרה יש שינויים, ואפילו בצבא מתחיל שינוי, אבל במקומות כמו באקדמיה עדיין לא. גם בפרקליטות אני לא רואה שינוי. במערכת המשפט יש גיוון בערכאות הנמוכות אבל אבל זה לא קיים למעלה, ולכן דרושים  שינויים  חוקתיים. ערוץ 14 היה הסנונית הראשונה, שבאמת יצר, בתוך מוקד כוח שנשלט לגמרי על ידי השמאל, איזשהו מאחז שמאפשר קביעת סדר יום, והשפעה גם לשיח של הימין."

ולמאחז הזה יש חשיבות רבה: "פתאום אנשים מתחילים לשמוע שמה שהם חושבים זה לא משוגע, ולא מטורלל. המציאות הייתה לא הגיונית - להמוני אנשים  במדינה הייתה תפיסת עולם יותר דתית, יותר רליגיוזית, יותר אמונית, יותר מסורתית, והם במשך שנים צפו בטלוויזיה וחשבו שהם משוגעים כי זאת הייתה התפיסה, שמה שהם חושבים זה הזיות."

"וזאת הסיבה שלדעתי יש כזה באז סביב ערוץ 14, וכל כך הרבה אנשים עוברים אליו ונהנים ממנו, כי הם לראשונה מקבלים ביטחון בזהות שלהם. הם מקבלים ביטחון שהם נורמליים, שהם אנשים שהתפיסה שלהם לגיטימית, שאפשר לחשוב באופן שבו הם חושבים. וזאת אחת המטרות המשמעותיות שלי בתקשורת: להביא את הקולות האלה, לתת לאנשים תחושה שמה שהם חושבים זה בסדר."

באיזה סוגיות אתה חושב שהצלחת באמת לפרוץ את השתיקה הזאת, לשנות את כללי השיח? 

"קודם כל במובן האמוני. אני חושב שדווקא בגלל שאני לא נראה דוס, והשפה שאני מדבר היא לא דוסית, דווקא זה אפשר לי להכניס הרבה יידישקייט, ולנרמל דברים שלא היו קיימים בתקשורת. אני מתאמץ ששם השם יהיה שגור בפי. כמו שלהם יש ביטחון שהמדינה שלהם, גם לי יש את הביטחון הזה שהמדינה שלי, ואני לא מתבייש להגיד את הדברים, כי יש לי ביטחון בתפיסת העולם שלי. אני חושב שהרבה פעמים אנשים דתיים שגדלו בעולם הדתי, יש להם מצד אחד ביטחון שהם בדרך הנכונה, אבל מצד שני יש להם איזה סוג של רגשי נחיתות מול השמאל שכביכול בנה את המדינה. לי אין את זה, כי אני באתי משם. אני בא ממשפחה, מה שנקרא במרכאות 'בנתה את המדינה'. הייתי בסיירת מטכ״ל, אני מרגיש שיש לי את ה-DNA הזה, את החוצפה הזו. ובתוך זה, מצד שני, במשך עשרות שנים אני כבר חוזר בתשובה, ותפיסת העולם שלי היא תפיסה דתית אמונית."

"אני חושב שהשילוב הזה, מאפשר איזו פריצה קדימה, והשתלטות על מאחזים בתוך התודעה, שבהם המסר הוא: כן, ככה אנחנו מדברים, וזה לגיטימי, וזה בסדר, ואני מרשה לעצמי לדבר ככה, בגלל שאני מרגיש שזאת האמת ואני לא מתבייש להגיד אותה. זה דבר מאוד חשוב אחרי כל כך הרבה שנים של דיכוי ששידר שיש דברים שלא אומרים."

    |משיחיות זאת לא קללה

"מילים כמו בית מקדש ומשיח, היו דברים שיצאו מהלגיטימציה הציבורית, והיה חשוב לי להחזיר אותם. הרי אלו ביטויים בסיסיים שכל  יהודי אומר בכל יום. אז איך זה  נהיה קללה להגיד על מישהו שהוא 'משיחי'?איך זה נהיה הדבר הזה? אז לי חשוב להחזיר את היידישקאית הזה, הבסיסי, את המושגים הבסיסיים ביהדות, לא בקטע של להחזיר אנשים בתשובה, אלא של להחזיר עטרה ליושנה."

"אין לי בעיה שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה, אבל שה-DNA הבסיסי שלנו יהיה יהודי, עם זהות יהודית בסיסית, כי חוץ מזה שזו השליחות שלנו בחיים, זה גם המתכון לשרידותנו במזרח התיכון, שדורש מחירים גבוהים כדי להיות פה. ובלי החיבור לשורש, לא נוכל לשרוד פה."

אתה חושב שהימין צריך לסגל לעצמו את החוצפה הזאת?

"זה לא עניין של חוצפה, זה עניין של ביטחון, של אמונה, של נחישות, ושל לעמוד על הזכויות שלך ועל החירות שלך, לחשוב את מה שאתה רוצה, ולהיות מי שאתה רוצה."

אתה חושב שיש נושאים שעדיין הימין מפחד לדבר עליהם?

"כן, כן, יש בהחלט. אני חושב שלמשל, הסוגיה של ערביי ישראל היא סוגיה מורכבת. גם הסוגיה של התבוללות ונישואים עם גויים, היא סוגיה שאני כבר הרבה שנים מתעסק בה, אבל עדיין זה משהו שאנשים חוששים לגעת בו."

איך אנחנו מגיעים לזה שאנחנו נכתיב את השיח, ולא שהשיח שלנו יהיה רק לעומתי?  

"אני חושב שהתעסקות בטוב. לחדד את תפיסות העולם שלנו. ללמוד. להתיישב. להתפתח. צריך גם מה שנקרא לעשות טוב, וגם לסור מרע, צריך שזה יהיה משולב."