לשונות הגאולה • לקראת שבת - פרשת וארא

רגילים למנות ארבע או חמש לשונות גאולה, אבל בצורה מפורטת ישנן שבע לשונות גאולה, עם דגש מיוחד על הלשון השישית - ידיעת ה'.
פרשת השבוע (וארא) פותחת בהבטחת הגאולה המפורטת בכמה שלבים בשלשה פסוקים: "(1) לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי הוי' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: (2) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי הוי' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם: (3) וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי הוי'".
כידוע, חז"ל מונים כאן "ארבע לשונות של גאולה": "וְהוֹצֵאתִי, וְהִצַּלְתִּי, וְגָאַלְתִּי, וְלָקַחְתִּי", וכנגדן תיקנו ארבע כוסות בליל הסדר[א]. במקור אחר מדובר גם על לשון חמישית, "וְהֵבֵאתִי" (ואכן קיימת דעה שמצוה לשתות בליל הסדר כוס חמישית כנגד לשון זו). אולם אם נפרט יותר נגיע למערכת של שבע לשונות גאולה: "וְהוֹצֵאתִי, וְהִצַּלְתִּי, וְגָאַלְתִּי, וְלָקַחְתִּי, וְהָיִיתִי, וִידַעְתֶּם, וְהֵבֵאתִי", שלש לשונות בפסוק הראשון, שלש בפסוק השני והאחרונה בפסוק השלישי.

שבע לשונות – שבע מידות

מתבקש להקביל את שבע הלשונות הללו לשבע המידות (ז"ת), מחסד ועד מלכות, לפי הסדר מלמעלה למטה: "וְהוֹצֵאתִי" כנגד מידת החסד – עצם ההוצאה ממצרים היא החסד הגדול ביותר שה' עושה עמנו. "וְהִצַּלְתִּי" כנגד מידת הגבורה – שכן הצלה משמעותה הבדלה והפרשה מהצר הצורר (מצרים) וזוהי פעולה של גבורה. "וְגָאַלְתִּי" כנגד מידת התפארת – התפארת היא 'הגוף' ("תפארת גופא") הכולל את הקצוות, ומבואר בקבלה שעצם הגאולה ממצרים הוא לידת התפארת (פרצוף ז"א, תפארת ישראל) מתוך הרחם[ב]. שלש הלשונות עד כאן כתובות בפסוק אחד, כיון שזו יחידה שלמה של שלש מידות הלב (חג"ת), המגיעות לשלמות הגילוי בתפארת (התגלות החסדים בתפארת).
שלש הלשונות בפסוק השני הן כנגד שלש הספירות נצח-הוד-יסוד: "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים" – כנגד הזוג של נצח והוד, ב"ולקחתי" מודגש הכח העליון של הקב"ה הפועל בנו, וב"והייתי" מודגשת העבדות שלנו, מתאים לזה שספירת הנצח היא 'זכרית' ומשפיעה ("איהו בנצח") ואילו ספירת ההוד היא 'נקבית' ומקבלת ("איהי בהוד"). לפי הפשט, "ולקחתי" מתייחס למתן תורה – מתאים לכך שלפי הסוד גילוי החכמה בלב הוא בספירת הנצח, והנצח היא מדת משה רבינו שעל-ידו ניתנה תורה ("אורייתא מחכמה נפקת"). אם כן, "והייתי" מתייחס במיוחד לאהרן הכהן, כנגד מידת ההוד. "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי הוי' אֱלֹהֵיכֶם" כנגד היסוד – מפני שהיסוד ממשיך את הדעת, ופעולת החיבור של היסוד נקראת ידיעה ("והאדם ידע את חוה אשתו").
ואחרון חביב, בפסוק נפרד הקובע ברכה לעצמו, "וְהֵבֵאתִי [אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ]" כנגד המלכות – שכן ארץ בכלל, וארץ-ישראל בפרט, היא כנגד המלכות.

מצות הידיעה

והנה, הלשון "וִידַעְתֶּם" יוצאת-דופן מכל הלשונות, בכך שרק היא פונה אלינו ולא מדברת על ה' – ולכן ניתן לפרש אותה כמצוה, ולא רק הבטחה. ואכן ב"רעיא מיהמנא" (שבספר הזהר הקדוש) מבואר שזוהי מצוה – מצוה המוגדרת כמצוה הראשונה, שהיא ידיעת ה' "בדרך כלל", דהיינו בצורה כללית (שכן הידיעה המפורטת יותר מגיעה רק בשלב מאוחר יותר).
בדברי ה"רעיא מהימנא" מבואר עוד שלמצות הידיעה הזו תפקיד מרכזי בגאולה, מפני שרק כאשר אנו יודעים את ה' – אנו יכולים לקלוט את הניסים שה' עושה עמנו ולפרש אותם נכון. זהו לקח חשוב מאד גם לימינו: בדור האחרון ה' עושה לנו נסים גדולים, אך לצערנו אנו עדיין לא יודעים להכיר בהם כראוי. עלינו לדעת את ה', וכך נוכל לקלוט את נפלאותיו, ולזכות ל"כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת".