הפקודה שלא בוצעה: "הריסת היישוב שעלבים והריגת כל התושבים"

ערב מלחמת ששת הימים היה היישוב שעלבים קיבוץ ספר מבודד. אל"מ (מיל') צבי כספי, מפקד המקום בתשכ"ז, מספר על יום ההצלה מפקודת המבצע הירדנית להשמדת הקיבוץ. "מתיישבי יהודה ושומרון הם יחידת ה101 של היום". 

ביישוב שעלבים רבתי, השוכן בין מחלף לטרון לעיר מודיעין, מציינים מדי שנה בתאריך כ"ח אייר את 'יום שעלבים'. למרות שתאריך זה מוכר יותר כיום שחרור ירושלים, הר הבית והכותל המערבי, עבור תושבי היישוב הנושק כיום לעיר מודיעין ומונה מאות משפחות, מהווה יום זה תאריך מיוחד של זיכרון והצלה.

קיבוץ שעלבים הוקם בשנת התשי"א על ידי תנועת ההתיישבות של מפלגת 'פועלי אגודת ישראל', בנקודה אסטרטגית מעל עמק איילון, סמוך לגבול עם הממלכה הירדנית. מצודת המשטרה הבריטית בלטרון המשמשת כיום מוזיאון השיריון, הוענקה ערב מלחמת השחרור לחיילי הליגיון הירדני על ידי הצבא הבריטי הנסוג. הניסיונות של צה"ל הצעיר לכבוש את המקום, נדמו כגלים שהתנפצו שוב ושוב אל חומות המבצר המבוצר. 

בשנים שחלפו עד מלחמת ששת הימים, ידע הקיבוץ התקפות צלפים, אירועי ירי, מעשי שוד וניסיונות להשתלטות על יבול וקרקע. לצורך עיבוי ההגנה על הקיבוץ המבודד, הוקמה בשנת התשכ"ב ישיבת שעלבים שתלמידיה גויסו כלוחמי נח"ל ונטלו חלק בהגנה על המקום.

זמן קצר אחרי חג הפסח של שנת התשכ"ז החלו התושבים, חיילי הנח"ל ותלמידי הישיבה להתכונן למלחמה שאותותיה כבר נראו בבירור - בבניית מוצב קדמי, הכנת עמדות ובונקרים. הנשים והילדים התכוננו לישיבה ממושכת במקלט, ואחרים עסקו בהכשרת קברים לחללים שרק מספרם המדויק היה נתון בסימן שאלה.

עם עלות בוקר יום רביעי, כ"ח באייר, החלו הירדנים להפגיז את הקיבוץ באש תותחים. מגיני הקיבוץ השיבו באש מקלעים ומרגמות לעבר הירדנים במשך מספר שעות. כח שיריון ישראלי הצליח להבקיע את מערך ההגנה הירדנית במצודה המבוצרת ולכבוש את האיזור. הציפייה והחשש מפני קרב ממושך והרוגים רבים, הסתיימה בכיבוש מהיר של האיזור, וללא נפגעים כלל.

יומיים לאחר תום הקרבות, הגיע לשעלבים אלוף פיקוד המרכז, עוזי נרקיס ובידו מסמך מצמרר – פקודת המבצע של הליגיון הירדני לכיבוש שעלבים שנכתבה כחודש לפני פרוץ המלחמה. המסמך כלל מודיעין על היקף כח ההגנה, מספר האזרחים המשוער ומטרת המבצע.

"מטרת מפקדת החזית המערבית לבצע התקפה על היישוב שעלבים במגמה להרוס, להרוג כל מי שישנו בו ולחסל את היחידה הנמצאת בו. גדוד העתודה יבצע פשיטה על היישוב שעלבים במגמה להרוס ולהרוג את כל התושבים עם קבלת מלת הצופן(ברק). המשימה תבוצע לילית ובמכה אחת, פלוגת חיל רגלים וחוליית הנדסה גדודית לפריצה ולהריסה, פלוגת חיל רגלים + נשק מסייע לפלוגה, ועוד פלוגת חיל רגלים + כוח לחסימת תגבורת ליישוב".

כותב המסמך מדגיש הוראת חובה: "הריסת היישוב שעלבים והריגת כל התושבים", ומפרט כי "שוכנים במשק זה מספר עולים צעירים אשר הם עוסקים בחקלאות וגידול בקר ולול. במשק נמצאת יחידת נח"ל, "בערך פלוגה"..."

פלוגה נוספת קיבלה משימה להגיש סיוע לכוח הפורץ. "ייעשה באש צולבת על ריכוז האויב כדי להעסיקו ברגע שתתגלה ההתקפה וגם לאחר סיוע ההריסה. על הפלוגה לפעול למניעת תגבורת שתשלח ע"י האויב לכבישים האלה, ליצור מגע עם תגבורת האויב, להכריח אותה להתפזר, ולמנוע ממנה להגיע למשק".
לסיום היה אמור כח הנדסה ירדני לפרוץ את גדר הביטחון שהקיפה את הקיבוץ, ולהרוס את כל מבני המשק בחומר נפץ.

אל"מ (מיל') צבי כספי, (79) שהיה מפקד המקום במהלך מלחמת ששת הימים, וממנהלי הישיבה עד השנים האחרונות, מסביר בשיחה עם הקול היהודי את הקו המקשר בין הימים ההם לזמן הזה.

"גם היום הם רוצים להשמיד את העם היהודי. הניסיון להצמיד את זה לשחרור יהודה ושומרון הוא מגוחך. השמאל טוען כי הערבים מנסים לפגוע בנו בגלל 'הכיבוש' כביכול, ואין לכך שום יסוד. נולדתי בעיר העתיקה בירושלים עוד לפני הקמתה של מדינת ישראל, ולפני כל המלחמות. לא התחרינו עם הערבים על איזורים וקרקעות, הערבים היו אז אדוני הארץ והם טבחו בנו גם אז בלי צורך בהסברים. אבא שלי שהיה תלמיד ישיבה בחברון, ברח מהטבח שבוצע שם בשנת תרפ"ט, הרבה לפני שחרור ירושלים ויו"ש".

כספי מוצא קשר בין האתגרים הביטחוניים שידע קיבוץ שעלבים באותם ימים רחוקים, לבין מצבם של היהודים ביהודה ושומרון. "הם היום הגיבורים שלנו. כח העמידה של התושבים שעומדים בחזית האש, ראוי להערכה וקנאה", הוא אומר. "הם יחידה 101 של היום. מי שעושה היום את ההגנה על ישראל, זה אנשי יהודה ושומרון. יש לי אולי ויכוח עם בני נוער שעושים כל מיני פעולות שלא תמיד מוסברות היטב כלפי חוץ. אני לא מספיק מכיר שם את המציאות, אבל בכל מקרה מי שנמצא בחזית הוא גיבור", הוא מסיים.