הצווים המנהליים - עוול משווע. ואיפה כל הזועקים לצדק חברתי?

עקירתם של משפחות עם ילדים מבתיהם, ממקורות מחייתם, ומבתי הספר שלהם, ללא תמורה ופיצוי על הנזק ואבדן פרנסה. האם הזועקים לצדק חברתי בכיכרות הערים יתקוממו ויפגינו על אי-הצדק האנושי הזה? מסופקני.
הגיעו לידיי נתונים מהימנים על היקף הפיגועים נגד יהודים במרחב שומרון. מתחילת השנה הנוכחית ועד ל-1 באוגוסט, היו 64 שריפות – כולן הצתות של רכוש או שדות של יהודים; 18 אירועי פח"ע על כבישים במרחב השומרון; 31 אירועי פח"ע נגד ישוב יהודי (כולל רצח משפחת פוגל באיתמר); 17 זריקות של בקבוקי תבערה עם נפגעים; 162 זריקות אבנים; 35 מקרים של חפץ חשוד. סך הכול 327 אירועים שדווחו למוקד הביטחון במרחב שומרון. רק במקרה אחד הגיעה המשטרה וטיפלה באירוע של זריקת אבנים. בכל שאר האירועים דווח על האירוע לצבא ולמשטרה ולא נמסר על טיפול כלשהו.
מאחורי הסטטיסטיקה הזאת עומדים בני אדם: משפחות עם נשים וילדים, שנוסעים יום יום לבית ספר, לקניות ולעבודה. הסכנה מלווה את המתיישבים בשומרון יום יום, שעה שעה, ובייחוד על צירי התנועה.
האם מישהו ראה בטלביזיה או קרא העיתונות כתבה אוהדת על חייהם של המתיישבים ביו"ש"? נניח ל-"אוהדת" – האם הייתה כתבה נויטראלית או אובייקטיבית כלשהי, ברדיו,  בטלביזיה או בעיתונים על אורח חייהם של המתיישבים, וכיצד הם מתמודדים עם הסכנות המלוות אותם? בואו נודה על האמת: אמצעי התקשורת, ברובם הגדול, אוהבים לשנוא את המתנחלים ויקפצו על כל ידיעה  - רק אם היא שלילית. או אז, היא תזכה לסיקור מלא בליווי צבע ורקע היסטורי, גם הוא רק בגוון שלילי.
המציאות הזאת מלווה את תושבי השומרון היהודים זה כמה שנים. במקרים של הצתת שדות, יורדים המתנחלים לכבות את השריפה, ולעתים מתפתח עימות פיזי בינם לבין  תושבי הכפר הערבי הסמוך. בולט בתחום זה הישוב יצהר, שכמה מבתי תושביו פרוסים על גבעות הסמוכות לכפר הערבי השכן.
החשש שלקראת חודש הרמדאן והדיון הצפוי באו"ם תעלה המתיחות ויפרצו מהומות בשטח, הכניס את גורמי הביטחון, ובראשם השב"כ, ללחץ. על סמך אותו חשש, ומבלי שאיש הואשם בעבירה על החוק, החליט השב"כ לגרש 4 משפחות ו-8 רווקים מיצהר למשך תקופות של 4 עד 12 חודשים! הם חויבו לצאת מכל שטח יו"ש תוך שלשה ימים ממסירת הצו לידיהם. משמעות הצעד היא עקירתם של משפחות עם ילדים מבתיהם, ממקורות מחייתם, ומבתי הספר שלהם, ללא תמורה ופיצוי על הנזק ואבדן פרנסה. הכלי שאיפשר לגורמי הביטחון לנקוט צעד כה דרקוני, הוא תקנות החרום של המשטר המנדטורי, שתוקפם הוארך כל שנה.
האם הזועקים לצדק חברתי בכיכרות הערים יתקוממו ויפגינו על אי-הצדק האנושי הזה? מסופקני. האם הח"כים והשרים שהביעו סימפטיה להפגנת האוהלים לא רואים שנעשה עוול אנושי משווע ביצהר? נחיה ונראה.
הכותב היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה בממשלת יצחק שמיר