מול אביב האויבים

מהומות 'אביב העולם הערבי' מתסיסות את עמי האזור. גם אם בתוך ארצותיהם יסתיימו המהומות בקיץ חרוך ויבש, החל שימוש בנשק חדש נגד ישראל. כמו כל מציאות חדשה נועדה להוליד בנו עומק נוסף שיוכל להכריע. בסופו של דבר, ישנה דרך אחת ויחידה לעם ישראל – לפעול בשמחה מתוך אמונה בה' הבוחר בנו מכל העמים.

נתוני פתיחה קשים

כשילד רואה לראשונה מפה של המזרח התיכון, השלב הראשון הוא אכזבה עמוקה: "מה, ישראל כזו קטנה?" השלב השני הוא תדהמה וחשש: 'מה, כל אלו מדינות של ערבים???' הילד שואל בקול רם או בליבו 'איך הם לא פשוט קמים ועולים עלינו?' הילד נרגע בסופו של דבר איכשהוא ויוצא לשחק גולות, וההורים – קצת אחריו (לא ברור למה).

ההמונים - נשק השמדה

הנשק המרכזי במאורעות האביב הערבי סביבנו הוא המון צעיר שועט. מעניין כמובן להביט במהומות אלו שטרם ברור מה התוצר שהן יולידו, אך ברור שבגבול הצפון השבוע נשבר משהו ב'מיתוס ההרתעה הישראלית' בהשראת המהומות הללו.

איך זה עובד?

קשה לישון בשקט ולהסתמך בצורה עיוורת על ההרתעה הישראלית, כי היא מתפוררת קצת. בסופו של דבר מול המון ערבי רץ עמד מח"ט והיה צריך להחליט: האם אני יורה מיידית בכל מי שחוצה את הקו האדום, לכאורה – ברור! במחשבה שנייה אם נפתח כעת באש יהיו עשרות הרוגים. אחרי ההלוויות והמהומות, הגינוי באו"ם, והעליהום בתקשורת ובשמאל – תוקם הרי ועדה חקירה חשובה. מספר הערבים החברים בוועדה אמנם נתון לויכוח, אבל מסקנתה די ידועה מראש: המח"ט יועמד לדין. יינזף. לא יקבל כל גב. אז בשביל מה לו?

אולי חשב המח"ט: יאלל'ה שייכנסו כמה מאות מטרים, זו סך הכל הפגנה, אח"כ הם יצאו. מקסימום, לאן הם כבר יכולים לרוץ מכאן? למג'דל שאמס? טבריה? עכו? יפו? תן להם וזהו, עזוב אותך משטויות. מה, אתה יכול לריב עם כל העולם?

ומה הלאה?

ומי יעמוד מחר מול ההמון השועט? ומה יעבור לו בראש? ההרתעה הישראלית שנסדקה, יהיו שורשיה אשר יהיו (ההתנתקות, מלחמת המפרץ, הסכמי השלום או מגילת העצמאות המבולבלת) היא תולדה של הבלבול הישראלי המתמשך. עם ישראל טרם הכריע וטרם העז להכריז כלפי עצמו ושאר האומות מה תכליתו, מה תפקידו, מיהו ולמה הוא בא לארץ ישראל, ובעיקר: במה שונה ישראל משאר הגויים. גם אם נצליח לעבור את הגל הנוכחי טוב לזכור כי כשאתה לא סגור על עצמך, קשה לאורך זמן למנוע מהאחר לטפס על הגדרות ולקפוץ לך לתוך הבית.

שורשים בתל אביב?

[caption id="attachment_9325" align="alignleft" width="300" caption="חסן חיג'אזי מסגיר עצמו בתל אביב (בן קלמר)"]
מהי התשובה של ישראלי מצוי לאדון חסאן חיג'אזי הסורי, שטייל השבוע ברחובות תל אביב-יפו בסיוע עמותות שמאל ואחיו הערבים? למרות היותו בן 28 יפו היא לטענתו עיר מולדתו והוא עומד על זכותו לשוב אליה, הפעם הוא עשה זאת פשוט בטרמפ ממג'דל שאמס עם יהודים שהפגינו שם. בשיח הציבורי הישראלי חיג'אז יתקשה למצוא תשובה משכנעת, מוגדרת, ברורה. יגידו לו עוף מפה, כאן זה תל אביב, וזהו. מי שכן ימצא שם תשובה רצינית, מוזמן למסגר אותה ולתלות על הקיר, היא תהיה לנו שימושית בכל דיון על יישובי יו"ש והגבעות שכן אין הבדל מהותי אמיתי בין יפו למאחזי בנימין שומרון ויהודה.

על האומות או על ה'

גם הישראלים המנסים לאמץ בחום את הקו הירוק כמי שמסמן את גבולות ההסכמה הבינלאומית, יודעים שעל שונאינו זה ממש לא מקובל, ושונאינו רבים בעולם. אם אנו כן מתעתדים להשאיר את ריבונותנו ביפו ובעכו, למרות הלחצים, חובה להשקיע חשיבה אדירה ופומבית מדוע זו זכותו וחובתו של עם ישראל, בשם מי ומה בדיוק ההיגיון. בלי ההכרה המוחלטת של 'אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו רצית בנו' ונתת לנו את הארץ הזו כדי לעבוד אותך בה – אין לנו שום הסבר וסיכוי לעמוד בחוזקה נגד הזרמים העונתיים במזרח התיכון הבודק כעת מחדש את חוזקת הגבולות כולם. אם זה נשמע למישהו תלוש ומפחיד (להישען על ה') הוא מוזמן להתחזק בתכונה היהודית העתיקה – מידת הביטחון בה'. הביטחון הוא פנימיות ספירת הנצח וממנו משתלשל הכח לנצח את האויב ולהישאר לנצח בארץ.

אמונה בה' במקום פטריוטיות חלשה

לאומיות ישראלית פשוטה ללא הכרת אלוקי ישראל, לא יכולה להחזיק גבולות ברורים בין ישראל לגויים, כי מה באמת בעצם ההבדל? עד היום 'בנינו' על אינטרסים משותפים לישראל ולמנהיגי המדינות השכנות תוך התעלמות מן הרחוב הערבי האנטישמי. אך הרחוב הערבי לא חיכה לנו, והוא מתכנן לדלג בקלילות בקרוב למחוזות חלומותיו בתוככי ארץ כנען. אפשר להתאמץ לפתח אלפ"ה שונים ולצייד את חיילי צה"ל הפרוסים בכל גבולות המדינה (ע"ע השרשרת) בכל מיני מכשירים חדשניים וכך לדחות את הצורך האקוטי בבטחון בה' לשלבים הבאים, אבל חבל על הזמן! אין אושר ורוגע כמו הישענות על אלוקי ישראל, שהכרתו והבנת רצונו מאיתנו היום  נותנים לנו כח אדיר לפעול מתוך שמחה והשלמה פנימית, בחכמה, בתבונה ובחיבור נצחי לארץ ישראל.

מי שלא השתכנע מוזמן להסתכל שוב על תמונות הסורים הרצים בחופשיות אל תוך הגולן ובעיקר על הנבוכות הגדולה של חיילי צה"ל ממולם. פשוט שבלי אמונה עמוקה בה' קשה לצייר את הישרדות ישראל כשסביב פותחים עיניים גדלות והולכות  זאבי ערב הרעבים.