מיומנו של לוחם • דעה

"החברים האחרונים שמים על הפנים צבעי הסוואה והשאר כבר העמיסו על עצמם את הציוד. אנחנו יוצאים לשטח בג'יפים שיורידו אותנו בנקודה, ומשם נצא רגלית. הלילה כבר ירד מזמן והנה אנחנו בפנים. אמנם מדובר בכפר עויין, אבל אנחנו מרגישים כבר בבית'יוסי, שמעת איך המפקד דיבר? הפעם זה נשמע משהו רציני. כשהוא דיבר בחדר האוכל על הפגישה, היה לו מן מבט כזה בעיניים שבחיים שלי לא ראיתי' 'האמת שגם אני מריח פה משהו חריג, אבל אתה יודע, למה התגייסנו לצבא אם לא לקחת על עצמנו את המשימות האלה? צריך שמישהו יעשה את זה'. 
'חיילים יקרים, אחים לנשק..' פתח המפקד וכולם השתתקו. 'אני אפתח בקצת נוסטלגיה, כשאני הייתי חייל המפקדים שלי יום אחד כנסו אותנו ופתחו בזה שיש רגע אחד שהוא השיא, השיא שלנו במימוש כל מה שלמדנו, השיא שלנו בתרומה למדינה, השיא בקיומנו כבני אדם שטובת האנושות עומדת לנגד עינינו... והשיא שלכם הוא היום.
את המשך מה שקרה באותו היום אני עדיין לא יכול לספר, רק אומר לכם שהתחושה שלי תאמה במאה אחוז את מה שהמפקדים אמרו לנו. בטח שמעתם מפה ומשם על פיצוץ הכור הגרעיני הגדול ביותר באירן, דבר שעשוי לעכב או אף לבטל כליל את תוכנית הגרעין שאיימה על חיינו וחיי ילדינו. גם על הפצצת שיירת הנשק והמרכז הצבאי בסוריה, שהיו אמורים לשנות את כללי המשחק שלנו מול חיזבאללה, אני מניח שאתם כבר יודעים. כמו שאמרו לי המפקדים שלי, לכל חייל יש את הרגע הזה'.
אחרי כמה שניות של שתיקה הוא הוסיף ואמר, 'היום אני אומר לכם את מה שאמרו לי'. המפקד סיים את ההקדמה והיה ממש אפשר לחוש את המתח בחדר, כולם היו דרוכים וחיכו לבאות. 
טוב, עכשיו כבר הכל ברור, רק נשאר להתכונן ולצאת לפעולה. חלון זמן מוגבל של 3 שעות, סביבה עויינת במיוחד – הן סביבת הגישה והן סביבת הפעולה, גישה רגלית בלבד, הציוד שנסחב אמור להחליף מכונות ששוקלות טונות, תנאי שטח קשים ביותר – שטח הררי, קור מקפיא, גשם שוטף, בוץ ורוחות עזות. כמה שעות וכולנו מוכנים, קדימה, יוצאים לדרך, המחשבות מתחילות לרוץ בראש.
החברים האחרונים שמים על הפנים צבעי הסוואה והשאר כבר העמיסו על עצמם את הציוד, אנחנו יוצאים לשטח בג'יפים שיורידו אותנו בנקודה הכי קרובה שאפשר ומשם נצא רגלית. הלילה כבר ירד מזמן והנה אנחנו בפנים. אמנם מדובר בכפר עויין, אבל אנחנו מרגישים כבר בבית ובכלל, אין מה להתרגש, אנחנו מסתכלים הלאה, מרוכזים במטרה.
הרוחות הקרות מכות בנו ואת הבוץ הגשם כל פעם שוטף מחדש. מזל שיוסי השאיל לי את הסט לבוש תרמי הספייר שלו, זה ממש מציל חיים. האורות המרוחקים מהעבר השני מלמדים שהנה, אנחנו אוטוטו שם. אנחנו מגיעים ומתחילים לספור את כולם. 3 דקות וכולם כבר כאן, שני חברה מחזיקים את דודו מהצדדים, זה נראה שרגל ימין שלו קצת מדממת, 'הוא נפצע בדרך' הם אומרים, 'אבל אנחנו נסתדר, אחים לנשק או לא?'.
המפקד מסמן לנו להתקרב כדי לשמוע את התדריך, הכלים מוכנים ואנחנו מתחלקים לשני צוותים. דודו יושב בצד ומישהו חובש אותו, מזל שהבאנו חברה לגיבוי. 'שששש...' המפקד נותן הוראות.
''טוב, צוות א' אתם הצוות הגדול, אתם מופקדים על מטרה א' שהיא הראשונה בחשיבותה. יש לכם את כל הציוד ואתם יודעים מה לעשות. לפי התנאים בשטח זה נראה שהכל כשורה ומה שתרגלנו באימונים זה בדיוק מה שצריך לעשות''. המפקד פונה אלינו, צוות ב', וממשיך, "צוות ב', אתם מופקדים על מטרה ב', היא אומנם יותר קטנה, אבל בלעדיה המשימה לא הושלמה, זה או הכל או כלום... בהצלחה לכולם" הוא מסיים.
[caption id="attachment_45642" align="aligncenter" width="500" caption="ההרס הקודם בגבעת הכיפה הסרוגה ביצהר (הקול היהודי)"]
זהו הכל מאחורינו, צוות א' סיים את המשימה שלו, הצריף של הנערים מ'גבעת הסרוגה' שביצהר הושמד כליל. את הקרשים ולוחות העץ הם שברו בצורה שלא תאפשר בהם שום שימוש חוזר, גם האיסכורית ששימשה כגג מעוכה ומחוררת לגמרי. הציוד של הנבלות הקטנות האלה זרוק בחוץ בגם, הם יצטערו על זה שהתעסקו עם החוק.
הצוות שלנו היה מופקד על המבנה של החיות, שכמובן הושמד כליל. התרנגולות רצו לכל עבר והחמור גם כן כבר נעלם מהשטח. עשינו את זה על הצד הטוב ביותר במינימום זמן. 
"אולי יש שם חפצי קדושה, תפילין, ספרי קודש? ככה זרוקים בגשם?", אני שומע את משה, אחד הבני"שים, שואל את חברו. "גם אם כן, העבירה היא לא עלינו, זה עניין של הצבא בכללותו ולא של החייל הפרטי", עונה לו חיים. הוא המלומד שבין הבני"שים אצלנו. "ובכלל מה היינו יכולים לעשות, זה בדיוק מה שהמפקד ביקש, לזרוק להם את כל הציוד ככה בגשם כדי שפעם הבאה יחשבו אלף פעם לפני שהם מקימים מאחז בלתי חוקי. מה רצית שנסרב פקודה? שנפרק את הצבא חס ושלום?'.
מהמבט של משה אני רואה שהתשובה של חיים סיפקה אותו. אנחנו ממשיכים הלאה לכיוון הכפר עוריף, הג'יפים מחכים אי שם בפאתי הכפר. 
אז נו, היה קצת קר גשם רוח ובוץ, אבל עשינו את זה, הוכחנו לכולם ובעיקר לעצמנו שרוח הלחימה והנחישות של צה"ל, איתנים מתמיד ומוכנים להתמודד מול כל אויב ומול המשימות הכי קשות.