מתי יבנה המקדש? • דעה

המקדש הוא חלום רחוק-קרוב, והוא גם משימה המוטלת עלינו - אך לשם כך צריך להציב את 'מפת ה'דרכים' הרצויה

מתי יבנה המקדש? – היום! זו צריכה להיות התשובה הראשונה.

בתפילותינו אנחנו אומרים "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו", לא נותנים הארכה ולא מדברים על תהליכים ארוכים. הדבר מתאים להרבה מקומות שבהם מדובר על גאולה ניסית, מהירה ופתאומית: "אם זכו, יבוא מלך המשיח על ענני שמים", "ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים". במיוחד על בית המקדש נאמר בכמה מקומות (בדברי חז"ל, בראשונים ואחרונים) שהוא ירד "בנוי ומשוכלל מן השמים".

גם בהלכה אנו רואים שמתייחסים בשיא הרצינות לאפשרות שבית המקדש יבנה עוד היום – בכמה הלכות שנקבעו בנימוק ש"מהרה יבנה המקדש" (ראה למשל ראש השנה ל, א). נראה שהלכות אלו באו לחנך אותנו שנתייחס לבניין בית המקדש כמשהו שאינו נמצא הרחק הרחק, אלא קרוב ממש, הנה זה בא.

במלים אחרות, החלום של המקדש נוכח אצלנו כל הזמן, לא שוכחים אותו לרגע.

אך יש עוד תשובה, ושתי התשובות נכונות.

אם בית המקדש הוא משהו שמגיע מן השמים, אפשר לחשוב שהוא לא משימה המוטלת עלינו. ולא כך הדבר! בנין בית המקדש הוא מצוה ככל המצוות שבתורה, "מצות עשה" בתרי"ג מצוות. אפשר לומר שיש 'תחרות' מי יבנה את בית המקדש, ה' או אנחנו... או שנינו יחד, מעשה אנושי בסיוע אלוקי.

אבל אם זו משימה המוטלת עלינו – אזי, ככל מעשה שאנחנו עושים, הוא לוקח קצת זמן. לא בונים בית ברגע אחד. צריך לתכנן, לאסוף משאבים, להכשיר את הקרקע, ולבסוף לבנות.

האם אפשר לבנות היום את בית המקדש? נכון לעכשיו לא. ולו בגלל הסיבה הפשוטה שהשלטון הקיים אינו מוכן לביטוי שום סממן יהודי בהר הבית, אפילו לא תפילה אחת קטנה. וזה אולי הכי עצוב, עד כמה מדינת ישראל בורחת מהחלום של המקדש, החלום הגדול ביותר של העם היהודי. ליתר דיוק: כל עוד החלום נשאר בבתי הכנסת, לא אכפת. אבל ברגע שיש רמז שהחלום הזה עתיד להתממש, לפגוש את קרקע הר-הבית, לא יקום ולא יהיה...

ואם באיזו-שהיא סיטואציה פוליטית יזרקו לנו עצם ויתירו גם ליהודים לקיים "פולחן" בהר הבית – איזה פרצוף יהיה לזה? רק עוד אופציה במשרד הדתות? הרי אנחנו מצפים לבית המקדש שעומד בפיסגה של מדינה יהודית מתוקנת, מדינה ששייכת לעם היהודי ופועלת למענו ולמען יחודו, מדינה שמנהיגיה מחדשים את הברית עם ה' אלוקי ישראל, מדינה שמחויבת לתורת ישראל.

לקראת בניין המקדש כמשימה המוטלת עלינו, צריך להציב "מפת דרכים" נכונה, מתווה מומלץ שבו נלך כדי להגיע לבניין בית המקדש. לא צריך להמציא את הגלגל, המתוה כבר מונח לפנינו בדברי חז"ל וגדולי ישראל: "שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתם לארץ: למנות להם מלך, להכרית זרעו של עמלק, ולבנות בית הבחירה" (סנהדרין כ, ב. רמב"ם תחילת הלכות מלכים, וכן כתבו כמה מגדולי הדור האחרון שהסדר הזה הוא הדרך הנכונה לכתחילה גם היום).

מבלי להכנס לכל הפרטים, הזוקקים עיון נרחב, נוכל לראות שיש כאן סדר הגיוני וברור. לאחר שיש קיבוץ יהודי בארץ, הצעד הראשון הוא תיקון המנהיגות – הנהגת הציבור היהודי על פי התורה, עד להעמדת מלך ישראל... עד שמגיעים לבניין המקדש כשיא של שלמות, כמו בניין המלך שלמה לאחר הקמת מלכות בית דוד ומלחמה תקיפה באויבי ישראל.

אבהיר שלא באתי חלילה להרפות או להמעיט במשהו מערכן של כל הפעולות הנפלאות למען המקדש, למען מקום המקדש, ולהגברת תודעת המקדש (וגם אני שותף מעט לפעולות כאלה). הפעולות הללו שומרות על החלום ומעצימות אותו.

אבל יחד עם כל זה, צריך לבנות את התשתית המתאימה, ללכת ב"דרך המלך" לפעול למען כינונה של "מדינה יהודית באמת", מלכות ישראל המקווה. כמובן, בבסיס של מדינה כזו תהיה השאיפה לבניין המקדש, כמו החלומות של דוד המלך "עד אמצא מקום לה'".

אם נשכיל להפנות את מירב המאמצים לצעוד בדרך הזו, בעזרת השם נזכה גם להתקדמות גוברת והולכת. קמעא-קמעא, אבל לאו דוקא לאט, צעד ועוד צעד במהירות גוברת והולכת, נזכה לבסוף לבניין המקדש. "והפכתי אבלם לששון" בבנין בית המקדש במהרה בימינו. אמן כן יהי רצון.