נוער הגבעות: חוד החנית במאבק על המולדת ● מאיר ברטלר

בעת האחרונה מתנהל מסע ההכפשות ודה לגיטימציה כנגד נוער הגבעות. נערים אלו אשר יש להם את האומץ הרוחני של מרדכי היהודי ואברהם יאיר שטרן ויש להם את האומץ המעשי של מרדכי אנילביץ ושל ה"שני אליהו" הם כיום בבחינת מעט המחזיק את המרובה במאבק על אדמות המולדת ופגיעה בהם היא פגיעה בכולנו.
בעת האחרונה מתנהל מסע ההכפשות ודה לגיטימציה כנגד נוער הגבעות, מסע זה שהגיעה לשיאו במהודרת סוף השבוע שעבר וסוף השבוע הזה של עיתון מקור ראשון כאשר לצד מאמר מערכת ארסי שפורסם בשבוע שעבר כנגד מבצעי מה שמכונה תג מחיר פורסמה קריקטורה של שי צרקה המציגה בחור עם כיפה גדולה ופאות יושב על קנה טנק צהלי וחותך אותו במסור, השבוע כבר ממש חצו שם את הקווים האדומים כאשר פרסמו מאמר של אחד בשם חיים הר זהב שהינו איש שמאל קיצוני התומך בחרם על ההתנחלויות ואף הסתירו עובדה זאת מעיני הציבור (בבלוג המקורי שפורסם באתר רוטר הוא גם ציין זאת אך בעיתון בחרו משום מה לשמוט שורות אלו )כנראה שבחר מי שבחר לנהל קמפיין הסתה מעוות מתמשך ושיקרי ולהציג בעורמה מציאות כאילו מאות ואלפי הנערים אשר מתגוררים על הרי הטרשים במרחבים השונים ביהודה ושומרון נלחמים בחיילי צה"ל, עוסקים יומם וליל בגביית תג מחיר(׳טרור׳) ובעצם כורתים את הענף (או קנה הטנק כך בציור) עליו כולנו יושבים ולא כך היא. לכן חובה להפסיק לשתוק , ראשית אבהיר כי מחול ריקודי המה יפית של רבים מאישי הציבור של הציונות הדתית וציבור המתנחלים אשר עיקר עיסוקם כבר שנים הינו בגינויים ובניסיונות להחליש את בני הנוער החלוצים חייב להפסק ומיד , נערים אלו אשר יש להם את האומץ הרוחני של מרדכי היהודי ואברהם יאיר שטרן ויש להם את האומץ המעשי של מרדכי אנילביץ ושל ה"שני אליהו" הם כיום בבחינת מעט המחזיק את המרובה במאבק על אדמות המולדת ופגיעה בהם היא פגיעה בכולנו.
ולמרות כל זאת ואולי דווקא בגלל זה  נאלצים הם לספוג הכפשות ושקרים מקרב חלק מהממסד המתנחלי וחלק מעיתונות המגזר שבוע אחרי שבוע, אך דומה שבעניין זה ההיסטוריה דווקא ולא במפתיע חוזרת על עצמה לצערי ולבושתנו כולנו, כך זה בעצם היה מאז ומתמיד. כבר לפני שישים ושבעים שנה הקפידה הנהגת הציבור הציוני דתי לעמוד לימין הממשלה ולהוקיע את פורצי הדרך החלוצים אשר היום הם גיבורי התרבות והמורשת של העם כולו ובמיוחד של בני הציונות הדתית.
למשל בתקופת המחתרות, בספרו(מומלץ בחום) רק לא מלחמת אחים הקדיש לכך חגי סגל פרק שלם (פרק י) וסקר בהרחבה את היחס של הרבנים לגיבורי המחתרות.  כאז כן היום פחדו הרבנים לצאת להגנתם מחשש שמא יבולא להם ובעיקר ולמוסדותיהם, הרב נריה למשל הסביר בערוב ימיו כי "חששתי שהתגייסות תלמידי לאצ"ל או ללח"י תסכן את עצם קיומה של הישיבה " תנועת בני עקיבא צירפה אז את חתימתה לעצומה שפורסמה לאחר חיסול הלורד מוין שכותרתה "מלחמה לנוער העברי בטרור ובמבצעיו " ותוכנה  "יש לבער את הבוגדים להרחיקם מספסלי הלימודים"
אפילו הרב עוזיאל כינה את לוחמי האצל שתקפו את בניין הבולשת הבריטית " אלמונים מטורפים " ואף הגדיל לעשות כאשר התקשר למזכיר הראשי של ממשלת המנדט והתנצל תוך קריאה לחדול מדרך התועבה המסוכנת הזאת .לא אצטט גם את הגינויים של הרבנות הראשית דאז מכיוון שהם פשוט רבים כל כך וידרשו מוסף שלם. ואולם המסר פשוט וברור ולכן לא נבהלתי כשקראתי את הטור של הגברת אמילי אמרוסי שכתבה על מבצעי פעולת המחאה בבסיס ליד בית אל שהם רוצחים (כמעט) והאמת שלא הופתעתי מהאבסורד שדווקא הדוברת של ההנהגה הכושלת בעת הגירוש ההנהגה שתגובתה למגרשים (שבמעשיהם הביאו מיליון מאזרחי ישראל לסכנת חיים ממשית ויום יומית) הייתה דווקא חיבוקים והכרזות בסגנון יש לנו אהבה והיא תנצח להם לא קראה הגברת אמרוסי רוצחים (כמעט)אותם היא וחבריה העדיפו לחבק, אוי כמה חבל .
 
בימים בהם נערכת הממשלה לפינוי מאות משפחות במאחזים מיגרון גבעת אסף ורמת גלעד ואף בתוך הישוב בית-אל הנערים האלו הם האצבע בסכר אם חלילה נחלישם אזי חס ושלום נשטף כולנו .