נפתלי בנט בעכו: "דואג לציבור היהודי ובעד שוויון אזרחי לערבים"

במסגרת מסעותיו ברחבי הארץ כהכנה לפריימריז ב'בית היהודי', סייר בשבוע שעבר נפתלי בנט בעכו ונחשף להשתלטות הערבית על שכונות העיר. בראיון לקול היהודי מתאר בנט את מצוקתם הקשה של התושבים היהודים, ומסביר כי אין סתירה בין מתן שוויון לערבים לבין שמירה על אופיה היהודי של העיר. 

נפתלי בנט, המתמודד בפריימריז על ראשות מפלגת הבית היהודי, נמצא בימים אלו במסע חריש עמוק ברחבי הארץ, כחלק מהניסיון המשותף שלו ושל איילת שקד, לפזר את ריח העיפוש העולה מהמפלגה הוותיקה ולרענן את שורותיה.

בשבוע שעבר סייר בנט בעיר עכו עם אדיר כהן, פעיל מקומי, שהקים את קבוצת 'עכו שלנו', ועוסק רבות במאבק על זהותה היהודית של העיר. כהן הפגיש את בנט עם משפחות היהודיות שמצאו עצמן בשכונות ששינו את פניהן, לאחר הגירה ערבית מסיבית לשכונות החלשות. "יש יהודים בעכו שחיים כמו בגלות. פוחדים לצאת מהבית בלילה. אם זה קשישים ואם זה נשים צעירות. היהודים בורחים מעכו. תוך 15 שנים, עזבו את עכו 25,000 יהודים, בהגירה שלילית עצומה. אפשר לזהות פה סוג של בלימה ותנופה, בעיקר בזכות הגרעין הדתי שנאחז דווקא בלב הקושי", אומר כהן, החובש אך כיפת שמים לראשו.

בריאיון לקול היהודי, סיפר בנט על הסיור שקיים בעיר ועל החשיפה שקיבל למצוקת יהודי עכו. "במסע שאנחנו מקיימים ניתן דגש על הפריפריה, ובין השאר הגענו גם לעכו. הבעיה שיש שם, שכל מרכז העיר עכו, מה שקרוי עכו המנדטורית ושכונת וולפסון, התרוקנו מהציבור היהודי והתמלאו בציבור ערבי. אם למדינת ישראל חשוב לשמור על הצביון היהודי שלה, חייבים למצוא לכך פתרון".

"הרקע לזה נובע ממספר שגיאות שהמדינה בעצמה יצרה. זה התחיל במערכת הטבות במיסוי לתושבי קו נהריה, כשההנחה הזו פסחה על עכו. תושבים שיכלו להרשות לעצמם עזבו את עכו כדי לשלם פחות מיסים, ומי שנשאר בעיר היו השכבות החלשות. לב העיר הפך ערבי, היהודים עזבו את העיר או שאט אט עברו ל'שיכון', החגורה החיצונית של העיר", הוא מתאר.

בנט מצביע על חברת עמידר, החברה הממשלתית לדיור ציבורי, כמי שנושאת בנטל האחריות למצב. "תנאי הזכאות לדיור ציבורי של 'עמידר', הכתיבו דה-פקטו, שמי שייכנס לבניינים של עמידר יהיו ערבים. נעשו מסעות שיווק אגרסיביים בכפרים הערביים בצפון, ומעבירים אותם למרכז עכו."

בסקירה שפרסמת תיארת את המצוקה של יהודי עכו אך גם ציינת את זכותם של הערבים לשוויון זכויות. אם כן, מהי טענתך כלפי הערבים?

"אין לי שום טענות ברמה הזו של הדיור. כשהם מקבלים תמריצים לעזוב את הכפר, בצורה של עלות של 90 ₪ בחודש למגורים בדירות של עמידר, אני בהחלט יכול להבין את הרצון שלהם לגור שם. יש צורך בפתרונות דיור גם לערבים, הם לא יכולים לגור באוויר. אך הממשלה חייבת לקבל החלטה איך היא שומרת על האופי והצביון היהודי, מה שכעת היא לא עושה".

"התחושה של היהודים שנותרו בשכונות שהפכו למאוכלסות בערבים, הן לא פשוטות. אני אומר את זה מידיעה, מאחר והסתובבתי במקומות הללו וראיתי זאת במו עיני. יש הרבה הפרות חוק, למשל בדמות מואזינים שעושים רעש בלתי נסבל לאורך הלילה", מספר בנט בהתרגשות, אך שוב בוחר להפנות את האחריות "כלפי רשויות החוק שלא אוכפות את החוק בעיר".

"מנגד", הוא אומר, "הגרעין התורני של הציונות הדתית, הישיבה בלב עכו, עושים עבודת קודש בתחום".

"מדינה בסכיזופרניה"

במהלך הסיור, הצביע כהן בפני בנט על מה שהוא מכנה "הסכיזופרניה של מדינת ישראל". לדבריו, יש בעיה מובנית ביכולת הנוכחית של מדינת ישראל לקבל הכרעות לחיזוק יהדותה של עכו. "רוצים לרקוד על הרעיון של דמוקרטיה וגם להיות מדינה יהודית. בגלל זה יש למשל מפלגות ערביות שמתנגדות מעצם הווייתן למדינת ישראל כמדינה יהודית, ובית המשפט אפשר להן להיבחר לכנסת. זו התאבדות לאומית", כך כהן. "בשלב מסוים יהיה מצב שיצטרכו להכריע בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית, כלומר דו לאומית, כי זה לא הולך ביחד".

בניגוד לכהן, החווה את הסוגיה מקרוב באופן יומיומי, מתעקש בנט לתמוך בשוויון זכויות לציבור הערבי וטוען כי הדבר אינו בא על חשבון הציבור היהודי בישראל. "אני באמת חושב שהמדינה חייבת לתת שוויון אזרחי לכולם, אך הדבר לא עומד בסתירה עם הצורך בשימור הזהות היהודית של המדינה. המדינה היא יהודית, של הלאום היהודי, צביון המדינה והמנון המדינה הוא יהודי. השוויון שאני מצדד בו הוא ברמה האזרחית, ואין סתירה בין הדברים".

גם ברמת הפתרונות הפרקטיים, סבור בנט כי בידי המדינה כלים לדאוג לציבור היהודי מבלי לפגוע בשוויון. "המדינה יכולה לעודד ולתקצב את המוסדות הדתיים שממילא פועלים במקום, ולעודד יוזמות נוספות שיעזרו בחיזוק המקום. הקריטריונים לדיור כיום מפלים לטובה דה פקטו, דווקא את הציבור הערבי, מאחר ואחד הקריטריונים של עמידר לקבלת דירה הוא "אמא לא עובדת וארבעה ילדים", כשבפועל אין הרבה משפחות כאלה בציבור היהודי. אני אומר שכרגע הכלים החוקיים מפלים לרעה דווקא את היהודים, וזה הכיוון שצריך לסדר".

אולם לאחר כמה משפטים, כמעט מבלי לשים לב, מנתב בנט את השיחה מהמישור היהודי-ערבי ומעדיף לדבר על הטבות ליוצאי צבא, יהודים וגויים כאחד.

"צריך להשתמש בקריטריונים גנריים, שמאפשרים את הדיור הציבורי באופן שוויוני, ולא לדבר בכלל על יהודים ועל ערבים. הדבר נכון גם במישורים אחרים. למה המדינה לא נותנת הטבות משמעותיות למי ששירת בצבא? אם יש אזרח ששירת מספר שנים, ועוד עשרים שנה משרת במילואים, המדינה צריכה להגדיר מתן הטבות ליוצאי צבא, והפגיעה בפועל תהיה במי שלא שירת, אם זה ערבים, ואם זה גם בציבורים יהודיים."

את הפתרונות, מנסה בנט, ששימש בעבר כראש לשכתו של בנימין נתניהו, לגזור אף הוא מצמיחה כלכלית. "לב הבעיה בעיני זה המצב הכלכלי. אם הוא ישתפר, האוכלוסיות החזקות יחזרו. צריך העדפה אגרסיבית של הפריפריה, וכיום התמריצים הם להגיע למרכז ולא להיפך".

למרות שבמהלך הראיון אימץ בנט את תפיסת השוויון השולטת כיום בשיח הציבורי, סבור כהן שבנט חושש לצאת בהכרזות ברורות דווקא בגלל כניסתו לפוליטיקה, ובטוח שהוא יעזור לעכו. "יש הרבה שרים וחברי כנסת שהגיעו והבטיחו הבטחות ללא כיסוי, אבל אני בונה על בנט שיש לו השפעה על הציונות הדתית, שיביא אותם לפה. רק מי שמונע על ידי תודעת שליחות של התיישבות ואחיזה יהודית, ויבוא לגור באזורים הקשים של העיר עכו, או של ערים אחרות עם אותה הבעיה, יצליח לסייע".