"ציפור נפשו של הצדיק - לעורר רחמים ולפעול ישועה"

היום הוא יום ההילולא של הצדיק בעל 'המאור עיניים', רבי מנחם נחום מטשרנוביל זצ"ל, מתלמידיו של הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש • לפניכם מעט מקורות חייו וסיפורים על גדולתו

היום, י"א חשון, חל יום ההילולא של הצדיק 'המאור עיניים', רבי מנחם נחום מטשרנוביל (צ'רנוביל) שייסד את חסידות טשרנוביל ממנה יצאו ענפי חסידות המונים כיום אלפי חסידים, בהם: סקוור, טשרנוביל, ורחמסטריבקא.

בשנת ה'ת"צ נולד רבי נחום בעיר גורינסק שבמדינת וואהלין, מערב אוקראינה, לאביו הרב צבי, בנו של רבי נחום גאון, הידוע בשם רבי 'אדם בעל שם'. בהיותו אברך הצטרף רבי נחום לתנועת החסידות ונמנה על תלמידיו של מייסדה, רבי ישראל בעל שם טוב. לאחר פטירתו של הבעל שם טוב, למד את תורתו מממשיך דרכו, רבי דב בער ממעזריטש, המכונה המגיד ממעזריטש.

המגיד מינה אותו להסתובב בעיירות במדינת וואהלין ולהפיץ ליהודים את תורת החסידות, תורתו של רבם, הבעל שם טוב הקדוש. לאחר פטירת המגיד, החל רבי נחום לנהוג באדמו"רות בעיר פראהאביטש ולאחר מכן בטשרנוביל.

רבי מנחם נחום חיבר שני ספרים, 'מאור עיניים' על התורה ואת הספר 'ישמח לב' על אגדות הש"ס. הוא היה חברם הטוב של רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל, המכונה 'סנגורן של ישראל' ושל אדמו"ר הזקן 'בעל התניא', מייסד חסידות חב"ד שאמר עליו, כי "לשלושה יש לי אהבת נפש: לר' זושא, לר' נחום, ולר' לייב הכהן" (מתוך רמ"ח אותיות).

רבי מנחם נחום נפטר בי"א חשוון בשנת ה'קנ"ח ומקום קבורתו בעיר טשרנוביל.

"כך היא דרכה של תורה, פתח במלח..."

לכל יהודי העניק רבי נחום יחס לבבי ואבהי, כל ימיו עסק במצוות פדיון שבויים ונדד בעיירות ובכפרים על מנת להפיץ את תורת הבעש"ט. רבי נחום חי בעניות גדולה ואת כספו היה תורם להכנסת כלה ולעניים, ולמרות הפצרות מקורביו העשירים להעניק לו דירה, מלבושים מכובדים ואת כל צרכיו בהרחבה ר' מנחם נחום לא נענה, באמרו כי מה שאמרה המשנה "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל..." (פרקי אבות), היא דרכה היחידה ולא קיימות דרכים אחרות.

הרבי הריי"צ, אדמו"ר השישי בשושלת חסידות חב"ד, אמר כי "בתענוג נפשי על אלוקות יכול להיות מזה שמנונית בגוף. אומרים על הר' נחום מטשרנאביל שהיה שמן בגופו מעניית "אמן יהא-שמיה-רבא" (מתוך היום-יום).

אמש, התקיימה התוועדות של הרב גינזבורג באולפנת לבונה בישוב מעלה לבונה, שם סיפר הרב מספר סיפורים על הצדיק לכבוד יום ההילולא: 

מסופר, שפעם אחת הגיע רבי נחום לבקר באיזו עיירה ורצה לטבול במקווה. תושבי המקום אמרו לו שאין מקווה והוא שאל ישר "איך יכול להיות ישוב יהודי בלי מקוה?!". התושבים הסבירו לו שהעיירה על הר וצריך לחפור הרבה כדי להגיע למעיין ואין תקציב לעשות זאת. עמד רבי נחום והכריז, שמי שיתן כסף לבניית המקווה, הוא יתן לו את כל העולם הבא שלו מיום הוולדו ועד היום הזה. מיד הגיע לשם גביר שהיה גר בעיירה ותרם כסף לבניית במקווה במקום. מיד יצאה בת קול מהשמיים ואמרה "רבי נחום מטשרנוביל מוזמן לחיי העולם הבא".

באמצע תפילת העמידה, לקח הצדיק את הפתק וספר את הכסף

רבי נחום היה מאד רגיש למצוות פדיון שבויים וכן לסייע לאשה המקשה ללדת, שני דברים שהיה ממש מוסר את נפשו עליהם. תפילת עמידה היא זמן בו אסור להפסיק ולהסיח את הדעת כלל, כך זה כאשר יהודי עומד לפני ה', צריך להיות כעבד לפני אדונו. אך רבי נחום נתן הוראה לגבאים שלו, שאם יש אשה שמקשה לילד וזקוקה לישועה, אז שיביאו לו את הפדיון אפילו באמצע התפילה. שכן מקובל בדרכי החסידות, שכאשר יהודי זקוק לישועה, מביא לרבו סכום כסף הנקרא "פדיון" וכן פתק עם שמו של הזקוק לרפואה או לישועה, שהרי אין סגולה יותר חזקה וכללית מאשר נתינת צדקה.

וכך היה. פעם אחת, כאשר אשה התקשתה לילד, הביאו לבית מדרשו של הצדיק כסף לפדיון ופתק עם שמה של הזקוקה לישועה. תוך כדי תפילת העמידה, הפסיק הצדיק להתפלל, קרא את הצעטיל, הפתקה, וגם ספר את כסף ה'פדיון'. כך ידוע, שכאשר הצדיק סופר כסף לצדקה, הוא פועל פדיון נפש.

סיים הרב גינזבורג את הסיפור ואמר, "ככה עשה רבי נחום מטשרנוביל, זכותו יגן עלינו. הוא עשה את כל פעולת הפדיון באמצע התפילה, שמותר, מצווה וחובה להפסיק באמצע התפילה לפיקוח נפש. הוא ידע את כוחו שהוא בן המתחטא לפני אביו, ותפילתו מקובלת בשמיים. כך נהג, הוא עמד לפני ה' ובא מקרה לידו, בהשגחה פרטית, צריך להציל אשה ולהציל ילד שעומד להוולד, ובטבעיות גמורה הוא ספר את הכסף, קרא את הפדיון ובאה ישועה לאשה ולילד. רואים כמה הענין של מקשה לילד נוגע לצפור נפשו של הצדיק, לעורר את הרחמים ולפעול את הישועה".