ראש עיריית נצרת עילית: "אוותר על התרומה אם זו תפגע בתושבים היהודים"

משפחת גרין, מהתורמות הגדולות לנצרת עילית הודיעו כי יפסיקו את התרומות לעיר בשל סירובו של ראש העיר, שמעון גפסו לבנות בה תיכון ערבי. במכתב ארוך וחד משמעי השיב גפסו לתורם כי "אם התנאי להמשך הקשר הוא לסכן את העיר ולפגוע בתושביה היהודיים – זהו מחיר יקר מדי שלא נוכל לעמוד בו"

לפני מספר שבועות הודיע ראש עיריית נצרת עילית, שמעון גפסו, למנהיגי הציבור הערבי בעירו, כי לא יאפשר פתיחת תיכון ערבי בעיר, בשל העובדה כי "במרחק 5 דקות נסיעה יש בתי ספר ערבים רבים".

בעקבות ההחלטה של גפסו, הודיעה משפחת גרין האמריקאית, אחת התורמות הגדולות ביותר לנצרת עילית בשנים האחרונות, כי תפסיק את תרומותיה לעיר אם יעמוד גפסו בסירובו לבניית תיכון ערבי.

משפחת גרין, משפחה יהודית מארצות הברית, תרמה כסף רב לנצרת-עילית. המתנ"ס העירוני, כמו גם אצטדיון כדורגל נבנו בתרומתו של ארווין גרין המנוח, שזכה לתואר יקיר נצרת-עילית, ונפטר לפני כשלוש שנים. גם נצרת הערבית נהנתה מכספי המשפחה שהקימה בעיר מרכז להתפתחות הילד וסייעה בתקצוב פעולות רווחה מגוונות.

למרות האיום בעצירת התרומות, מצהיר גפסו במכתב לדון גרין, בנו של ארווין גרין, כי החלטתו עומדת בעינה. "עזרתכם לעירנו לא תסולא בפז, והקשר רב השנים מלווה את העיר וגם את משפחתכם, והוא יקר לשני הצדדים. אצטער מאוד על סיום קשר מבורך ומפואר זה, אך אם התנאי להמשך הקשר הוא לסכן את העיר, לפגוע בתושביה היהודיים, ולפעול בניגוד לרצונם של רוב התושבים - זהו מחיר יקר מידי שלא נוכל לעמוד בו".

"הרצון לבית ספר ערבי – ביטוי לבעלות על הקרקע"

"הרצון להקים בית ספר ערבי בנצרת-עילית, בעוד בתי ספר ערבים רבים נמצאים במרחק של חמש דקות נסיעה מהעיר, הוא לא ביטוי של בקשה לחינוך, אלא ביטוי לבעלות על הקרקע, הוא נועד להקצין את הלאומיות ולהוות פרובוקציה תקשורתית, והמטרה - ערעור הסטטוס-קוו הרגיש באזור", כתב גפסו.

כרקע להחלטתו כותב גפסו כי לנגד עיניו ניצבת שכונת 'רמת אשכול' בעיר לוד, כמודל ל"שכונה יהודית שקטה ונחמדה שהפכה לאיזור לא נעים, ואף מסוכן, עבור יהודים הבורחים ממנה. כיום יהודים כמעט לא גרים בשכונה הזאת, והספורים שנותרו - משוועים לעזוב אך אין להם את האמצעים לכך. לא אתן להפוך את נצרת עילית לשכונת רמת אשכול בלוד, ולא אסכים שבעוד שנים מעטות יצלמו גם עלינו סרט תיעודי נוקב ששמו: "נצרת עילית בין תקווה ליאוש".

"אותו תהליך שעבר על "רמת אשכול" בלוד - החל לפני מספר שנים בנצרת עילית, שאיפשרה כניסת תושבים ערביים אליה, דבר שגרם בהכרח לעזיבת משפחות יהודיות, שכן על כל משפחה שקונה נכס - אחרת מוכרת אותו", הוסיף גפסו. "ה"ניסוי בבני אדם" לימד כי בשכונות שאליהן עברו ערבים - היהודים לא רצו לגור עוד. לאט לאט ראינו מול עינינו תהליך בו יהודים עוזבים את נצרת עילית ונוטשים שכונות שלמות בה, וכך קיבלתי את העיר, כשהגירת היהודים ממנה הולכת ותופסת תאוצה והופכת לנושא העיקרי המטריד את הציבור, ובעיקר את הצעירים הבונים את ביתם".

במכתב המנוסח באופן לא פוליטיקלי-קורקט בעליל, מוסיף ומציין ראש העיר במפורש כי "לאחר מאמץ ממושך, נבלמה כניסת הערבים לעיר. אני גאה כיום בבניית שכונות רחבות מימדים שיבטיחו נוכחות יהודית בגליל לדורות קדימה".

"דו קיום – לא חיים אחד בתוך השני"

"כמעט כל היהודים במדינת ישראל, כבר הבינו שחיים בדו-קיום הם לא חיים אחד בתוך השני, אלא אחד ליד השני, ובכך גם אני מאמין. נצרת הערבית ונצרת עילית היהודית צריכות לחיות זו לצד זו, ביחסי שכנות של שיתוף ואחווה, מבלי להתגרות זו בזו, מבלי לאיים זו על זו, ומבלי לנסות להשתלט זו על זו. כראש עיר אמשיך לעשות הכל כדי לספק לתושבי העיר הערביים שירותים עירוניים מלאים, אך במקביל גם אמשיך לפעול למניעת שינוי צביון העיר, שמשמעותו בריחת יהודים ממנה, סירוב צעירים לעבור לגור בה, והפיכתה בטווח הארוך לעיר לערבים בלבד".

"יכאב לי לוותר על שיתוף הפעולה בין העיר לבין משפחתכם, אך יותר מכל יכאב לי לוותר על חזונה, ולראות אותה הופכת מעיר של תקווה - לעיר של יאוש, מעיר שבאים אליה - לכזו שבורחים ממנה", סיים גפסו את מכתבו.