שבת פרשת 'נח' היתה שבת גדולה ברכס סלע. עשרות חברים באו לשבות, מערב שבת ניכרה התכונה בכל מרחבי הגבעה. העירוב לגבעה המערבית של ברכה שופץ והוסדר במלואו, מים הובאו בג'ריקנים למשך השבת כולה. המבנה החדש (הקודם נשרף) הוקם בצורה ארעית וסודר לקראת השבת המורחבת, והמנין הגדול. בצהרי השבת, לאחר הסעודה עת שהו החברים בבור המים שברכס סלע, החלו צעירי השבאב המוסלמים מהכפר ערק בורין השכן להתקהל, לצעוק ליידות אבנים ולטפס לכיוון החברים. הקלעים נשלפו והחל קרב אבנים מרשים ביותר. בצר להם ביקשו הערבים תגבורת וטרנזיטים אחדים פרקו עוד ועוד ערבים שאצו ועלו לרכס סלע. באיזשהו שלב הגיעו למקום כוחות האו"ם (חיילים ומגבניקים) הרחיקו במעט את הערבים, דרשו מכל החבר'ה לחזור לראש הגבעה והתיישבו בתווך בין הניצים לצפות בנחת בעימות בין שתי הקבוצות. מי שהפריע למנוחה והעז לרדת או לזרוק אבן על האויבים זכה לפיצוץ רימון הלם ייחודי עבורו מאת הגולנצ'יקים. כשהמצב הלך והחמיר נקראו לעזרה השכנים, תושבי גבעת רונן שהגיעו במהירות עם רכבם לסייע בהדיפת הפורעים הערבים בעת מנוחת הצהריים של שבת קודש. החברים כולם השאירו את החיילים צופים מאחור ושעטו אל עבר בתי הכפר, תוך ידויי אבנים מרשימים והתעלמות משאגות הפרא של השבאב הערבי. היה ממש משובב לב לצפות בעשרות חברים חלקם מצויידים בקלע שזור עומדים בכיף, בחולצות שבת, ומטווחים את האויבים הבזויים שבאו להתקיף את הגבעה שלנו. בשלב הזה החיילים מחוסר ברירה נכנסו למערכה (הם פחדו על חיי הערבים כנראה..) וירו גז מדמיע לכיוון הערבים, תוך דקות המגבניקים השיבו את הערבים לבתיהם ואז (כצפוי כל כך) עלו למשימה החשובה - פינוי רכס סלע מכל תושביו. ביסודיות ובאלימות קשה ביותר העלו את החברים אחד אחד ובכח על הספארי. חלקם נאזקו עם הידיים אחורנית בצורה אכזרית במיוחד משל היו פצצה מתקתקת. המגבניקים הרסו את המבנה, סרקו את האזור לוודא שלא נשאר 'יהוד' אחד על הג'בל, והוסיפו לשהות בגבעה במשך כל מוצאי השבת שלא יחזרו 'היאהוד' חס ושלום. אל דאגה: היאהוד ישובו, ויבנו גבעה יהודית זקופה נוספת בארץ ישראל לכבוד ה' יתברך.
