שנה לרצח אלמוג שילוני הי"ד

מחר (שישי) יחול יום השנה להרצו של הקדוש אלמוג עשהאל שילוני הי"ד, בידי מחבל ערבי ברחוב ההגנה בתל אביב. המחבל דקר את שילוני מספר פעמים לאחר מכן דקר המחבל יהודי נוסף שנחלץ לעזרתו ופצע אותו קל ולבסוף ברח אל בית נטוש בסביבה, שם נתפס בידי כוחות הביטחון. אלמוג שילוני הי"ד נפטר מפצעיו בבית החולים מספר שעות לאחר מכן.

אלמוג נולד בירושלים וגדל במודיעין, התגייס ושירת כלוחם וכמפקד כיתה (מ"כ) בפלוגת מגני הנגב של 'נצח יהודה'.סהר שילוני, אחיו התאום של אלמוג "שגדל עם אלמוג באותו חדר ועבר איתו את כל החוויות", מספר לקול היהודי, על נער מופנם ושקט שהסתיר את העוצמות המיוחדות שלו, ועל סיפור חיים של נתינה ודאגה לכל יהודי, מתוך צניעות ופשטות.

שילוני מספר על הפיגוע בו נרצח אחיו, ואומר כי פעולותיו של אחיו בפיגוע תואמות את כל מהלך חייו. "המחבל הגיע אל אלמוג מאחורה והחל לדקור אותו, תוך כדי שהוא מנסה לחטוף ממנו את הנשק", מספר שילוני.

שילוני מסביר שאחיו הבין שאם הנשק יגיע לידיו של המחבל, הוא עלול לבצע איתו טבח נורא, "ואז זה לא היה כמו היום שיש מאבטחים ושוטרים בכל מקום", אומר שילוני, ומסביר זו הסיבה שאחיו נאבק עם המחבל ולא ויתר על הנשק. "כיוון שסהר לא ויתר המחבל המשיך לדקור אותו עד שיהודים טובים נחלצו לעזרתו, והמחבל שבתחילה ניסה לדקור גם אותם ברח בסוף". לדברי שילוני, מסירות הנפש של אחיו לשמור על הנשק מאפיינת את כל חייו שהיו מלאים בנתינה.

"אלמוג היה ילד מופנם ושקט כל מה שעשה היה בשקט ובצניעות", מספר שילוני. "אכפתי, עוזר, אוהב, מכבד, כל דבר טוב שאפשר לומר. הוא היה מה שנקרא 'מלח הארץ'. כמפקד כיתה בצבא אלמוג היה מביא הביתה חיילים בודדים. אנחנו בכלל לא ידענו שמדובר בחיילים בודדים, חשבנו שזה סתם חייל או חבר, הוא לא היה אומר לאף אחד".

שילוני מספר שאלמוג שירת בגדוד נצח יהודה המיועד לחיילים מהציבור החרדי. רבים מהחיילים המשרתים בגדוד הם כאלו שעזבו את אורח החיים של משפחותיהם ונשארו בודדים. "אלמוג שהאמין בשילוב של חיי אמונה ומסורת, עם שירות צבאי לא קיבל את המצב. אלמוג היה דואג לאותם חיילים ככל יכולתו", מספר שילוני. "אלמוג היה מתזז בין המפקדים הבכירים של הגדוד בבקשות לדאוג לחיילים, וגם משיג עבורם הלוואות כספיות".

|'בית אלמוג שילוני לחילים בודדים'

אלמוג נהג לארח חיילים בודדים בביתו בשבתות וחגים, בהם לא היה לחיילים שהגיעו מבתים חרדים היכן לבלות את החג. "בשמחת תורה, החג החרון שאלמוג היה פה, הוא הביא איתו חייל שהעביר איתנו את החג", מספר שילוני. "רק בשבעה נודע לנו שמדובר בחייל בודד שאלמוג רצה לשמח. כזה הוא היה, לא מספר לאף אחד, עושה הכל בשקט ובצניעות".

במהלך השבעה חשבה אימו של אלמוג על הדרך להנציח את זכרו, והחליטה שהדרך הטובה ביותר היא לבנות 'בית לחיילים בודדים' לזכר אלמוג. "ברוך ה' תוך שלושה חדשים כבר הקמנו משהו קטן וכיום יש בבית ארבעה חיילים", מספר שילוני."הציפיות שלנו הן שבעזרת ה' יהיה שם בית קבע לשלושים ושישה חיילים, כנגד ל"ו צדיקים שיש בכל דור". שילוני מנצל את הבמה ומבקש מהציבור להשתתף ולסייע בהקמת המבנה.

"ההתגברות של אירועי הטרור מחזירה אותי אחורה וזה מאוד קשה", משתף שילוני. "זה לא קושי פרטי שאומרים: חייל נדקר ואיזה עצוב וזהו. זה לא רק החייל , זו משפחה שלימה שמגיע לבית חולים לשעות של סיוט, 'הבן יצא או לא יצא', וזה גם עם שלם, כל יהודי הוא שותף לצרה".

| איכפתי ומצטנע

"לפני הצבא אלמוג היה נוהג לבקר ולעזור אצל זוג זקנים", מספר שילוני. "גם אחרי הגיוס הוא היה מגיע לבקר אותם וגם אחרי שהבעל נפטר אלמוג היה היה מגיע לבקר את האישה. פעם אחת בראש השנה הוא לא הספיק להגיע אליה. בפעם הבאה שאלמוג חזר הביתה, אחרי הרבה זמן שהוא לא היה בבית, דבר ראשון, עוד לפני שהוא בא הביתה הוא הלך לבקר אצל אותה אישה. לבקש סליחה על זה שהוא לא הספיק לבקר בחג ולאחל חג שמח".

"הסיפור הזה הוא משהו קטן שמאפיין את האכפתיות של אלמוג, אלמוג תמיד היה עוזר, בבית כנסת, בכל מקום והכל בשקט בלי להתלהם" מספר שילוני.

"לאלמוג היה מאוד חשוב היהדות והחיבור למסורת", מספר שילוני. "הייתה לו חברה שכשהוא הכיר אותה היא לא הייתה דתיה, אבל אלמוג אמר לאבא 'אל תדאג אני אחזיר אותה בתשובה' ובאמת הוא היה מביא אותה לשיעור תורה וכל פעם מחכה לה עד שתסיים את השיעור, והיום ברוך ה' היא דתייה.

"אלמוג שירת בבסיס בנגב, ופעם אחת יצאו החיילים למרדף אחרי בדואי שהסתנן לבסיס", מספר שילוני. "המפקד של הצוות אמר ליסוע מכיוון אחד ואלמוג שהיה מ"כ אמר שצריך ליסוע מהצד השני. בסוף נסעו מהכיוון שהציע אלמוג ותפסו את המסתנן". שילוני מספר כי כשרצו לשבח את אלמוג ולהגיד לו 'כל הכבוד' הוא"כבר לא היה שם".

|'עם ישראל צריך להתאחד מול אויביו'

שילוני אומר כי הדרך להתגבר על הטרור היא "להתאחד ולעזור אחד לשני" הוא מספר שמאוד קשה לו עם יהודים שלא שותפים לצרה, ומגלים אמפתיה דווקא לצד הערבי. "אני חס וחלילה לא מאחל לאף אחד שזה יקרה לו, אבל כאחד שחווה את השכול, אני אומר שאם זה היה קורה במשפחה שלהם, אני בטוח שה היו מבינים מה באמת קורה פה. חבל שכשזה לא נוגע להם אישית, הם לא בוחרים בצד הנכון", אומר שילוני.

שילוני מספר כי לפני מספר ימים הוא השתתף במרתון בתל אביב ואחד המשתתפים צעק 'מוות למחבלים, עם ישראל חי'. "אישה שהייתה שם אמרה לו 'אנחנו לא מדברים ככה", מספר שילוני."כל מי שהיה שם התעצבן, התל אביבים צריכים לצאת מהבועה שלהם ולהבין שיש פה מלחמה, אח שלי לא נדקר בירושלים או ביהודה ושומרון, הוא נדקר בתל אביב. אח שלי מת כדי להגן עליהם, והם צריכים להתעורר אל המציאות". קובל שילוני.

לשילוני חשוב להדגיש שהוא לא מחפש אשמים, "מה שחשוב לי אלו היהודים שכן מאוחדים. השמאלנים האלה הם מיעוט, ואני מקווה שגם המיעוט הזה יגמר, וגם הם יבינו מה קורה במדינה הזאת. אפשר לראות שרוב ככל עם ישראל כן מאוחדים ומבינים שיש פה מלחמה. רוב היהודים כן בוחרים בצד הנכון".

לסיום שילוני מבקש מהציבור לתמוך במשפחות השכולות. "המצב קשה. זה מחזיר אותך אחורה, זה משהו שאתה לא מכין את עצמך אליו. כשאני הולך ברחוב אף אחד לא יודע שאני אח שכול, אבל בפנים יש משהו מאוד קשה, חשוב מאוד לעזור", אומר שילוני. "אבל לא רק למשפחות השכולות, בתקופה כזאת חשוב שכולנו נתאחד ונעזור אחד לשני".