תחקיר תיק סנדק: כך שיקרו השוטרים למח"ש

חשיפת הקול היהודי: מסמך רשמי של השופט דוד רוזן, נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות לשעבר, חושף את הטיוח בפרשת אהוביה סנדק ואת השקרים של בלשי ימ"ר ש"י, שבעקבותיהם, כך לפי גרסת אנשי מח"ש, שוחררו הבלשים ללא חקירה ביום האירוע.

אחת השאלות הקשות סביב האירוע הוא פער השעות בין האירוע לבין הגעת הבלשים למשרדי מח"ש ומילוי דו"חות הפעולה. פער הזמן הזה יכל לאפשר פעולות שיבוש חקירה כמו נסיונות תפיסת מצלמות אבטחה מהאזור וצפייה בהם, השמדת מצלמות הרכב של שלושת רכבי הבילוש שהשתתפו במרדף במידה ופעלו, תיאום גרסאות והתייעצות עם גורמים שונים.

לקבלת עדכונים מהקול היהודי בווצאפ >> | הירשמו לניוזלטר שלנו >> | ​הורד את האפליקציה של הקול היהודי >>

סגן ראש מח"ש פותח את הפה

המסמך המפורט שחלקים נרחבים ממנו יתפרסמו בתחקיר זה הוא מענה של הנציב רוזן למשה סעדה סגן ראש מח"ש הטוען לכשלים חמורים בחקירת הפרשה וטיוח של ראש מח"ש קרן בר מנחם לפרשה כולל הדרתו מהחקירה למרות תפקידו הבכיר.

את עיקרי המסמך פרסם כתב ידיעות אחרונות אלישע בן קימון, אולם אנו מפרסמים לראשונה בקול היהודי את העובדה שהמסמך נכתב בידי השופט בדימוס דוד רוזן ונשלח לסגן ראש מח"ש וכן קטעים נרחבים ממנו. מהמסמך עולה כי אחד הכשלים החמורים בתיק היה העיכוב הארוך בהגשת דו"חות הפעולה של הבלשים למח"ש, דבר המעלה חשש כבד לשיבוש ראיות.

קצת סדר. ניגוח הרכב בו נסע אהוביה סנדק התרחש בשעה 12:10 בצהריים לערך. בתוך כשעה התגלתה גופתו של אהוביה סנדק מוטלת מתחת לרכב, ובסביבות השעה 13:30 כבר נקבע מותו באופן רשמי.

מהמסמך עולה כי רק לאחר השעה 21:00 החלו להגיע לידי מח"ש דו"חות החקירה של השוטרים – כ-9 שעות משעת הניגוח.

אלא שהשוטרים הציגו נימוק לשיהוי. לדבריהם, לאחר האירוע הם היו צריכים לשהות עם העצורים הפצועים בבית החולים ולכן התעכבו במתן הדו"חות. טענה זו כפי שנסקור מיד, אף היתה טיעון עיקרי מצד אנשי מח"ש לשחרורם ללא חקירה. אז האם אכן השוטרים שמרו על העצורים בבית החולים ומה עשו בשעות שלאחר האירוע?

בכירי מח"ש – ראש בראש

במכתב מפרט רוזן את גירסותיהם של ארבע דמויות מרכזיות במח"ש: סעדה עצמו, סגן ראש מח"ש, ראש מח"ש קרן בר מנחם, בכיר נוסף בתפקיד מ"מ ראש שלוחת ירושלים בחקירות במח"ש, והרביעי – ראש צוות החקירות במח"ש.

לדברי סעדה, החשד לניגוח הרכב בידי הבלשים נמסר לו על ידי מ"מ ראש שלוחת ירושלים בחקירות מח"ש כבר ביום האירוע והלה אף מסר לו על הכוונה לחקור את כל השוטרים כבר בערב יום האירוע הן בעקבות החשד לניגוח מכוון, והן נוכח העובדה שהשוטרים לא מסרו דוחות כמתחייב ועלה חשד לשיבוש חקירת מח"ש.

לתרומות לחצו כאן >>

גם גרסתו של מ"מ ראש שלוחת ירושלים בחקירות מח"ש מעלה כי במח"ש התכוונו לחקור את הבלשים בעקבות העיכוב בקבלת דו"חות הפעולה.

לדבריו, בשעה 14:30 יצא מהמשרד לשטח, ושם ביקש ממפקדם של השוטרים כי אלה יכתבו דו"חות פעולה. ניתן להניח כי נסיעה ממשרדי מח"ש בהר חוצבים לזירת האירוע סמוך לכוכב השחר עורכת כחצי שעה עד ארבעים וחמש דקות, ולכן בסביבות השעה 15:00-15:30 הגיע לזירה.

מהמידע שברשות הקול היהודי עולה כי בערך באותה השעה, במקרה או שלא, עזבו את הזירה הבלשים המעורבים בניגוח ובהם שני קצינים בדרגת רב פקד, אחד מהם קמ"ן היחידה.

9 שעות להגעת הדו"חות

מ"מ ראש השלוחה מספר כי חזר למשרד בסביבות השעה 20:30-21:00, כמעט תשע שעות מרגע האירוע ואז נודע לו שהיה עיכוב בהגעת הדו"חות של השוטרים, וכי החליטו לזמן את השוטרים למח"ש, לאחר שחלפו שעות בלי שהתקבלה כל גרסה מצדם לאירוע.

דברים דומים עולים גם מגרסתו של ראש צוות החקירות במח"ש.

"במח"ש התרשמו שהשוטרים "מרחו" את הזמן בכתיבת הדוחות, שהתבקשו בשעה 14:30 ,אך לא התקבלו עד הערב. נוסף על כך, עלה חשד לרשלנות, לאחר שגופת המנוח נמצאה בזירה רק בחלוף כשעה", כותב הנציב רוזן לאור גרסת ראש צוות החקירות.

ראש צוות החקירות יצא מהמשרד בסביבות השעה 17:00, וכשחזר לשם בשעה 20:00, וראה שדו"חות הפעולה של השוטרים טרם הגיעו, החליט לזמן את השוטרים לחקירה באזהרה בגין שיבוש, "מתוך חשד כי השוטרים מתאמים גרסאות כדי לשבש את החקירה".

השוטרים הגיעו למח"ש, ובזמן שהם חיכו בחוץ, וראש צוות החקירות תדרך את חוקרי מח"ש, דו"חות הפעולה "החלו להתקבל בהדרגה". כאמור מדובר לאחר השעה 21:00.

לדברי ראש צוות החקירה, "מהדוחות עלה, כי הנערים ניגחו את הרכב המשטרתי כדי להרחיק אותו ולמנוע ממנו לעקוף אותם, ורכבם של הנערים איבד שליטה".

שמרו על העצורים?

וכאן מגיע נימוק השוטרים לעיכוב בשליחת הדו"חות. לדברי בכירי מח"ש "השוטרים שמרו על הנערים העצורים גם בבית החולים, על מנת שהאחרונים לא ישבשו את החקירה, וזו היתה הסיבה לעיכוב בהעברת דוחות הפעולה למח"ש".

נימוק זה עמד בראש הסיבות לשחרור הבלשים באותו הערב, כפי שמסביר ראש צוות החקירה: "ברגע שדוחות הפעולה הגיעו למח"ש והתברר כי השוטרים שמרו על העצורים במשך הזמן שחלף, ירד החשד לשיבוש. כמו כן, בתוכן הדוחות עצמם לא נראו סתירות לעובדות ולא עלה מהם חשד ראשוני לשיבוש".

גם מגרסתה של ראש מח"ש קרן בר מנחם לנציב רוזן עולה כי הנימוק המרכזי לשחרור הבלשים היה טיעונם כי העיכוב בדו"חות הפעולה נבע מהשמירה על העצורים.

"בעוד השוטרים היו מצויים במשרדי מח"ש, התקבלו דוחות הפעולה של האחרונים ואף התברר כי מקורו של השיהוי, בין היתר, בפעילות אשר השוטרים ביצעו, במסגרת תפקידם, בטרם הגעתם לתחנה, שם כתבו לבסוף את דוחות הפעולה", כתבה בר מנחם. "לפיכך, כבר "בזמן אמת", ודאי לאחר שהתקבלו כל דוחות הפעולה ונבחנו על ידי הצוות החוקר, הוסר החשד לשיבוש".

התמונות מוכיחות

אלא שתחקיר הקול היהודי מפריך את הטענה ומעלה סימני שאלה קשים בדבר חשש לשיבוש הליכי חקירה ושקרים שנמסרו למח"ש אודות מעשיהם של הבלשים בשעות שלאחר האירוע.

ראשית, בטור שפרסם קלמן ליבסקינד במעריב לאחר האירוע ובו הובאה גרסתו של ב', אחד הבלשים כפי שסיפר לעורך דינו, טען הבלש כי מלבד בלש אחד שנסע עם העצורים הפצועים לבית החולים, שלושת הבלשים שהיו ברכב נשארו בזירה. "נשארנו שם שלושה. כל מי שהיה איתי ברכב במהלך המרדף, חוץ מהבלש הנוסף, שנסע יחד עם העצורים", סיפר.

בנוסף, בתמונות שצילם אחד מתושבי האזור בסביבות השעה 15:00 נראים שלושת הבלשים בזירה עצמה כשהם נשענים על הרכב, מתהלכים בזירה ואף יושבים בתוך הרכב. אחד מהם הוא רפ"ק א', הקצין שנהג ברכב.

בשעה זו כבר היו הפצועים בבית החולים ואיתם לפחות ארבעה בלשי משטרה אחרים שאינם הבלשים שנותרו בשטח.

אולם גם אם נניח שעם הגעת אנשי מח"ש לזירה בסביבות השעה 15:30 מיהרו שלושת המעורבים להסתלק מהמקום, וגם אם נניח שמתוך עשרות שוטרים שהוקפצו לשטח בעקבות האירוע הלכו דווקא הם לתגבר את השמירה על העצורים בבית החולים, דבר שאינו סביר, הרי שמהדו"חות הרפואיים והעדויות שבידי הקול היהודי עולה כי מעט לאחר השעה 16:00 נכתבו מכתבי השחרור של העצורים מבית החולים, ולכל המאוחר בשעה 17:30 שוחררו העצורים הפצועים מבית החולים והועברו לתחנת משטרת בנימין.

מעבר לעובדה שגם אם היו השוטרים בבית החולים יכלו השוטרים לשבש את החקירה, הרי שגם משעת שחרור העצורים ועד העברת דו"חות הפעולה למח"ש עברו כ-4 שעות, במהלכן יכלו הבלשים לשבש את החקירה ללא הפרעה.

לקבלת עדכונים מהקול היהודי בווצאפ >> | הירשמו לניוזלטר שלנו >> | ​הורד את האפליקציה של הקול היהודי >>

הביע ביקורת ומודר מהחקירה

אז מה היה לנו? שלושה בלשים שנשארים במשך שעות בשטח ופער של כמה שעות נוספות בהם יכלו לשבש את החקירה כאוות נפשם, וגרסה שמאמצת מח"ש ואשר מתבררת כשקרית, אך מביאה בזמן אמת לשחרור הבלשים ללא חקירה ואף ללא גביית עדות, ולמספר ימים נוספים בהם ניתנת להם האפשרות לשבש את החקירה ככל העולה על רוחם.

הטענה הקשה לטיוח בחקירת מח"ש בפרשת סנדק לא מגיעה רק ממשפחתו וחבריו או ארגון חוננו. החומרים הרבים שכתב סגן ראש מח"ש משה סעדה מציגים תמונה חד משמעית של טיוח והחלטות תמוהות ביותר של ראש מח"ש קרן בר מנחם.

בפנייה שהעביר למשנה לפרקליט המדינה מומי למברגר הוא מתאר כי ראש צוות החקירה במח"ש מסר לו על החלטתו לחקור את השוטרים, החלטה שבוטלה בידי ראש מח"ש.

"מנהלת מח"ש מבטלת במחי יד הנחייה של ראש הצוות החקירה שתכליתה למנוע שיבוש (אחרי שלדעת ראש הצוות השוטרים התעכבו במכוון עם רישום הדוחות 5 שעות!!) ומשחררת את השוטרים ובכך מעצימה את פוטנציאל השיבוש באופן משמעותי", כתב סעדה.

לאחר מכתב זה, ובאופן חריג, סעדה מודר מהחקירה בידי ראש מח"ש קרן בר מנחם והוא הלין גם על כך במכתב חריף וטען כי מידורו הגיע לאחר שהעביר ביקורת על החלטותיה בתיק.

בפנייה נוספת הוא משווה את הטיפול הרשלני בתיק סנדק לטיפול בשוטר שירה בצעיר סלומון טקה, אז הוצמד לשוטר היורה בתוך זמן קצר איש מח"ש שליווה אותו ושמר שלא ישבש את החקירה.

אז מה עשו הבלשים במשך שעות בזירה? לאן הלכו מהזירה ומדוע דו"חות הפעולה הגיע למח"ש רק תשע (!) שעות מניגוח הרכב? דבר אחד בטוח – עד היום איש לא בדק את הדברים ולא נראה כי מאן דהוא ברשויות מעוניין לעשות זאת.