"הרגשתי את כל מה ששמעתי על סדום ועמורה"

בדיון שיתקיים היום במשפט דומא יעיד חוקר השב"כ המכונה "ברונו", חבר בצוות החקירה המענה.  בדף הפייסבוק 'עלילת דומא' המלווה את מהלך המשפט וחבריו מנהלים מאבק ציבורי על מנת להביא לזיכויו המלא של הנאשם עמירם בן אוליאל נכתב הבוקר:

"במדינה מתוקנת ברונו וחבריו המענים היו צריכים לשבת מאחורי סורג ובריח. במדינת ישראל, לצערנו הרב, החוקרים המענים מסתובבים עם מאבטחים צמודים כשהילה בטחונית אופפת אותם. כך נראית חרפה", כתבו מפעילי הדף.

"ברונו ייכנס לבית המשפט מכניסה צדדית, את פניו אסור לאיש לראות. מאחורי הזכוכית יישב עמירם שעונה על ידי צוות הצללים ומשם הוא ייאלץ לראות את מעניו עומדים מאחורי הפודיום ומנסים לסייע לפרקליטות באחד מכתבי האישום ההזויים שנראו במדינת ישראל", כותבים.

"בשורות הבאות נחשוף קטע מהתצהיר שמסר עמירם ימים ספורים לאחר העינויים כשנפגש עם עורך הדין איתמר בן גביר:

"ביום חמישי האחרון נכנסו ארבעה חוקרים לחדר והחלו להכות אותי, לתת לי סטירות ולצעוק ולאיים עלי שישברו לי את העצמות ושאני לא יודע מה זאת חקירת שב"כ.

הם קשרו אותי (רוב שלושת השבועות שאני בחקירה אני קשור) הניחו על ידי רצועות תחבושות מאורכות בצורת צמידים, אזקו אותי באזיק קצר על גבי הצמידים ואזיקים ברגליים והושיבו אותי על כסא בתנוחה שראשי מגיע עד הרצפה.
זה יוצר כאבי תופת וכך הייתי שרוע", כך תיאר בן אוליאל את הזוועה לראשונה.

"בשלב מסויים פשוט הרגשתי וחשתי את כל הסיפורים שקראתי על סדום ועמורה. צרחתי מכאב, צעקתי לקב"ה אך הם לא הפסיקו אלא המשיכו להתעלל, שינו תנוחות, הורידו והרימו.

בשלב מסויים הם הרימו אותי והפילו אותי, הרימו והפילו, והכל תוך כדי כאבי תופת.

הרגשתי שטוב מותי מחיי, שאני מעדיף למות מאשר לספוג את אותם עינויים ולכן ביקשתי שיפסיקו ואמרתי שאני מודה.

המצאתי גרסה, שיקרתי בכוונה והכל שיפסיקו. הייתי מותש פיזית ונפשית אחרי ימים ארוכים ללא שינה, אחרי פגיעה באמונתי היהודית ואחרי שהייה ארוכה בלי לפגוש אנשים מלבד החוקרים שהתעללו בי.

סיפרתי מה שהם רצו לשמוע, אבל זה לא הספיק להם. הם ידעו שאי אפשר לעשות המעשה לבד ולכן דרשו ממני שאפליל אחרים במעשים שהם לא עשו ואני לא עשיתי.

קשרו אותי ב"מיטת סדום", עיקמו ידיים, העמידו אותי שעות ארוכות בתנוחות שונות בלתי אפשרויות תוך שהם מכים אותי ונותנים לי סטירות. הודיתי בעוד אירועים. כל פעם שהודיתי הם נרגעו קצת אך כל פעם לא הודיתי או לא הפללתי אחרים, החזירו אותי ל"מיטת עינויים"...", תיאר בן אוליאל.