על הרב מאיר אייזיקזאהן, בעל שו"ת 'מבשר טוב', אפשר להסתכל מכמה וכמה זוויות. עלוי למדני שידע את הש"ס בעל פה בטרם מלאו לו 18, רב פוסק היורד לעומקה של הלכה, 'רעבישע אייניקל' בשושלת המפוארת של חסידות נדבורנא ורבי בפני עצמו, איש חסד וגבאי צדקה או פשוט שליח שמניח ליהודי תפילין ומלמד נערי בר מצוה. ואכן, כל המעלות התארים והתפקידים האלה שכנו ביהודי זה. אמנם, נראה כי אם היינו שואלים את הרב אייזיקזאהן עצמו מה מהותו, התשובה שהיינו מקבלים היא, 'לקרב יהודים לאביהם שבשמים'.
"זה היה פרויקט חייו של אבא זצ"ל, לקרב כל יהודי לאידישקייט", מספר לנו בנו, הרה"ח ר' חיים שלום אייזיקזאהן שליט"א, אדמו"ר ורב קהילה בפילדלפיה. "מגיל צעיר זו היתה האוירה ששרתה בבית, אוירה של נתינה בגשמיות וברוחניות לכל יהודי". את הרב חיים שלום אנו פוגשים כאן בארץ לרגל הדפסת ספרו של אביו, שו"ת 'מבשר טוב' שהודפס מחדש בימים אלו כעבור 40 שנה מהדפוס הקודם, בתוספת כרך נוסף שיוצא לאור לראשונה.
| רבי זו מחוייבות
מסכת חייו הצבעונית והמרתקת של הרב אייזיקזאהן מתחילה בעיירה רומן שברומניה בח"י ניסן שנת עת"ר. הרב נולד לאביו, הרב שלמה אייזיקזאהן ששימש כרב וכאדמו"ר בעיירה ולאמו הרבנית סימה רייזל. בהיות שני הוריו צאצאים לשושלת חסידית חשובה, גדל הרב אייזיקזאהן באוירה ייחודית. זו לא היתה אוירה של פינוק וישיבה על מי מנוחות, ההפך הוא הנכון, לצד האוירה התורנית שאפפה את סביבתו, הוא גדל בבית של שליחות ומסירות נפש עבור הזולת.
"זה בדיוק הרעיון של המסורת הנדבורנאית לפיה כל הבנים משמשים כרביים", מסביר הבן, הרב חיים שלום, "יש נטיה לחשוב כאילו מדובר ב'ג'וב', מעין סידור עבודה נוח, אבל זה ממש לא כך. אדמו"רי בית נדבורנה לא ישבו בסביבה חסידית מבוססת, הם יצרו סביבם אחת כזו. הם התיישבו היכן שיהודים היו צריכים אותם, היו צריכים חיזוק באידישקייט והנהגה".
עוד בצעירותו נודע הרב אייזיקזאהן כעילוי שנכונו לו גדולות. הוא היה תלמידו חביבו של רבי מנחם מענדיל מוויז'ניץ ועוד כבחור קבל סמיכה מהגאון הרב משולם ראטה משאץ, בעל שו"ת 'קול מבשר'. עם נישואיו לגיטל, בת דודו רבי איתמר מנדבורנא, בגיל 25 התקבל לכהן כרב בפוקשאן שברומניה, שם שימש כרב במשך 13 שנה. כשנפטר אביו, הרב שלמה, נתבקש למלאות את מקומו. בהמשך כיהן בעוד כמה עיירות ברחבי האזור. במשך שנים ארוכות היה לרב תפקיד רשמי מטעם הממלכה, הוא היה הרב הראשי של כל כוחות הצבא. כמובן שאת תפקידו זה ניצל הרב לעזור ככל יכולתו ליהודים ברוחניות ובגשמיות. קשריו הטובים של הרב עם הממסד הרומני, הגיעו עד כדי ידידות אישית עם מלך רומניה, המלך קרול, שאף ביקר את הרב בביתו לא אחת.
את הדרך אותה קיבל בבית הוריו השלימה האוירה בבית דודו-חותנו, רבי איתמר מנדבורנא יחד עם שאר בניו וחתניו. אפילו הסבתא – הרבנית מלכה, אשת רבי איתמר, היתה 'תלמידה חכמה' ואישה שנונה ומיוחדת. "יום אחד אני נכנס לבית הסבא וסבתא" ,מספר ר' חיים שלום, "ואני רואה את הסבתא יושבת ולומדת גמרא. תמהתי, אבל לא אמרתי כלום. כמה ימים לאחר מכן אני שוב נכנס, והפעם אני רואה את הסבתא יושבת ולומדת שו"ע יורה דעה. לא התאפקתי, נגשתי אליה ואמרתי, 'סבתא, מה זה, מה את עושה?'. סבתא הביטה בי וענתה, 'כל הילדים שלי רביים וגם הנכדים ואני לא יכולה לשבת וללמוד?' ".
| הדרך לאמריקה
בשנת תש"ט החליטו הרב והרבנית לעזוב את אירופה הפצועה והחבולה, יחד עם שני ילדיהם באותה העת, ושמו את פעמיהם לכיוון ארצות הברית. "באחד השלבים היה עלינו לטוס מבוקארשט לפראג, כשהסבא, רבי איתמר, ועוד בני משפחה חיכו לנו בפראג", משחזר הרב חיים שלום. "אחרי שכל ההכנות נעשו, קבלנו ויזות וקנינו כרטיסי טיסה, ערכו חברי הקהילה לכבוד אבא זצ"ל מסיבת פרידה שהתקיימה בערב שלפני הטיסה, כולם היו נרגשים מהעזיבה שלנו. באמצע המסיבה נכנסו לאולם שוטרים ומבלי להסביר לקחו את כל הגברים ששהו במקום, לבית הסוהר. כששלחו טלגרמה לפראג לסבא רבי איתמר, הוא הפטיר ואמר, 'נו, החליפו תפיסה (כלא) במיתה'. למפרע התברר שעילת המעצר היתה כביכול מסמכים מזוייפים. עד שהבדיקה העלתה שמדובר בטעות, כבר הפסדנו את הטיסה שלנו" הסוף היה שהמטוס בו היו צריכים לטוס הרב ובני משפחתו התרסק, כשמכל יושביו ניצל רק תינוק אחד.
עם הגיעם לארה"ב התגוררו הרב ובני משפחתו בשכונת קראון הייטס שבניו יורק, אך רק לזמן קצר. התחנה הבאה היתה העיר פילדלפיה שבמדינת פנסילבניה, מדבר רוחני באותם הימים. הרב פתח במקום בית כנסת ע"ש אביו, 'קהל בית שלמה' והחל ליצור קשר עם תושבי האזור היהודים. אם לתפילה, אם לסעודת שבת, אם ללימודי בר מצוה, לכל דבר היה הרב הכתובת. "תמיד היתה טובת הזולת לנגד עיניו, עוד לפני טובתו שלו", משתף אותנו הבן ר' חיים שלום באנקדוטה אופיינית לאביו. "יום אחד אני מגיע לשכונה ואני רואה את אבא, רב חסידי מכובד עטור זקן ופאות, יושב ומשוחח עם 3 נזירות. למותר לציין שהייתי המום מהמראה. בהזדמנות הראשונה שיכולתי, נגשתי לאבי ושאלתי אותו לפשרם של דברים, וזו היתה תשובתו, 'כל זמן שהן מדברות איתי, הן עסוקות וכך הן לא יכולות לדבר עם יהודים אחרים בנסיון לצוד את נפשם'. אבא ידע שעליו הן לא תוכלנה להשפיע, אבל על יהודים אחרים הן אכן עלולות להשפיע".
|משרה מול שליחות
הרב חיים שלום מרחיב לנו אודות הפן ההלכתי של אביו. "למרות היותו נצר למשפחה אדמו"רית, אבא היה ידוע בעיקר כרב ופוסק הלכה והיה בקשר עם כל גדולי הפוסקים בכל העולם, כפי שניתן לראות בשו"ת שלו. גם במשפחה התייחסו כך לאבא וכל בני המשפחה, ששמשו רביים לחסידים רבים, היו מפנים את שאלותיהם בהלכה לאבא". ובכל זאת, את עבודת הקירוב והשליחות, ראה הרב אייזיקזאהן כמרכז חייו, "באחד הארועים המשפחתיים, ישבו סבי ואבי יחד עם דודיי, ודודי, האדמו"ר מזוטשקא פנה לאבי בשאלה, 'מה אתה עושה בפילדלפיה, מה השגת שם? בוא לבורו-פארק, ושם תהיה הרב הפוסק של כולם'. חשוב להבין שאנו מדברים על שנות החמישים, בהם כמעט ולא היו רבנים פוסקים בניו יורק, בטח לא בסדר גודל של אבא", מחדד בנו את הדילמה. "אבא ענה לדודי, 'ומה אתה השגת בבורו-פארק, מה פעלת שם באידישקייט, מה יצרת?'. די היה בתשובה של אבא לא רק בכדי לרצות את דודי, אלא אף בכדי לפעול על המשך דרכו. מאז אותם חילופי דברים, החל הדוד להתפלל בשבתות במניין ותיקין חדש שהקים, ולאחר התפילה, כשהוא עטור בלבושו הרבני עם שטריימל, מלבוש עליון וגרביים לבנות, החל להסתובב ברחובות הסמוכים, לדפוק על דלתות חנויותיהם של יהודים ולשכנע אותם לסגור את החנות בשבת. ואכן, הדוד ופעלו זכורים לטוב כמי ששינו את צביון השכונה".
בשנת תשל"ה עבר הרב אייזיקזאהן לשכונת סטייטן איילנד בניו יורק וגם שם פתח בית כנסת והמשיך בפועלו, עד שנת תש"ס, אז נפטר לבית עולמו. הרב נקבר בהר הזיתים בירושלים בחלקת אדמו"רי נדבורנא, יחד עם חמיו רבי איתמר וגיסיו האדמו"רים. בניו וחתנו של הרב, רבי יצחק אייזיק רוזנבוים – האדמו"ר מקליבלנד-רעננה, ממשיכים בדרכו כל אחד בקהילתו.
| "האיש שהקרין אצלי הכי הרבה אהבת ישראל"
את ראשית דרכו בעולם התורה עשה הרב יצחק גינזבורג אצל הרב אייזיקסאהן. כך, בשו"ת 'מבשר טוב' מופנות התשובות הראשונות אל הרב וגם בספרי הרב יש מכתבים-מאמרים שמוקדשים לרב אייזיקזאהן. הרב גינזבורג מתייחס לבעל ה"מבשר טוב" כ'צדיק' האישי שלו, שהעניק לו את טוב הטעם בתורה ומצוות:
"כל אחד צריך איזה דמות של יהודי אחד שהוא מרגיש שהוא צדיק גדול מאד, שהוא אוהב ישראל מאד גדול, שאם אני רוצה דוגמה איך יהודי צריך להראות – הוא הדוגמה שלי. כמו שהרמב"ם כותב על תלמיד חכם, שזה אחד שמקדש שם שמים בהתנהגות שלו – הוא דוגמה חיה, ממנו יראו וכן יעשו. זה מי שאני זוקף לו את הזכות שהוא קרב אותי, ואני כמובן צריך להחזיק לו טובה עד סוף ימי – בעולם הזה ובעולם הבא...".
"הצדיק שלי זה הרבי מנדבורנא שקרב אותי באמריקה, אותו אני זוכר בתור האיש הכי טוב בעולם (גם היה ת"ח מובהק, כתב שו"ת מבשר טוב), זה שהקרין אצלי הכי הרבה אהבת ישראל".
הכתבה פורסמה לראשונה בעלון 'גל עיני'
