עובדיה חממה, מיוצרי המוסיקה היהודית המוכרים ("אנא בכח"), מוציא לאור לקראת השנה החדשה והימים הנוראים את "הצימאון האלוקי", שיר הנושא מתוך פרויקט חדש שבדרך, אלבום שני משירי הרב קוק.
אחרי "מרחבים", האלבום השאפתני ופורץ הדרך שיצא בשנת תשע"א, לא פגו כוחות המשיכה של טקסטים שכתב הרב קוק למעיינות היצירה של חממה. "אהבת חינם" (עם צמד רעים), "קדושת השבת" (עם מיכה ביטון) ו"הנאום" (עם אהרון רזאל) היו השירים הראשונים שיצאו לאור מתוך האלבום שבדרך.
כעת, משחרר חממה שיר נוסף "הצימאון האלוקי", בו מנסה הראי"ה קוק להסביר במילותיו הנשגבות את היסוד הקיומי לתחושת הצימאון האינסופית ההכרחית של האדם האמוני:
וּבְתוֹךְ תּוֹכִי אֲנִי קָשׁוּר תָּמִיד
לְאוֹתוֹ הַצַּעַר הַקָּדוֹשׁ
שֶׁל אוֹתָהּ דְּרִישַׁת שְׁלֵמוּת עֶלְיוֹנָה
וְאֵין הִיא מִתְמַלֵּאת אַף פַּעַם
אֵין הִיא יְכוֹלָה אַף פַּעַם לְהִתְמַלְּאוֹת
כִּי זוֹהִי זוֹהִי הַתְּכוּנָה
זוֹהִי זוֹ הָעֲרִיגָה הַנִּצְחִית
שֶׁיְּסוֹדָהּ הוּא צִמָּאוֹן.
שֶׁיְּסוֹדָהּ הַצִּמָּאוֹן הָאֱלֹקִי
אֲשֶׁר כָּל דָּבָר אַחֵר שֶׁבָּעוֹלָם
לֹא יַרְוֶה אוֹתוֹ אַף פַּעַם
כִּי אִם הַמְּבֻקָּשׁ לְבַדּוֹ
כִּי אִם הַצִּמָּאוֹן לְבַדּוֹ
ואם התרגלנו עד כה לבחירת מילים מצוינת מתוך המאגר האינסופי של כתבי הרב קוק, ההברקה הטקסטואלית של השיר הזה היא ללא ספק חיבור המשפט החותם, השייך דווקא לרבי מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מליובביטש זי"ע. לאחר שהרב קוק התפייט על מקור הצימאון ומכתירו כ"צער קדוש" בא הרבי מליובביטש ופותר וחותם: וְלָכֵן תָּמִיד אֲנִי שָׂמֵחַ אֲבָל אַף פַּעַם לֹא מְרֻצֶּה (הָרַבִּי מליובביטש).
את השיר הפעם, מגיש עובדיה חממה בעצמו בסגנונו האישי הייחודי.
האלבום החדש "הצימאון", צפוי לצאת בע"ה במהלך החורף הבעל"ט וגם בו יתארחו ממיטב האומנים והמבצעים, המרכיבים את הצליל הרחב של המוסיקה היהודית בדורנו.
מילים - הצימאון הא-לוקי
וּמִתּוֹךְ תּוֹכִי, מִתּוֹךְ מַעְיָנַי
הִנְנִי צָרִיךְ תָּמִיד לָקַחַת
אֶת הָאוֹצָרוֹת הַגְּנוּזִים
וּבְתוֹךְ תּוֹכִי אֲנִי קָשׁוּר תָּמִיד
לְאוֹתוֹ הַצַּעַר הַקָּדוֹשׁ
שֶׁל אוֹתָהּ דְּרִישַׁת שְׁלֵמוּת עֶלְיוֹנָה
וְאֵין הִיא מִתְמַלֵּאת אַף פַּעַם
אֵין הִיא יְכוֹלָה אַף פַּעַם לְהִתְמַלְּאוֹת
כִּי זוֹהִי זוֹהִי הַתְּכוּנָה
זוֹהִי זוֹ הָעֲרִיגָה הַנִּצְחִית
שֶׁיְּסוֹדָהּ הוּא צִמָּאוֹן.
שֶׁיְּסוֹדָהּ הַצִּמָּאוֹן הָאֱלֹהִי
אֲשֶׁר כָּל דָּבָר אַחֵר שֶׁבָּעוֹלָם
לֹא יַרְוֶה אוֹתוֹ אַף פַּעַם
כִּי אִם הַמְּבֻקָּשׁ לְבַדּוֹ
כִּי אִם הַצִּמָּאוֹן לְבַדּוֹ
יְחַשֵּׂף תָּמִיד יוֹתֵר וְיוֹתֵר
וְיֻכַּר תָּמִיד יוֹתֵר וְיוֹתֵר
הוּא בְּעַצְמוֹ
מִתְהַפֵּךְ הוּא לִמְקוֹר כָּל עֹנֶג
לְמָכוֹן כָּל הָעֲדָנִים הָרוּחָנִיִּים
לְזִיו הַשֵּׁם
וְלָכֵן תָּמִיד אֲנִי שָׂמֵחַ אֲבָל אַף פַּעַם לֹא מְרֻצֶּה (הָרַבִּי מִלּוּבָּבִיץ')
מילים: הראי"ה קוק זצ"ל משפט סיום: הרבי מליובביטש זצ"ל | לחן עריכת טקסט והפקה: עובדיה חממה | עיבודים: עובדיה חממה ושלומי שבן
