יש שיאמרו כי סיפורו של המוזיקאי עקיבא תורג'מן הוא סיפורו של דורינו, ויעידו על כך האהדה והתגובות שהוא מקבל על שיריו מכל עבר. פריצת גבולות, חיבור בין עולמות, ומוזיקה איכותית לנשמה.
לרגל פרסום הסינגל החדש "והאר מליבי", תפסנו את תורג'מן לראיון בין החזרות להופעות הקרובות, אחת מהן בעיר הולדתו דימונה.
הוא בן 27, נשוי ואב לשני ילדים ומתגורר כיום בשכונת נוגה על גבול יפו-תל אביב, מקום מגורים שעדיין מרים כמה גבות בנוגע למי שעבר מסלול שגרתי יחסית בציונות הדתית. בן של רב, ישיבה תיכונית, ישיבת הסדר ושירות צבאי. את הגבות האלו מנסה עקיבא להחזיר למקומן דווקא דרך המוזיקה שלו, ושם הדיסק שהוציא – "עולמות", ממחיש זאת היטב.
הקליפ החדש - והאר מליבי:
תורג'מן גדל בדימונה. אביו, הרב דוד תורג'מן, איש חינוך מוכר ומי שייסד ועומד בראש הגרעין התורני בעיר הדרומית. אחותו היא רוחמה בן יוסף, זמרת מפורסמת בציבור הדתי.
אלא שלצד הניגונים מבית אבא, והמוזיקה שנחשף אליה במהלך חייו, מקום מיוחד שמור דווקא לניגון החסידי שפגש בישיבת רמת גן של הרב יהושע שפירא.
"פגשתי מוזיקה בפעם הראשונה בבטן אימי", מתאר עקיבא בראיון לקול היהודי. "למדתי מוזיקה מגיל מאוד צעיר על הרבה כלים, גדלתי במשפחה סופר מוזיקאלית, שרים בשולחן שבת, כולם מנגנים, אבל פעם ראשונה שפגשתי מוזיקה שהיא נקייה ללא רבב, שהיא לא רק מוזיקה שהיא עוצמתית אלא יכולה להביא את האדם לגבהים גדולים, זה העולם המוזיקאלי בישיבה, שבעצם ניזון מעולם הניגונים החסידי השורשי".
"מה ששבה את ליבי בעולם הזה זה התום, שהוא לא תם ממקום נאיבי, אלא תם ממקום שלם", הוא מסביר. "לכן המקום ה"רמת גני" (של ישיבת רמת גן א"ג) של הניגון הוא מקום שלא מנסה לייצר מניירה, אלא ניגון שמייצר חיבור בין חברים, בין האדם למעשים, למצוות, ללימוד, וזה מאוד שבה את ליבי. אם אני יושב עם עצמי ורוצה לשיר, להיכנס לקטע נפשי עמוק, זה רק עם הניגונים האלו".
ניגון אחד מהרפרטואר של הישיבה, 'רננו צדיקים' נכנס גם לדיסק שהוציא, ואף זכה למספר הגבוה ביותר של האזנות בעמוד היוטיוב שלו. לדבריו, גם שיריו המקוריים הושפעו מעולם הנגינה הזה, למרות שהם משוייכים מוזיקאלית דווקא לתחום הרוקנרול. "זה יושב שם איפשהו, זה חלק ממני, אני לא יודע לשים אצבע ולהגיד האם טקסט מסויים נובע דווקא משם, אבל אני רואה את בפרטים קטנים מציץ אלי".
בימים אלו נמצא תורג'מן בסבב הופעות ברחבי הארץ. כמי שמנסה להישאר נאמן לעולם הפנימי ולצורך להשפיע החוצה, את התגובות הרבות לשיריו, ובהם לא מעט אנשים המספרים על התחזקות נפשית ורוחנית כתוצאה משמיעת השירים, הוא זוקף לריבונו של עולם.
"לא היתה הופעה שלא הגיעו אלי אדם או שניים או שלושה, ניגשו ואמרו לי "הרמת אותנו, הזזת אותנו קדימה, חיזקת אותנו". הגעתי לא מזמן להופעה בדרום שלא הגיעו אליה הרבה אנשים. נכנסתי קצת לבעסה, אבל במצבים כאלה אני אומר לעצמי את המשפט הידוע של רבי שלמה קרליבך,"לעולם אינך יודע" - אולי באתי בשביל יהודי אחד לחזק אותו.
ובאמת, אחרי ההופעה ניגש אלי בן אדם וסיפר לי את סיפור החיים שלו, ואמר שבשבר שהיה לו הוא נתקל במקרה בדיסק שלי שהלך איתו בכל אותה תקופה. הוא אמר לי: "אתה החיית אותי". מבחינתי אין אות משמיים יותר גדול מזה שאומר לי - כוונתך רצויה ומעשיך רצויים".
אולם לצד זאת משתף עקיבא בגילוי לב בהתחבטויותיו נוכח "קליפות הפרסום", שמהוות מכשול ללא מעט מוזיקאים ואמנים בעולם המודרני בו קשה להסתדר ללא שיווק, פרסום ויחסי ציבור.
"כל עולם יש לו את הקליפות שלו, אבל מכיוון שבמוזיקה שהדרך לחבר בין המוצר לקהל היא דרך של שיווק, שאני משווק לכאורה את עצמי אז הקליפות פה הן יותר קשות", הוא מתאר, ומספר סיפור על הזמר יוסף קרדונר, מחסידי ברסלב.
"סבא ישראל (אודסר, א"ג) אהב לשמוע אותו מנגן, והוא שאל את הרב מה לעשות עם השירים שלו. אז הסבא אמר לו, מה פירוש, תקליט, תפרסם לעולם, זה חשוב. אבל הוא אמר שהוא לא רוצה להיות מפורסם של שקר. אז הסבא השיב, אין בעיה, תהיה מפורסם של אמת...".
"בדרך כלל פרסום זה משהו שהרבה יותר מנופח מהדבר עצמו, ותמיד משקר באיזה שהוא אופן. ברור שכל פעם שאני רואה את עצמי בפרסום זה עושה משהו בנפש. אי אפשר לומר שלא, וצריך לדעת להתמודד עם זה. מצד שני אני חושב שאני מגיב על זה בסדר.
צריך להתפלל שלא להשתגע מזה, אבל אם אתה דבוק בתכלית, אתה מבין שזה בסך הכל סיפור מסגרת חיצוני. שהכל רק כדי להוציא את המוזיקה ולהפגיש אותה ולהנגיש אותה ליותר אזניים ויותר נשמות, כדי שהמוזיקה תמשיך להתגלגל. אז אתה מבין שזה לטובה וזה צריך לקרות בדרך הזאת. הלוואי שהייתי יכול לשווק את המוצר בלי לשווק את עצמי בדרך, אבל המוצר זה אני".
לב של אבן - מתוך הדיסק עולמות
תורג'מן רגיל גם לשאלות על המעבר מדימונה לתל אביב, והחיים של זוג צעיר דתי בעיר ללא הפסקה.
"אנחנו גדלים בסופו של דבר בדור שבו אני לא מרגיש צורך כל היום להגדיר את הזהות שלי סביב המקום ממנו באתי. באדם יש רב גוניות והוא תמיד נושא עם עצמו עולמות מנוגדים והפוכים", הוא אומר.
"הרבה פעמים אני מרגיש הילד מדימונה ומתגעגע לחום הדימונאי והפשטות, והרבה פעמים אני מרגיש שטוב לי במקום התל אביבי המקבל, נטול כל הגדרה אם אפשר להגדיר אותו ככה... לכן גם קראתי לדיסק עולמות. להבליט את זה שכל החיים שלנו הם סוג של מפגשים. אנחנו לא יודעים מה באנו לעשות כאן, ואדם צריך לתת ביטוי לשלל כוחות הנפש והחיים שקיימים בו כדי להביא את עצמו לדייק.
כרגע אני מרגיש שבחיים שלי תל אביב היא הפלטפורמה לחיבור בין קודש לחול. אבא שלי עשה את המסלול דימונה-ירושלים, מילד ממשפחה פשוטה בדימונה לישיבת הכותל בירושלים, להפוך לאיש חינוך, וחזר לדימונה. אני בדרך לירושלים עובר בתל אביב ומרגיש שזה חיבור נכון. יש בתל אביב משהו מאוד פתוח, מאוד משוחרר שלא עושה חשבון לשום מסגרת או מניפולציה חברתית. אני לא רוצה להיות ירא חברה אלא ירא שמיים".
גם את המוזיקה שלו מכוון עקיבא לאותו המקום. "קריאת הכיוון שלי היא למוזיקה פורצת גבולות שהיא החיבור הגדול ביותר, בין המגזרים ובין העדות וזה בעיני הדבר השלם.
נכון שכיום אני מופיע בעיקר בעולם הדתי, ועולם התוכן שלי ספוג מעולם הערכים הדתי, החסידי הרוחני. אבל זה לא אומר שקהל היעד יהיה דווקא זה. התפילות שלי שישירו את השירים שלי כמו ששרים את אייכה של שולי רנד למרות שזה שיר תפילה. אנשים שרים אייכה בלי לחשוב שמישהו מפעיל עליהם לחץ מסיונרי אלא מתוך חיבור פשוט ואינטימי. לשם אני מכוון ומתפלל".
