לקחי פיזור הכנסת ומסקנות הכרחיות

פרשת ליברמן-חרדים-ליכוד מוכיחה, שאין דבר יותר משונה מאשר ... המציאות.

בגלל האפשרות שיעלה השמאל, שטרם התחרט מתכניתו להעניק את לב הארץ על מגש של כסף למבקשי נפשנו, חובה על מחנה הימין להתעשת מהר ולתהות – איך הופכים  את הלימון החדש ללימונדה.

הדבר אפשרי בהחלט. 

מדוע? כי עד עתה, היינו בטוחים, מטבע הדברים, שבחירות אפריל 2019 היו ההצגה עצמה. אבל מסתבר בדיעבד, שהבחירות של חודש אפריל היו רק החזרה הגנרלית.  לכן, יש  הזדמנות חסרת תקדים (גם אם לא בדיוק רצינו אותה...) להפקת לקחים – במיוחד בימין. כי מהניסוי המדעי שהשתתפנו בו  כולנו לפני כחודש, על כורחנו,  ניתן ללמוד עובדות שערכם יקר מפז, לימין ולמדינה.

ראשית, על אף הניצחון הגדול של הימין, היה צער רב בציבור הרחב, על ירידה לטמיון – כך חשבנו  – של 260 אלף קולות ימין אידאולוגי.

מדוע זה קרה? מן הבחירות של אפריל למדנו – ממש הוכחנו - שאין שום דרך, וגם לא יהיה, לנבא מי יעבור את אחוז החסימה. יש באתר חברת “עוזית” ריכוז של כל הסקרים, כך שניתן  לראות באופן ברור, שאפילו אחרי סגירת הקלפיות – ממש ביום הבחירות עצמו - הסקרים טעו.

לא כל שכן, כשמנסים לנבא האם אתה עובר או לא עובר את אחוז החסימה, ב”יום הגשת הרשימות” – תאריך שחל למעלה מחודש לפני הבחירות עצמן-נצח במונחים אלקטורליים.

ימינה מן הליכוד –  מפלגת ימין אידאולוגית אחת

המסקנה? לא צריך תואר אקדמי בסטטיסטיקה, למרות שבמקרה יש לי,  כדי  להסיק, שימינה מן הליכוד – ימינה ממפלגת השלטון הימנית – חייבת לרוץ מפלגת ימין אידאולוגית אחת בלבד.

רק כך ניתן למנוע הקרבת מאות אלפי קולות יקרים מפז, למולך ששמו “אחוז החסימה”. בשום פנים ואופן לא יעלה על הדעת שהימין ירוץ חלילה שוב ב-2 ראשים או אפילו שלושה – כגון, הבית היהודי, איחוד הימין, זהות, ואפילו אלי ישי. 

כולם, כולם צריכים להתאחד למפלגה אחת בלבד – בשיטה של איחוד טכני או בכל שיטה אחרת.

לכן יש לברך על כך שמספר בכירים בימין כבר הספיקו להתבטא, שרצונם וכוונתם לדאוג לאחדות השורות.  למזלם של המפלגות הקטנות, נעלם אפילו הצורך לריב באשר לתחזיות, מי יקבל יותר קולות ממי. “בזכות” בחירות-הנפל באפריל, הרווחנו לפחות שכל אחת ממפלגות הימין הקטנות יודעת בדיוק, עד הקול האחרון, מה כוחה האלקטורלי. בנסיבות שכאלה, איחוד טכני הוא הדבר הקל ביותר בעולם, כי המפתח ל”ריצ’רץ’” – ידוע מראש ברמת וודאות של 100%.

לא די בליכוד אחד גדול

נשים לב: דרושה מפלגה אחת ימינה מן הליכוד – לא אפס  מפלגות. עלתה לפני כמה שבועות גם סברה, כאילו אין צורך בשום מפלגה ימינה מן הליכוד.  מה שנחוץ בימין, לפי אותה סברה, הוא רק ליכוד אחד גדול.  אלא שפרופ’ אשר כהן, שאולי אינו  אידאולוג ימני מובהק אך הוא כן מומחה גדול לתהליכים חברתיים, הסביר, החודש, מדוע הסברה הזאת נופלת. פרופ’ כהן היטיב להבהיר,  בראיון לניצן קידר, שלא כדאי (כל עוד יש איומים קיומיים על מדינת ישראל) להפוך את הימין לליכוד אחד גדול. “השרים בקבינט שהם ממפלגתו של ראש הממשלה תלויים בו בפריימריז הבאים,” הסביר פרופ’ כהן. “האם שר של הליכוד יכול לשאול את השאלות בקבינט כמו שנניח בנט או ליברמן היו שואלים? התשובה ברורה”.  אם לתת דוגמה אחרת מהידע האישי, ח”כי ליכוד, גם מהאידאולוגיים ביותר, נמנעים באופן מוחלט מהגשת שאילתות שמכוונות למשרד שהוא בראשות רוה”מ.

הצבעת הדתיים לליכוד כדי להציל את שלטון נתניהו - השיגה תוצאה הפוכה

עוד עובדה שהצלחנו להוכיח מדעית, בניסוי האלקטורלי שכולנו השתתפנו בו באפריל, הייתה שאין שום ביסוס עובדתי לטענה ש”רק הצבעה לליכוד תמנע את עליית השמאל”.  בדיוק ההפך הוא הנכון, כפי שהעיר בצדק הרב יהודה מלמד מישיבת רמת-גן. “מי שנחפז להצביע ליכוד כדי להציל את שלטונו של נתניהו השיג את התוצאה ההפוכה,” הסביר הרב יהודה. “לו היו עוד כמה אלפי קולות מצביעים לימין החדש במקום לליכוד, היו לימין החדש ארבעה מנדטים, ולגוש הימין כשישים ושבעה מנדטים. כך היה אפשר להקים מממשלה בלי תלות בליברמן”.  אכן.

הלקח האחרון הוא, שיש צורך דחוף להפנים, שיש הבדל ברמת החשיבות בין נושא קיומי – לבין נושא ערכי/חברתי חשוב שאינו קיומי. הנושא הקיומי (הביטחוני-מדיני) חייב תמיד, תמיד, תמיד, לבוא לפני נושא “רק” ערכי כגון גיוס חרדים – או נושא “רק” חברתי כמו מחיר הקוטג’. זאת הייתה הטעות של ליברמן ובמידה פחותה גם של המפלגות החרדיות.  למדנו השבוע, שלפחות נכון לעשיו, הליכוד  מייחס הרבה יותר חשיבות לנושא הקיומי מאשר ישראל ביתנו,  ויהיה זה לגיטימי ומתבקש שהליכוד ידגיש זאת לאלפי דוברי רוסית (וגם עברית...) שהם מטובי אזרחינו ועד עתה הצביעו לליברמן.  עד עתה היה זה לגיטימי וחכם – אך  בעקבות אירועי השבוע, לא משתלם (להם!) להמשיך לעשות זאת – בגלל הנסיבות החדשות שנוצרו. בטחון ילדינו – תחילה.